ס"ע 22040-10-14 קנפה נ' ז'ט ניהול בע"מ

בפני בקשת ב"כ הנתבעת שאפסול את עצמי מלדון בתיק זה ובכל התיקים שבהם הינו מופיע, בקשה שהועלתה במהלך דיון קדם המשפט שהתקיים אתמול בתיק זה, ושלה מתנגד התובע.

אקדים ואומר שהגעתי לכלל מסקנה שדין בקשתו להידחות, ואנמק:

ראשית הנימוק המרכזית לבקשת הפסילה נעוץ בטרונייתו של ב"כ הנתבעת על כך שדיון קדם המשפט, שנקבע בתחילה ליום 14.6.15, הוקדם ליום 15.3.15. איני מבין את פשר הטרונייה. הדיון הוקדם לבקשת התובע, שהלין על כך שעוד קודם להגשת התביעה שבפני, הוא נאלץ להגיש בשם מרשו תביעה נפרדת לקבלת דוחות נוכחות ותלושי שכר (צ"ו 10529-06-15) שהדיון בה נמשך מספר חודשים. התובע קבל על כך שלאור "ההליך הכפול" יצא שהדיון הראשון לגופו של עניין בתביעתו לקבלת זכויות סוציאליות שונות עם סיום עבודתו יתקיים למעלה משנה מיום שפנה לראשונה לבית דין זה. משכך, ולאחר שמצאתי מקום פנוי ביומן, הקדמתי את הדיון ל-18.3.15. לאחר שב"כ הנתבעת פנה וביקש את שינוי מועד הדיון בשל דיון מקביל, הקדמתי אותו תחילה לשעת בוקר מוקדמת (ראו החלטה מיום 25.12.15), ולאחר שהוגשה בקשה לעיון נוסף בהחלטה שיניתי שוב את תאריך הדיון ל- 15.3.15, והדיון נקבע לשעה 11:00, באופן שב"כ הנתבעת יוכל ליטול חלק בקדם משפט אחר בתיק אחר, שנקבע בפני חברתי כב' הרשמת עדי ריכטמן לשעה 10:30, ומיד בהמשך לו להתייצב לקדם המשפט שנקבע בתיק זה. להבנתי, כל ההחלטות הללו ניתנו מתוך התחשבות מלאה באינטרסים של שני הצדדים, ואיני מבין מה פגם מצא בהן בא כוח הנתבעת. בכל מקרה, ככל שהיו לה לנתבעת טרוניות על ההחלטות שניתנו בקשר למועד הדיון, פתוחה היתה בפניה הדרך לפנות לערכאת הערעור בעניין, דבר שלא עשתה;

שנית מוסיף ומלין ב"כ הנתבעת שאתמול, לאחר ששעת הדיון חלפה לה (השעה הייתה 11:20 להערכתי), הצד שכנגד כבר התייצב לדיון, ואילו הוא עדיין לא הגיע לאולמי, ביררתי עם הרשמת ריכטמן האם הדיון אצלה כבר הסתיים, ולאחר שהבנתי שלא, ביקשתי לברר מתי הוא צפוי להסתיים. המדובר היה בשאלה סבירה ופשוטה להבנתי, שכל מטרתה הייתה ליידע את הצד שכנגד כמה זמן עליו להמתין, ולבדוק האם נכון שאתחיל דיון נוסף שהיה קבוע לשעה 11:30, או שאמתין עוד קמעה. ודאי שלא מדובר היה בשאלה שמעידה על כך שלא נתתי בו אמון או שהוא "בורח מדיונים", כפי שנטען בבקשת הפסילה;

שלישית מוסיף ומלין ב"כ הנתבעת על כך שהעליתי בפתח הדיון שהתקיים אתמול הצעת פשרה מנומקת, גבוהה מדי לטעמו. עניין של יום ביומו הוא שבית הדין מציע הצעות פשרה, חלקן מתקבלות על ידי הצדדים, וחלקן לו. אין בעצם העלאת הצעה לפשרה, גם אם אינה מקובלת על אחד הצדדים, כפי שהיה כאן, כדי להקים עילת פסלות;

רביעית ב"כ הנתבעת מבקש את פסילתי מלדון לא רק בתיק זה, אלא בכל התיקים שבהם הוא מופיע. אני מניח שכוונתו לכך שבעקבות החלטה שניתנה על ידי מותב בראשותי בתיק סע"ש 34338-10-13, ושעליה הוא הגיש ערעור התלוי ועומד (ע"ע 23015-01-15) נכון שאפסול את עצמי מדיון ההוכחות שקבוע בתיק האחר ליום 23.3.15. איני סבור שנכון בכלל שאתייחס לבקשה זו, שהועלתה כמעט בחצי פה. ככל שב"כ הנתבעת סבור שקיימת עילת פסלות בתיק האחר, עליו להתכבד ולהגיש את הבקשה באותו התיק, ולאחר קבלת עמדת הצד שכנגד תינתן החלטה באותו התיק. כך הדבר אף באשר לתיקים נוספים שבהם מופיע ב"כ הנתבעת, שהופיע בפני פעמים רבות בעבר ומן הסתם עוד יופיע רבות בעתיד, ובכל המקרים לא חשתי כל קושי לדון בתיקים ולהכריע בהם, כל מקרה לגופו, על פי הדין ועל פי מיטב שיפוטי ומצפוני;

חמישית וכך גם במקרה הזה, הנני סמוך ובטוח שאוכל לשפוט בו, כמו בכל התיקים שבפני, ללא משוא ופנים ובאובייקטיביות מלאה.

סוף דבר, הבקשה נדחית. הוראות בדבר המשך ההליכים בתיק זה תינתנה בהחלטה נפרדת. ההוצאות בגין בקשה זו תובאנה בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בתיק העיקרי.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ה, (16 מרץ 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.