ס"ע 24339-06-16

מונחת לפניי בקשת הנתבעת להורות לתובעת להפקיד ערובה בבית הדין ובקשה להארכת המועד להגשת כתב הגנה מטעמה.

1. הנתבעת טוענת כי הואיל והתובעת הינה אזרחית נפאל, קרי, אינה תושבת המדינה ו/או אזרחית ממדינות אשר אמנת האג חלה עליה, קבע המחוקק בתקנה 117א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב- 1991 שהתקין לאחרונה, כי על בית הדין לפסוק ערובה להוצאות לבקשת הנתבע. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת סיימה את עבודתה כאשר נלקחה על ידי משטרת ישראל לאחר שפגעה בנתבעת וגרמה לה חבלות חמורות שהצריכו אשפוז. הנתבעת צירפה לבקשה תמונות המתעדות את הפגיעות הנטענות. הנתבעת מוסיפה כי בימים אלו ממש התובעת מחויבת על פי דין לעזוב את הארץ וכי אין חולק כי מצב בו ייפסקו הוצאות לא יהיה לה מאין לגבות אותן.

2. התובעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי בעצם הנתבעת לא מכחישה קיומם של יחסי עבודה בין הצדדים. התובעת טוענת כי זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית. אשר לתקנה 117א טוענת התובעת כי שאלת חוקתיותה של התקנה הונחה על שולחנו של בית המשפט העליון במסגרת עתירה שהגישה עמותת עדאלה, קו לעובד והאגודה לזכויות האזרח בתיק בג"צ 7016/16. אשר לסיכויי התביעה, טוענת התובעת כי סיכויי ההצלחה בהליך הינם טובים מאוד. התובעת תיארה את נסיבות העסקתה, שעות העסקתה, תנאי שכרה ונסיבות סיום העסקתה. הנתבעת אינה מכחישה קיומם של יחסי עבודה בינה לבין התובעת. אשר לטענות האלימות כלפי הנתבעת טוענת התובעת כי טענות אלו דינן להתברר במהלך המשפט וכי מאחר ומדובר בזכויות סוציאליות, משקלה של טענה/ראיה זו פחות יותר.

   לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי טיעוני הצדדים להלן החלטתי ונימוקיה.

3. זכות הגישה לערכאות הוכרה זה מכבר כזכות חוקתית מן המעלה הראשונה ובעלת מעמד נכבד (רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים).

4. חיובו של תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו של נתבע, מהווה חריג לכלל הקובע את זכות הגישה לערכאות, ועוגן בחקיקה במסגרת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984:

   "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

5. תקנה זו נועדה להגן על נתבע בתביעת סרק- מפני היעדר אפשרות לגבות את חסרון הכיס שייגרם לו עם דחיית התובענה.