ס"ע 24994-03-14

לאחר שעיינתי בבקשת הנתבע 1 לדחות את מועד הדיון (להלן: "הבקשה"), בתגובה לבקשה ובתשובה לתגובה ושקלתי את מלוא הנסיבות לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה. להלן אפרט עיקר טעמיי.

1. ביום 14/2/16, לפני למעלה משנה, התקיים דיון אשר נסוב, בין היתר, על העובדה שהתובע לא הגיש לתיק בית הדין את תצהירו. במעמד אותו דיון, בו נכח הנתבע 1, קצב בית הדין מועדים להגשת תצהיר התובע וקבע מועד לדיון הוכחות.

2. תצהיר התובע אכן הוגש לתיק בית הדין ביום 29/3/16.

3. נוכח דחיפות הבקשה ולאור העובדה שדיון קבוע לעוד מספר ימים, נדרש התובע להגיש תגובתו לבקשה בתוך שעות בודדות וכך עשה. לטענת ב"כ התובע תצהיר התובע נשלח בדואר רשום עם אישור מסירה למענו של הנתבע 1. התובע לא הגיש אישור מסירה חתום התומך בטענה זו, אלא רק מסמך מרשות הדואר המעיד לכאורה על כך שדבר דואר נשלח ממשרד ב"כ התובע אל בית הדואר ברחוב סמילנסקי בנתניה, מענו של הנתבע 1.

4. הנתבע 1 טוען כי לא קיבל את תצהיר התובע וכי לא ניתן ללמוד מהמסמך שצורף ע"י התובע על מהות המסמך שנשלח וזהות הגורם אליו נשלח.

5. סבורני כי אין מקום להכריע כעת בטענות הסותרות של הצדדים בסוגית עצם משלוח התצהיר, שכן בפני הנתבע 1 עמדו כ-11 חודשים במהלכם יכול היה לבדוק את עצם הגשת תצהיר התובע, כפי שאכן עשה בפועל, אך זאת רק בסמוך למועד הדיון הקבוע ליום 7/3/17.

6. יתרה מזאת, הנתבע 1 הגיש לתיק בית הדין מספר בקשות לאחר מועד הגשת תצהיר התובע לתיק. בבבקשות אלה ניתנו החלטות, לרבות החלטה מיום 1/1/17 אשר אזכרה את עצם קיומו של דיון ההוכחות. לא ברור מדוע לא פעל הנתבע 1 לבירור עצם הגשתו של התצהיר כבר במועד מוקדם יותר.

7. מדובר בתובענה שנפתחה בחודש מרץ 2014, לפני כ-3 שנים, ויש מקום לקדמה באמצעות קיום דיון הוכחות.

8. בנוסף, יומנו העמוס של בית הדין אינו מאפשר בשלב זה דחיית הדיון למועד קרוב, אלא למועד שיחול בעוד למעלה משנה.