ס"ע 15112-11-11

בתביעה הנוכחית מבקשת לעצמה התובעת פיצוי על "פיטורים שלא כדין".

התובעת (להלן גם: "העובדת") ילדה במזל"ט את בתה ביום 21.3.12. עבודתה אצל הנתבעת (להלן גם: "המעסיק"), הסתכמה בחודשיים וחצי בלבד (להלן גם: "תקופת העבודה"), שהסתיימו ביום 29.8.11. רוצה לומר, התובעת פוטרה בעת היותה בהריון.

מאחר ותקופת העבודה הייתה קצרה, לא נדרש אישור (ע"פ חוק עבודת נשים) לפיטורי אישה הרה בתקופת הריון, בהתייחס לפיטורי העובדת דנן.

בכל זאת, החליטה התובעת לתבוע את המעסיק לפיצוי בקשר עם פיטוריה בעת הריונה, מהטעם שהיא חשה כי פיטוריה נעשו בסמיכות לגילוי דבר הריונה, ולכן חשדה בקשר שבין ההריון לפיטורים. קשר שהוא כמובן פסול, ומהווה עילה לתביעה, בהתחשב בהוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

המעסיק מצדו מכחיש כל קשר בין ההריון לפיטורים, ומדבר על קשר בין ביצועים חלשים בעבודה והתחמקות מלהופיע למשמרות, כנדרש על פי סדרי העבודה אצלו.

התובעת – יש לציין – הועסקה אכן כאחראית משמרת של מוכרים, העסוקים במכירת בגדים. לדבריה, היא הצליחה בעבודתה וגם ניהלה צוות עובדים שעסקו במכירות.

שמענו את העדים ועיינו במסמכים שהוגשו, והסתבר לנו כי גרסת התובעת מעוררת ספקות. היא לא זכרה כלל מה התנהל ב"שיחת השימוע", ובשפה רפה גם ניסתה לכפור בנכונות הפרוטוקול שנערך באותו המעמד (עמ' 7, שורה 25 לפרוטוקול).

עם זאת, התובעת אישרה באופן בסיסי את טענת הנתבעת, לפיה היא-העובדת-נעדרה ממשמרות אליהן הוצבה לפי סדרי העבודה הרגילים אצל המעביד (שם בעמ' 7 לפרוטוקול של יום 1.10.13).

שוכנענו גם מעדותה של גב' איילת דגן מטעם המעסיק (שנתמכו גם בעדות הגב' אולה הוניגמן), כי לפי סידור העבודה הרגיל אצל הנתבעת חויבה התייצבות של התובעת בשש (6) משמרות, ומשלא עשתה העובדת את המצופה ממנה, ולא העלתה טעם סביר לכך ב"ישיבת השימוע", נאלצה הנתבעת לפטרה.

אנו גם מקבלים את טענתה של גב' דגן מטעם הנתבעת, לפיה התובעת הייתה חלק מ"צוות ניהולי" ולכן: "היא אמורה להיות מהמוכרות הטובות", בעוד התובעת אכזבה גם מבחינת היקף המכירות (עמ' 11 לדיון מיום 26.6.14).