ס"ע 26213-05-14.21 טגניה טשומה נ' קבוצת מיקוד בע"מ

1.לפני שתי בקשות מטעם התובע: בקשה למתן היתר לפיצול סעדים בהתאם להוראת תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, ובקשה "למתן צו עשה לגילוי מסמכים".

2.ברקע הבקשות, עומדת תביעה שהגיש התובע לבית הדין ביום 18.5.2014, לתשלום פיצויי פיטורים, פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בסך כולל של 49,788 ש"ח.

3.הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים - במסגרת הבקשה, עותר התובע למתן היתר להגשת תביעה עתידית בהתייחס "ליתרת עילות התביעה", שלא פורטו בבקשה. התובע נימק את בקשתו בכך שהנתבעת נמנעה מלהעביר לידיו את המסמכים הנדרשים לשם עריכת תביעתו בעילותיה הנוספות, שכאמור, לא פורטו בבקשה. הנתבעת התנגדה לבקשה, תוך שהפנתה את שימת לב בית הדין לעובדה שהתובע לא צירף תצהיר לתמיכה בבקשה, ותוך שעמדה על תכליתה של הוראת תקנה 26 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, למנוע הטרדה כפולה של הנתבע ושל בית הדין בגין אותה עילה ואותה מסכת עובדות.

הכרעה

4.לאחר עיון בטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה דין הבקשה למתן היתר לפיצול סעדים להידחות, מטעמים אלה:

5.התנאים למתן היתר לפיצול סעדים נקבעו בהוראת תקנה 26(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. בית הדין הארצי לעבודה התייחס להוראת התקנה באלה הדברים:

"תקנה 26(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: התקנות) קובעת כי "תובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התובענה". תכליתה של התקנה למנוע בזבוז זמנם של בית הדין, הצדדים והעדים (ראו: דב"ע נו/247-3 כריכית מאירי בע"מ – אברהם בר-אדון, לא פורסם). בהתאם נפסק, כי על התובע לרכז את כלל רכיבי תביעתו בכתב תביעה אחד (ברע (ארצי) 905/05 אברהם פלקסר – נשיץ ברנדס, לא פורסם, 8.5.2006). עם זאת, מתוקף הוראתה של תקנה 26(ג) לתקנות, רשאי בית הדין להתיר לבעל דין לפצל סעדיו, בהתקיים טעם ענייני המצדיק זאת".

(ראו: ברע (ארצי) 485/09 יעקב הרפז - אקסלנס צמיחה ניירות ערך והשקעות בע"מ, ניתן 18.11.2009).

6.בנסיבות העניין לפני, באתי לכלל מסקנה, כי לא קיים טעם ענייני המצדיק מתן היתר לפיצול סעדים.

עיון בבקשה מעלה, כי התובע לא ביאר בבקשתו מהם הסעדים לגביהם מבוקש מתן ההיתר לפיצול סעדים, באופן שיאפשר לבית הדין לבחון האם הסעדים נובעים מאותה עילה, האם נדרש מתן היתר לפיצול סעדים, והאם קיימת הצדקה למתן ההיתר (ראו למשל: דב"ע נה/3-57 לוסטמן – מפעלי גומי חיפה בע"מ, פד"ע כח 297; דב"ע נו/3-247 כריכיית מאירי בע"מ – אברהם בר אדון, לא פורסם). די בטעם זה על מנת להורות על דחיית הבקשה.

7.זאת ועוד, גם לגופו של עניין, טעמי הבקשה אין די בהם על מנת להצדיק מתן היתר לפיצול סעדים. הטעם היחיד העומד ביסוד הבקשה, נעוץ - כאמור - בטענתו של התובע, כי הנתבעת טרם העבירה לידיו את כלל המסמכים הנדרשים לצורך עריכת התביעה וניהולה. על פני הדברים, טעם זה אינו מהווה הצדקה מספקת או טעם ענייני למתן היתר לפיצול סעדים, והדרך הדיונית המתאימה והמקובלת לקבלת המסמכים הנצרכים לניהול התביעה, הינה באמצעות הליכי הגילוי והעיון במסמכים המוסדרים בתקנה 46 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. מבחינה זו, עניינו של התובע אינו מיוחד או שונה מעניינם של תובעים אחרים, שלא אחת אינם מחזיקים את כלל המסמכים הדרושים לניהול התביעה טרם הגשתה, באופן המצדיק מתן היתר לפיצול סעדים. מובן, כי במידת הצורך, ולאחר קבלת המסמכים לידיו, יהא רשאי התובע לפנות לבית הדין בבקשה מתאימה לתיקון כתב התביעה.

8.מסקנת הדברים היא איפוא, כי בנסיבות העניין לא קיים טעם ענייני המצדיק מתן היתר לפיצול סעדים וקיום כפל התדיינות באשר לזכויות המגיעות לתובע בגין תקופת עבודתו בנתבעת. כל זאת, תוך בזבוז משאבי בית הדין ומשאביה של הנתבעת.