פסק דין 21416-04-10

פתח דבר

בפנינו תביעה לזכויות שונות בעקבות תקופת עבודתם של התובעים אצל הנתבעת ובגין סיומה של תקופת עבודתם. עיקר טענותיהם של התובעים נעוץ בטענה לתחולת צווי ההרחבה בענף ההובלה על עבודתם ולזכויות הנובעות מהם; לקביעת זכאותם לפיצויי פיטורים בנסיבות סיום עבודתם; ולפסיקת גמול בגין עבודתם בשעות נוספות.

תמצית העובדות בבסיס התביעה

1. התובע 1 (להלן – עקילה) והתובע 2 (להלן – סעיד) הועסקו משך כל תקופת העסקתם בנתבעת כנהגי רכב משא. עקילה עבד בפועל עבור אחת מלקוחותיה של הנתבעת – חברת יונידרס, שהיא חברה המספקת בגדי עבודה ללקוחות מוסדיים (להלן – יונידרס). יונידרס מעסיקה בעצמה נהגי משאיות המובילים את בגדי העבודה ללקוחותיה ובנוסף היא התקשרה עם הנתבעת (בהתקשרות שנמשכת מזה שנים רבות) לשם ביצוע חלק מקווי החלוקה. סעיד ביצע הובלות עבור לקוחות אחרים.

2. עקילה החל לעבוד בנתבעת ממרץ 1999. קיימת מחלוקת בדבר רציפות העסקתו.

3. סעיד החל לעבוד בנתבעת החל משנת 2002. קיימת מחלוקת בדבר החודש בו החל לעבוד.

4. שני התובעים סיימו לעבוד בחודש יוני 2007 - עקילה טוען כי פוטר מעבודתו ואילו סעיד טוען כי התפטר בשל "הרעה מוחשית וממשית" בתנאי עבודתו.

   ההליך שהתקיים בפנינו

5. התביעה דנן הוגשה כמעט 3 שנים מקץ סיום עבודתם של התובעים. בחלוף שנה נוספת (26.4.11) תוקן כתב התביעה.

6. לאחר גמר ההליכים המקדמיים, ביקשו התובעים לזמן לעדות, ללא תצהיר, את מנכ"ל יונידרס, מר רון סמואל; את מנהל מחלקת התחבורה ביונידרס, מר ישראל כהן, ואת מר ריאד ג'בלי – מנהל חברת בני עאדל ג'בלי ובניו. זאת בנוסף לעדות התובעים שנמסרה בתצהירים.

   עדותם של נציגי יונידרס נועדה להתייחס לעבודת עקילה ואילו עדותו של מר ג'בלי נועדה להתייחס לרישום בדו"ח מעסיקים ותקופות עבודה של המל"ל (להלן – דו"ח המל"ל), ולפיו עקילה עבד בחברה שבבעלותו, במשך מספר חודשים בשנת 2003, לכאורה, במקביל לעבודתו בנתבעת, כאשר עקילה הכחיש נכונותו של רישום זה וטען כי מעולם לא עבד באותה חברה.