ס"ע 17347-04-11,13533-06-11, 41861-09-12, 845-04-11 דובק ואח' נ' מדינת ישראל

1.התובעים הם גמלאים של משרד החוץ, ופרשו מעבודתם במשרד בין השנים 1994-1995. בתביעותיהם, אשר הוגשו בשנים 2011 ו-2012, טוענים התובעים כי הם זכאים לקבל דרגת שגריר ב' למפרע ממועד פרישתם, חלף דרגת שגריר א' שניתנה להם. לטענתם המדינה הפלתה אותם לרעה, שכן לחלק מגמלאי משרד החוץ, אשר פרשו בין השנים 1995-2000, הוענקה דרגת פרישה נוספת, כך שדרגת פרישתם היתה שגריר ב'. עוד נטען כי עקב שהייתם בחו"ל בשל עבודתם, לא היו מודעים לשינוי בסולם הדרגות ולדרגה שהם זכאים לה עם פרישתם.

2.המדינה הגישה בקשה למחיקת התביעות על הסף בשל התיישנות, משום שהתביעות הוגשו למעלה מ-15 שנה לאחר שפרשו התובעים מעבודתם. לאחר שהתקיים דיון בבקשה, הודיעה המדינה על הסכמתה לדחות את ההכרעה בשאלה זו עד למתן פסק דין בית הדין הארצי בסוגיה זהה בתיק עע 29350-01-12 מדינת ישראל נ' בן נעים (הודעה מיום 29.2.12, החלטה מיום 1.3.12). נוכח האמור, התיקים הוסיפו להתנהל ונשמעו בהם הוכחות ובחלקם אף הוגשו סיכומים.

3.ביום 13.11.14 ניתנו פסקי דין בעע 33390-12-12 אביליאה ואח' נ' מדינת ישראל ובעע 29350-01-12 מדינת ישראל נ' בן נעים. בפסקי דין אלה קבע בית הדין הארצי כי תביעה לקבלת דרגת פרישה מתיישנת בחלוף 7 שנים מהמועד האחרון לקבלת דרגת הפרישה, שהוא היום הראשון לחודש שבו פרש העובד. נוכח קביעה זו התבקשו התובעים להבהיר מדוע לא תדחה תביעתם מחמת התיישנות בהתאם להלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה (החלטה מיום 23.11.14).

4. לאחר מספר ארכות הודיעו התובעים כי בכלל התביעות נטען לתחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח- 1958, התיישנות שלא מדעת. משכך, כל עוד לא הוכרעה השאלה האם חל החריג הנ"ל על תביעתם, אין מקום לדחות את תביעתם מחמת התיישנות (הודעה מיום 2.2.15).

5.נציין עוד כי ביום 22.2.15 נדחתה העתירה שהוגשה על פסק דינו של בית הדין הארצי בעע 33390-12-12 הנ"ל (בג"ץ 251/15 אמנון בן יוחנן ואח' נ' משרד החוץ). נקבע כי קביעתו של בית הדין הארצי כי עילות התביעה התיישנו מנומקת היטיב, ולא ניתן לקבוע כי מדובר בטעות משפטית מהותית הדורשת התערבות של בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ.

6.דיון והכרעה

כאמור לעיל, בית הדין הארצי בשני ערעורים שעסקו במקרים זהים קבע כי התביעות התיישנו. וכך נאמר:

"הלכה למעשה, בתביעות האמורות עסקינן בעילת תביעה שונה שאינו נוגעת לאופן חישוב הפנסיה, אף כי היא משליכה עליה. לתובעים לא היתה טענה כי חישוב גמלתם על ידי הממונה לפי חוק הגמלאות יסודו בטעות, שכן היה על הממונה על הגמלאות להתבסס על נתון שונה מזה שעמד ביסוד חישוב גמלתם. בחישוב הפנסיה של התובעים לא נפלה טעות. טענות התובעים כוונו כלפי תנאי העבודה שלהם כעובדים, לתקופת קיומם של יחסי עבודה. לפי סברתם של התובעים, טרם פרישתם, הם היו זכאים לתנאי עבודה שונים מאלה שקיבלו בפועל. ויודגש, דרגת הפרישה מושא התובענות ניתנת לעובד לכל המאוחר בראשון לחודש שקודם לחודש הפרישה" (ע"ע 33390-12-12 הנ"ל).

מאחר שבתביעות אלה שלפנינו הועלו טענות דומות שמהותן, התיישנו התביעות.