סרפימה סימקין נ' פאלומה תעשיות נעלים בע"מ ואח'

1.בפניי בקשת הנתבעים 2-3 (להלן – הנתבעים) לחיוב התובעת בהפקדת ערובה לכיסוי הוצאותיהם.

2.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בבקשה, בתגובה ובתשובה, מצאתי לדחות את הבקשה.

3.בתאריך 2.9.16 נכנסה לתוקף הוראת תקנה 116א' לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 בה נקבע כדלקמן:

"(א) שופט בית הדין או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע לתת ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

(ג) הורה שופט בית הדין או הרשם על הפקדת ערובה ולא הופקדה ערובה בתוך המועד שנקבע, תימחק התובענה, זולת אם הורשה התובע להפסיקה."

4.התובעת הינה תושבת ישראל ועל כן לא חלה עליה הוראת תקנה 116א(ב).

5.במסגרת ההכרעה בבקשה להפקדת ערובה, יש לאזן בין זכות הגישה של התובעת לערכאות לבין זכותם של הנתבעים לכך שיוכלו לגבות את הוצאותיהם במידה והם נגררו להליכי סרק ו/או אם וככל שתדחה התביעה כנגדם.

6.פסה"ד המנחה ניתן בתיק ע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ'SAINT PETER IN GALLICANTU שם נקבע, בין היתר, כדלקמן: