פסק דין 20865-10-11

ההליכים

1.התובע עבד בהנהלת חשבונות, במשך תקופה לא קצרה במשרדה של הנתבעת, שהיא רואת חשבון. בכתב התביעה, עתר התובע לחייב את הנתבעת לשלם לו סך כולל של 162,761 ₪. חלק הארי של סכום התביעה (סך של 83,119 ₪) היה בגין פיצוי הלנת פיצויי פיטורים. שאר רכיבי התביעה היו בגין הפרש פיצויי פיטורים (בסך 1,093 ₪), פדיון דמי הבראה (בסך 11,320 ₪), דמי חגים (בסך 20,874 ₪), פדיון חופשה (בסך 32,535 ₪), והוצאות נסיעה (בסך 13,820 ₪).

כתב התביעה התבסס - בין השאר - על טענת התובע שלפיה הוא פוטר מעבודתו אצל הנתבעת, לאחר למעלה מ-14.5 שנות עבודה, כשהנתבעת היתה חייבת לו עדיין כספים בגין חלק מזכויותיו כעובד, וכי לאחר מכן - הנתבעת "בחוסר תום לב וברשעות" עיכבה את תשלום המגיע לו, תוך שבחלק מזמן העיכוב, תלתה זאת בנחיצות חתימתו של התובע על מסמכים (שבסופו של דבר ממילא לא נחתמו).

סכומי הרכיבים השונים בכתב התביעה, נסמכו על שתי חוות דעתו שנכתבו על ידי רו"ח יוסף לבון.

2.על פי החלטתו של מי שהיה אז רשם בית דין זה, השופט מוסטפא קאסם, חוייבה הנתבעת להגיש כתב הגנה.

בכתב ההגנה, הכחישה הנתבעת את זכאותו של התובע לקבל ממנה דבר מה, תוך שהתרעמה על אופן התבטאותו של התובע כלפי הנתבעת בכתב התביעה.

לטענת הנתבעת, כפי שהועלתה בכתב ההגנה - יש לדחות על הסף את התביעה, מחמת התיישנותה.

בנוסף, טענה הנתבעת מספר טענות גם כנגד גופם של חלק מרכיבי התביעה; כגון - שהתובע היה זה שקבע לעצמו את מועדי החופשות, שהתובע לא היה זכאי לדמי חגים, שפיצויי הפיטורים חושבו במדוייק, בהתחשב בהיקף המשרה של התובע, ושהיא לא איחרה בתשלום פיצויי הפיטורים.

3.בעת ישיבה שנועדה לקיום דיון מוקדם, הסכימו ב"כ הצדדים לנסות ליישב את המחלוקות בין הצדדים בדרך של גישור פנימי בבית הדין. הצדדים אכן התייצבו לישיבת גישור, אך לא הגיעו להסכמה. לפיכך - התייצבו ב"כ הצדדים לישיבה נוספת שנועדה לדיון מוקדם, אך במהלך ההמתנה לתחילת הישיבה (המתנה שנגרמה בשל הימשכות דיון בתיק קודם, ואשר עליה שלוחה לב"כ הצדים התנצלותו של אב בית הדין), הם הגיעו להסכמה דיונית שאותה ניסחו בכתב, ואשר קיבלה תוקף של החלטה.