פסק דין 25079-06-11, 25085-06-11, 25090-06-11, 25098-06-11,25103-06-11

לפנינו תביעה לשכר עבודה ושכר עבור שעות נוספות שהגישו חמישה נהגים המועסקים אצל הנתבעת כנהגי הסעות. בעת הדיון היו התובעים עובדי הנתבעת.

התובעים טוענים שמאז תחילת העסקתם שילמה להם הנתבעת שכר הנמוך מהשכר שהגיע להם.

על פי כתב התביעה בתחילת עבודתם חתמו התובעים על הסכם עבודה לפיו יועסקו 6 ימים בשבוע, בימים א'-ה' מהשעה 6:00 עד השעה 18:00, ובימי ו' מהשעה 6:00 עד 14:00. שעות אלה כונו "שעות מסגרת" ותמורתן קיבלו הנהגים "שכר יסוד" וכן רכיב שהופיע בתלושי השכר כ "ש.נ. גלובלי". סוכם כי עבור שעות עבודה נוספות (מעבר ל"שעות מסגרת") יקבלו העובדים שכר בשיעור 125% משעה רגילה.

לגרסת התובעים הם נדרשו לעבוד מדי יום שעות נוספות העולות על שעות המסגרת, אשר בגינן היו זכאים לתשלום נוסף. הנתבעת מסרה לידי התובעים מדי חודש טופס בו נדרשו לרשום את שעות עבודתם בציון כמות השעות שעבדו לפני השעה 6:00 ולאחר השעה 18:00 (בימי ו' לאחר השעה 14:00). התשלום עבור שעות אלה הופיע בתלושים תחת הרכיב: "ש. נוספות 2".

באמצע שנת 2009 החליטה הנתבעת, באופן חד-צדדי, לערוך שינוי במבנה תלוש השכר: שכר היסוד הופחת, הרכיב "ש.נ. גלובלי" בוטל וחלף זאת נרשם "ש.נ. 125%" ו- "ש.נ. 150%".

עבור התקופה שעד חודש מאי 2009, שבו בוצע שינוי ברכיבי השכר, מחשבים התובעים את ערך השכר הרגיל לשעה לפי חלוקת הרכיבים הקבועים (שכר יסוד ושעות נוספות גלובאליות) ב-186 שעות, ובהתאם דורשים תשלום בגין שעות נוספות שהן בתוך "שעות המסגרת". החל מחודש מאי 2009 דורשים התובעים תשלום בגין הסכומים שהופחתו משכר היסוד (הפחתה בשכר השעתי) וכן תשלום בגין שעות נוספות.

התביעה מתייחסת לתקופה שלא התיישנה לגבי כל אחד מהתובעים (החל מחודש יוני 2004).

לטענת הנתבעת התביעה הוגשה בשיהוי ובחוסר תום לב, שכן התובעים מועסקים אצלה מעל 10 שנים (רובם אף קרוב ל-20 שנים) ובמשך כל התקופה הסכימו וקיבלו על עצמם את מתכונת ההעסקה הנהוגה אצלה. התובעים מעולם לא קבלו על מתכונת זו שתגמלה אותם בנדיבות והרבה מעבר לזכויות המגיעות להם על פי דין.