ס"ע 25591-11-13

לפניי תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הפרשי שכר, דמי חגים, דמי הבראה וחלף הפרשות לקרן פנסיה.

מבוא

התובעת, עובדת זרה אזרחית אוקראינה, הועסקה כעובדת סיעוד אצל הנתבע 1 (להלן: "הנתבע" או "המטופל"). במהלך ניהול ההליכים המשפטיים נפטר הנתבע. במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היה הנתבע אדם מבוגר, בן כ-90, ניצול שואה, אשר נטען כי מצבו הרפואי היה קשה, ובין היתר, סבל מדמנציה. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת" או "הבת") הינה ביתו של הנתבע (הנתבע והנתבעת יכונו להלן ביחד: "הנתבעים").

לבקשת הנתבעים צורפה במהלך ההליכים נתבעת נוספת, חברת נתן – המרכז הישראלי לרפואה סיעודית בע"מ (להלן: "חברת הסיעוד"), שהינה חברת הסיעוד אשר באמצעותה הועסקה התובעת בבית הנתבע. במהלך דיון ההוכחות שהתקיים ביום 11/10/15 נדחתה התביעה כנגד חברת הסיעוד, בהסכמת הצדדים.

הצדדים חלוקים בשאלת זהות המעסיק. בעוד שהתובעת טוענת להעסקה משותפת ע"י הנתבעים, טוענים הנתבעים כי חברת הסיעוד היא אשר העסיקה את התובעת וכי הקשר בין התובעת לבין המשפחה בוצע בעיקרו באמצעות הנתבעת, כך שהנתבע כלל לא שימש כמעסיק ומצבו הקוגנטיבי אף לא איפשר לו לעשות כן ומשכך נטען כי היה מושא הטיפול הסיעודי בלבד.

התובעת הועסקה בבית הנתבע, מיום 8/3/12 ועד יום 30/4/13. הנתבע התגורר עם רעייתו בדירה שכורה, תחילה בתל אביב ולאחר מכן בחולון.

הנתבע היה זכאי ל -18 שעות סיעוד שבועיות במימון המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") ול-9 שעות סיעוד שבועיות במימון הקרן לניצולי שואה (להלן: "הקרן"). על חשבון זכאות זו שילמה חברת הסיעוד לתובעת כספים וזכויות.

התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבע, תוך מסירת מכתב התפטרות ביום 11/4/13. הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות סיום ההעסקה והמניע של התובעת להתפטרות האמורה, והאם הנסיבות האמורות מזכות את התובעת בפיצויי פיטורים אם לאו.

אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובעת בכל שבוע סכום בסך 100 ₪, אשר כונה על ידה "דמי כיס" (להלן: "דמי הכיס"). בנוסף, אין מחלוקת כי שולם לתובעת ע"י הנתבעת סכום בסך 500 ₪ בחודש 3/13 וכן הוסדר ע"י הנתבעת ושולם על ידה ביטוח רפואי לתובעת.