ס"ע 17809-01-12

1.לפני בקשת הנתבעת 1, המועצה המקומית אליכין (להלן: המבקשת), להוספת משרד הפנים כנתבע נוסף ולחלופין להורות על קבלת עמדת המשרד ביחס לדרישותיה הכספיות של התובעת, הגב' סילביה חרבי (להלן: המשיבה).

2.רקע כללי לצורך הכרעה בבקשה

א. המשיבה הועסקה אצל המשיבה מיום 1.5.79 עד ליום 30.9.09 ולאורך השנים שימשה במספר תפקידים שונים, כאשר בתפקידה האחרון שימשה כמזכירת המחלקה לחינוך תרבות נוער וספורט.

ב. המשיבה הגישה נגד המבקשת ונגד מר גידי חממי (ראש המועצה בתקופה הרלוונטית) תובענה בדרישה לסעדים הצהרתיים וכספיים, במסגרתה ביקשה להורות על השבתה לעבודתה במועצה ולחלופין לקבוע כי הינה זכאית לפיצויי פיטורין, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, פיצויים בגין נזק לא ממוני ונזק בריאותי, פיצויים בגין פגיעה בזכויותיה מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכר עבודה ופיצויי הלנה.

ג. במסגרת כתב הגנתה טענה המבקשת כי המשיבה פרשה מעבודתה במועצה לאור פסק בוררות שניתן על ידי הממונה על יחסי העבודה חיפה והצפון מכוח הוראות חוקת העבודה והוראות חוק יישוב סכסוכי עבודה, אשר הצדדים לו היו מרכז השלטון המקומי והסתדרות המעו"ף ואשר המשיבה בעצמה נטלה בו חלק. על סמך טענה זו אף הוגשה בקשה לסילוק על הסף של התובענה.

ד.ביום 23.7.14 ניתנה החלטה בבקשה לסילוק על הסף על ידי חברי, כבוד השופט שמואל טננבוים, במסגרתה נמחקו תביעותיה של המשיבה לפיצויי פיטורים ולפיצויים בגין פיטורים שלא כדין, מחמת קיומו של של מעשה בית דין, הוא הליך הבוררות.

טענות הצדדים בקליפת אגוז

3.המבקשת הינה גוף מתוקצב ומשכך כפופה היא, בין היתר, להוראות משרד הפנים בכל הנוגע לשכר עובדיה ותנאי פרישתם, על המשתמע מכך. כך למשל בעניינה של המשיבה ניתנו שני אישורים מאת משרד הפנים ביחס לתנאי פרישתה בימים 25.10.09 ו-7.9.10.

על פי הנטען בבקשה, סעיפים 30-49 לתצהירה של המשיבה, המהווים הרחבת חזית, עוסקים בפירוט הסעדים הכספיים אותם היא דורשת במסגרת הליך משפטי זה ובמסגרתם מעלה המשיבה טענות ביחס לגובה המשכורת הקובעת, ביחס לאחוזי הגמלה שנקבעו לה על ידי משרד הפנים וביחס למספר חודשי מענק הפרישה שהוענקו לה בהתאם להחלטת משרד הפנים.

לפיכך, מבוקש מבית הדין לצרף את משרד הפנים כצד להליך ולחלופין להורות על קבלת עמדתו .

4.המשיבה מצידה טוענת כי קבלת ההחלטה בכל הנוגע לתנאי השכר ולתנאי הפרישה מצויה בידי המבקשת, בכפוף לאישור משרד הפנים, וכי יישום תוכנית ההבראה משנת 2008 נעשה אף בטרם התקבל אישור ממשרד הפנים, כך שלמעשה אישורו של המשרד היווה מתן גושפנקא סופית בלבד.

5.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובשים לב למחלוקות העולות מכתבי הטענות ולעובדה שהמבקשת הינה גוף מתוקצב כהגדרתו בחוק יסודות התקציב, תשמ"ה - 1981, ומבלי להיכנס לשאלה האם הפירוט שנוסף במסגרת תצהיר המשיבה לעניין הסכומים הנתבעים מהווה הרחבת חזית, הנני סבורה כי יש לקבל את עמדת משרד הפנים בעניינה של המשיבה, על מנת לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה.

טענות המבקשת בדבר הרחבת חזית יתבררו במסגרת פסק הדין, וכל צד יהיה רשאי לטעון בסיכומיו לעניין זה.

יובהר כי לא מצאתי לנכון לצרף את משרד הפנים כנתבע בשלב זה של ההליך, אלא אם יבקש המשרד להצטרף כנתבע נוסף.