ס"ע 16291-02-10.04

לפנינו תביעתו של מר נאטור ראסם (להלן- "התובע") כנגד המועצה המקומית דלית אל כרמל (להלן- "הנתבעת" או "דלית אל כרמל"), מועצה מקומית עוספיא (להלן- "עוספיא") ומדינת ישראל- משרד הפנים (להלן- "המדינה").

בבסיס תביעתו זו מבקש התובע סעד של בטלות פיטוריו, היינו להכיר בו כעובד מועצת דלית אל כרמל ולהשיבו לעבוד בה; לחילופין לתשלום רכיבי שכר שונים הן בגין תקופת עבודתו והן בגין סיום עבודתו, לרבות פיצויי הלנה.

יוער כי בתביעתו המקורית אשר הוגשה ביום 9.2.10, התובע דרש רק תשלום שכר מולן ופיצויי הלנת שכר, אולם ביום 29.7.10 לאחר שקיבל התובע מכתב פיטורים מטעם דלית אל כרמל הגיש, ברשות בית הדין, כתב תביעה מתוקן עם סעדים נוספים.

בנוסף, תביעתו המקורית הוגשה רק כנגד דלית אל כרמל והמדינה, אולם בהמשך משהועלתה הטענה על ידי הנתבעת כי התובע היה עובד גם של עוספיא ולפיכך החובות כלפי התובע הן גם שלה, נוספה בהחלטת בית הדין מיום 23.2.2011 גם עוספיא כנתבעת בתיק זה.

העובדות הרלוונטיות לענייננו

להלן נפרט את העובדות באשר להעסקתו של התובע בעיר הכרמל, במקביל לשינויים שחלו במועצות המקומיות עם השנים והרלוונטיים לעניינו.

בשלהי שנת 2003 אוחדו המועצות המקומיות דלית אל כרמל ועוספיא לרשות אחת – "עיריית הכרמל" (להלן- "העירייה" ו/או "עיר הכרמל"), וזאת בהתאם להוראות חוק התוכנית להבראת כלכלת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003-2004), התשס"ג – 2003 (להלן- "חוק האיחוד").

התובע התקבל לעבוד במשרת אמון כעוזר ראש עיר הכרמל הנבחר, מר אכרם חסון (להלן- "מר חסון"), החל מחודש 8/04 .

ביום 1.5.07 חתם התובע על הסכם העסקה לפי שכר בכירים, אשר אושר על ידי מועצת עיר הכרמל ועל ידי משרד הפנים (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן). (להלן- "חוזה בכירים").