ס"ע 17048-03-14 Tesfamica נ' וורקה עובדים כח אדם ופרויקטים בע"מ

1.לפני בקשת וורקה עובדים כח אדם ופרויקטים בע"מ ("המבקשת" או "הנתבעת") כי בית הדין יחייב את מר Tesfum Majar Tesfamica ("המשיב" או "התובע") בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות משפט חריגות.

2.לטענת הנתבעת, ארץ מולדתו של התובע, אריתריאה, אינה נמנית עם המדינות החתומות על אמנת האג; על גבי כתב התביעה לא ציין התובע את מענו בישראל; מרבית הסעדים הנתבעים בכתב התביעה שנויים במחלוקת, לאור תלוש גמר חשבון, כתב הודאה וסילוק והמחאה על סך 14,995 ש"ח (נספח א2 לבקשה).

3.הנתבעת מבקשת לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות לעניין תשלום עבור בדיקה גרפולוגית, אשר נועדה לבחון את החתימה המופיעה על כתב ההודאה והסילוק מיום 20/6/13 (נספח א1 לבקשה). לפי הטענה, ככל שחוות הדעת תצדד בגרסת הנתבעת, צפוי לה נזק של ממש, הן בגין סכומי התביעה השנויים במחלוקת והן בשל עלות הבדיקה הגרפולוגית (הצעת המחיר צורפה נספח ב' לבקשה).

4.התובע טען בתגובתו, כי הגם שאריתריאה מדינה שאינה חתומה על אמנת האג, אין להטיל על התובע חובת הפקדת ערובה, ובהתאם להלכה יש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו. התובע הוסיף וטען, כי אין הצדקה לבדיקה גרפולוגית, שכן התובע לא חתם על כל מסמך שהוא, וגם אם חתם, הרי שהנתבעת מודה שהוא לא פרע את ההמחאה. נטען כי ממילא סכום של 33,000 ש"ח לערך שנוי במחלוקת, ללא קשר להמחאה המוכחשת.

באשר לסיכויי התביעה, התובע טען כי הרים את הנטל הראשוני והציג ראשית ראיה לכך שהתביעה אינה מופרכת על פניה; מדובר בתביעה למימוש זכויות סוציאליות מכוח משפט העבודה, ודי בכך כראשית ראיה לקיומה של עילת תביעה; הנתבעת לא הניחה תשתית עובדתית לכך שלא תוכל להיפרע מהתובע.

דיון והכרעה:

5.כידוע, שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל אדם. כבר נפסק כי זכות הגישה לערכאות הינה "זכות יסודית וחשובה בשיטתנו המשפטית, אשר יש רואים בה זכות חוקתית על-חוקית". באופן דומה נפסק, כי "זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו, והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא". עם זאת, זכות הגישה לערכאות, ככל זכות, אינה מוחלטת ויש לאזנה מול זכויות אחרות. יש לאזן בינה לבין אינטרסים אחרים, לרבות האינטרס של הצד השני שלא להיות מוטרד ללא סוף, או אינטרס הנתבע כי לא ייצא בחסרון כיס אם תידחה התביעה נגדו. מנגד גם אינטרס הנתבע צריך להיות מאוזן ולכן אין מחייבים בעל דין בהפקדת ערובה רק מחמת עוניו. לצורך עריכת איזון זה הותקנו בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 הוראות בדבר הפקדת ערובה.

6.תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי מסדירה את נושא הפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע וזאת במטרה למנוע הגשתן של תביעות סרק. תקנה זו אומצה בבית הדין לעבודה מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, תוך מתן דגש לאופיים המיוחד של ההליכים בבית הדין לעבודה.

7.חיובו של תובע ליתן ערובה להבטחת הוצאות המשפט של הצד שכנגד אינו דבר שבית הדין יורה עליו בשגרה, שכן יש בכך כדי לפגוע בזכותו החוקתית של התובע לגישה לערכאות ובזכות הקנין שלו. כלל זה יחול גם כאשר התובע הינו עובד זר. במקרה של תובע שכזה, חיובו בהפקדת ערובה מותנה בכך שהנתבע יוכיח אחד מאלה: שהתביעה מופרכת על פניה; ייגרם לנתבע נזק של ממש עקב ניהול התביעה; התובע לא מילא אחר חיובים שהושתו עליו בעבר בפסיקות של בית הדין (ע"ע 1424/00 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, מיום 6.7.2003).