ס"ע 23549-11-16

ביום 10.11.16 הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה לתשלום פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות המגיעות לו, על פי הטענה, בגין תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה. סכום התביעה הועמד ע"ס 48,886 ₪.

ביום 19.01.17 הגישה הנתבעת בקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה ובקשה לדחיית התביעה על הסף מן הנימוק של "מעשה בית דין" זאת הואיל והתובע הגיש עוד בחודש מרס 2016 תביעה כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים ודמי חגים בתיק ד"מ 21304-03-16 כאשר במסגרת אותו הליך הגיעו הצדדים לידי הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין שבמסגרתו הגיעו הצדדים להסכמות גם בנוגע לזכויותיו של התובע בגין דמי הבראה, דמי חגים, הפרשי גמל ופיצויי פיטורים.

בהחלטה מיום 19.01.17 הועברה הבקשה לסילוק התביעה על הסף לתגובת התובע ובית הדין פטר את הנתבעת מהגשת כתב הגנה בתיק, עד למתן החלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף.

ביום 02.02.17 הודיע התובע על הסכמתו לדחיית התביעה. התובע הבהיר כי סבר בתום לב כי הנתבעת עדיין חייבת לו זכויות. התובע ביקש שלא לחייב אותו בהוצאות הואיל והנתבעת טרם הגישה כתב הגנה מטעמה ולא התקיים דיון במעמד הצדדים.

הנתבעת הודיעה כי אינה מוותרת על הוצאותיה הואיל ונגרמה לה עבודה משפטית.

בהחלטה מיום 19.02.17 הציע בית הדין לצדדים כי התביעה תידחה ואילו שאלת ההוצאות תוכרע על ידי בית הדין, לפי שיקול דעתו, ללא הנמקה, על יסוד החומר שבתיק.

הצדדים הודיעו על הסכמתם להצעת בית הדין כאמור.

נוכח האמור ולבקשת הצדדים, התביעה נדחית בזאת.

אשר להוצאות- לאחר שעיינתי בכל החומר המונח בפניי ושקלתי היטב את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי כל צד יישא בהוצאותיו.