ס"ע 21869-04-11 פלונית נגד פלוני

1.לפנינו תביעה שבה מבקשת התובעת להכיר ביחסי עובד-מעביד בינה לבין הנתבע (בעלה לשעבר) וכן לחייבו בתשלום שכר עבודה, פדיון חופשה, דמי הבראה ופיצויי פיטורים.

2.תמצית טענות התובעת

לפי הנטען בכתב התביעה התובעת עבדה בחנות בגדים שבבעלות הנתבע (להלן: "החנות" וגם "העסק") מחודש 7/2005 עד 02/2010 אז נאלצה לעזוב עקב הרעת תנאים. במהלך תקופת ההעסקה היתה התובעת נשואה לנתבע. הפסקת העבודה בחנות היתה עקב הצורך בשמירת הריון. אי חזרתה לחנות היתה על רקע משבר בנישואים שבסופו של דבר הוביל לגירושין.

לטענת התובעת מאז החלה לעבוד דרשה תנאים סוציאליים אך מעולם לא קיבלה שכר עבודה וזכויות סוציאליות תוך שהנתבע נוהג כלפיה באלימות כלכלית.

משכך עותרת התובעת לשכר עבודה עבור כל תקופת ההעסקה, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית ופיצויי פיטורים.

3.תמצית טענות הנתבע

לטענת הנתבע התובעת היתה שותפה מלאה בזכויות ובחובות החנות. התובעת היתה נוטלת לעצמה את הפדיון היומי במזומן, עורכת לעצמה המחאות לצרכיה הפרטיים ומשלמת באמצעות הכנסות החנות את הוצאותיה המשפחתיות והפרטיות. בני הזוג השקיעו בעסק כספים משותפים, ניהלו במשותף את החנות ומשכו כספים מחשבון הבנק. לפיכך אין לבית דין זה סמכות עניינית לדון בתובענה.

הנתבע הוסיף כי בהליך שהתקיים בין הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון הצהירה התובעת במפורש שהצדדים היו שותפים מלאים בעסק ושהעובדה שהחנות רשומה על שם הנתבע היא פרט פורמאלי בלבד.

4.עובדות שאינן במחלוקת

א.התובעת והנתבע נישאו ביום 18.11.2004 והתגרשו ביום 29.1.2012 ולהם שני ילדים. הבן השני נולד לאחר שבני הזוג נפרדו. בעת סיום היחסים התובעת הייתה בהריון.