ס"ע 25265-10-10

רקע

1. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם נקשרו יחסי עובד-מעסיקה בין מר אליהו אלמקייס (להלן: התובע), לבין חברת החשמל לישראל בע"מ (להלן: הנתבעת או חברת החשמל, גם ח"ח, או החברה); וככל שהתשובה לשאלה זו חיובית - האם זכאי התובע לזכויות מתחום משפט העבודה המגן: פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, דמי הבראה וזכות נלווית, של תמורה על חשמל חינם, שנמנעה ממנו - לטענתו - משך שנים; הכל, בסכום העולה על מיליון ש"ח. יוער, כי ההליך נפתח בתל-אביב והועבר אלינו כעבור כשנה, מטעמי סמכות מקומית, לפי החלטת כב' סגנית הנשיאה לקסר, כתוארה אז, מיום 29.11.11.

    

2. הנתבעת, טענה שהתקשרותה עם התובע היתה כנותן שירותים, בתנאי הסכם מיטיב, לעומת מצב לו היה נקלט כעובד, והעלתה טענת "קיזוז", לפיה - אם ייקבע שהתובע היה עובד שלה, אזי, יש לקבוע שהתקשרותה בהסכמים עם חברות השירותים, באמצעותן נתן לה שרות משך שנים ארוכות, נבעה מהטעיה מתמשכת מצידו של התובע, כאמור בסעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, או - לחלופין - התבססה על טעות חד צדדית או טעות הדדית, כמשמעותן בסעיף 14 לחוק זה, ולכן - על התובע להשיב לה סכומים עודפים, ששולמו לו מעבר לשכר המינימום וזכויות סוציאליות, על פיו, או תשלום שקיבל מעבר להשתכרות כשכיר; וטענה להשבה, מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979.

    

3. לימים, הוגשה תביעה שכנגד, בסכום העולה על שלושה מליון ₪, למקרה שייקבע שמדובר ביחסי עובד-מעסיקה, שכן - לטענת הנתבעת - התחשבנות בין הצדדים, במקרה כזה, צריכה לזכות אותה בסכום העולה על תביעת התובע ואין להסתפק בקיזוז בגובה הסכום שהוא תבע. בהיות תביעה שכזו תביעה שעילתה טרם נולדה - משכה אותה הנתבעת, בעקבות החלטת כב' השופטת רימון-קפלן, מיום 15.10.13, ובגין מהלך זה נפסקו הוצאות לתובע, בהחלטה מיום 19.11.13.

    

4. הממונה על השכר במשרד האוצר, מדינת ישראל, צורף כצד נוסף (להלן: המדינה), בהחלטה קודמת, של כב' השופטת רימון-קפלן, מיום 2.10.12, בשל הסעד הנתבע ע"י התובע, שאם יתקבל יחייב את הנתבעת "בתשלום 'שכר' ותנאים נילווים בהיקף משמעותי" ובהיות הנתבעת "גוף מתוקצב כהגדרתו על פי דין".

   בתגובת המדינה, מיום 16.12.12, נטען, כי נוכח נתונים שמסרה החברה, אם תתקבל טענת התובע, לקיום יחסי עבודה עמה - אזי, השכר החודשי שקיבל ממנה התובע "בפועל מדי חודש בחודשו חורג ואינו עולה בקנה אחד עם הוראותיו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב"; משכך - הודיעו כבר אז, כי תוצאה כזו תביא את הממונה על השכר לפעול "בדרכים הקבועות בחוק להשבת הסכומים שהשתלמו לתובע ביתר ..." [פסקה אחרונה לתגובה].

   המדינה לא הציגה שאלות לעדים, שוחררה - לבקשתה - מהתייצבות בישיבה האחרונה ולא ביקשה לסכם או להגיב לסיכומי הצדדים האחרים.

    

5. נבחן, אפוא, את טענות הצדדים לאחר הצגת התשתית העובדתית.