ס"ע 20459-08-11

1.התובע הועסק על ידי הנתבעת במשך שנים רבות, עד לפרישתו בשנת 2010 במסגרת הסכם פרישה.

התובע הגיש תביעה לתשלום בונוס שנתי, ששולם לעובדי הבנק במהלך שנת 2010, לאחר סיום יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.

2.אלה העובדות העולות מחומר הראיות:

א.התובע הועסק על ידי בנק הפועלים מחודש אפריל 1970.

ב.במהלך השנים נשא בתפקידים שונים, בתפקיד האחרון כיהן כממונה על תשתיות תוכנה.

ג.בחודש ינואר 2001 עבר התובע לעבוד בהסכם אישי.

ד.ההסכם האחרון נחתם ביום 27/1/09, לתקופה בת שנה.

ה.בתאריך 9/2/10 חתם התובע על הסכם פרישה מהבנק המסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים בסיום יחסי עובד ומעביד, לרבות מענקי פרישה, תשלומי שכר ועוד.

ו.התובע התבקש על ידי הממונה עליו להאריך את תקופת העבודה ונאות לעשות כן. בפועל הסתיימה העסקתו ביום 31/5/10.

ז.סעיף 9 להסכם העבודה האישי קובע זכאות לבונוס שנתי וכן קובע את אופן החישוב והתנאי לזכאות.

ח.אין חולק כי במהלך שנת 2010 לא הגיע הרווח השנתי של הבנק לשיעור הקבוע בהסכם כתנאי לתשלום הבונוס.

ט.במהלך חודש אוגוסט 2010 התקבלה החלטה בבנק לפיה שיעור תשואת הרווח הנקי להון עצמי בשנת הכספים 2010 לצורך קבלת הבונוס השנתי, יעמוד בשנת 2010 על 8.5% בלבד ולא 12% כפי שנקבע בהסכם ההעסקה האישי.

י.כאשר נודע לתובע על ההחלטה, פנה להנהלת הבנק וביקש לשלם לו את הבונוס, באופן יחסי לעבודתו בשנת 2010, בחודשים ינואר עד מאי.

יא.הבנק השיב בשלילה לבקשה ולפיכך הוגשה התביעה.

יב.בתגובה, הוגשה תביעה שכנגד בה נדרש התובע להשיב לבנק את הסכומים ששולמו לו במסגרת הסכם הפרישה.