ס"ע 13500-01-12.24 נובמבר 2014

התובע – רופא בהכשרתו ובמקצועו - הועסק על ידי הנתבעת כמנתח. בחלוף מספר שנים הסתיימה העסקתו. בתביעתו כאן עותר הוא לחייב את הנתבעת לשלם לו הפרשי פיצויי פיטורים ופדיון חופשה. הנתבעת מכחישה את טענות התובע ואת הסעדים להם הוא עותר.

הצדדים הסכימו על חלק ניכר מהתשתית העובדתית. על פי תשתית עובדתית מוסכמת זו, החל התובע לבצע ביום 1.7.1994 – במימון מלגת קליטה של משרד הקליטה - התמחות בבית חולים בילינסון, שהינו בית חולים המופעל על ידי הנתבעת. בחודש 7/1998 התקבל התובע להתמחות בתקן של בית חולים בילינסון ובהתאם הסתיימה העסקתו במימון מלגה מטעם משרד הקליטה. בהמשך, ניתן לתובע אישור של משרד הבריאות - בתוקף מיום 17.7.2001 - בדבר היותו בעל תואר מומחה בכירורגית בית החזה. ביום 1.7.2002 החל התובע להיות מועסק על ידי הנתבעת כרופא במחלקת ניתוחי לב וחזה במרכז הרפואי "כרמל" בחיפה (להלן – בית החולים). על תנאי העסקת התובע בנתבעת חלות הוראות ההסכמים הקיבוציים בענף הרפואה וכן חוקת העבודה לעובדי ההסתדרות.

אין חולק גם כי בשנת 2009 פנה התובע אל הנתבעת וביקש לצאת לשנה אחת של חופשה ללא תשלום (להלן – חל"ת), כאשר במקביל ניהל משא ומתן לשם בחינת העסקתו בבית חולים "שיבא", שהינו בית חולים אשר אינו נמנה על בתי החולים אותם מפעילה הנתבעת. המשא ומתן עם בי"ח שיבא לא נשא פרי והתובע המשיך לעבוד בבית החולים. בחודש 7/2010 הודיע התובע לנתבעת כי יחל את עבודתו בבית חולים "שיבא" ב- 1.9.2010. הנתבעת הודיעה לתובע כי בקשתו לחל"ת אינה מאושרת. התובע החל לעבוד בבית חולים "שיבא", ולאחר שהחל לעבוד שם פנה שוב אל הנתבעת בבקשה כי יאושר לו חל"ת. הנתבעת לא אישרה בקשתו זו אולם כתבה לו – באמצעות מנהלת בית החולים - כי לפנים משורת הדין תשלם לו השלמה של פיצויי הפיטורים מעבר לשחרור הכספים שנצברו בקרנות. בעקבות זאת, שילמה הנתבעת לתובע – הן על ידי שחרור כספים שנצברו בקרנות והן על ידי השלמת פיצויי פיטורים – סך כולל של 179,049 ש"ח בגין פיצויי פיטורים. אין חולק כי בכל הנוגע לתקופה שעד 1.7.1998 – היינו התקופה בה הועסק התובע במימון מלגה של משרד הקליטה – שולמו לתובע פיצויי פיטורים ואין לו טענה בענין זה. על כן, תביעתו כאן להפרשי פיצויי פיטורים מתיחסת אך לתקופה שראשיתה 1.7.1998.

התובע העיד מטעמו. מטעם הנתבעת העידו ד"ר חן שפירא, מנהלת בית החולים (להלן – ד"ר שפירא) וכן גב' הדס רז-ארגמן, המשמשת בתפקיד רכזת פרט ושכר במחלקת משאבי אנוש בבית החולים (להלן – רז). לאחר שנתנו דעתנו לראיות שהובאו בפנינו כמו גם לטענות הצדדים, באנו לכדי מסקנה כי דין התביעה להדחות.

התביעה להפרשי פיצויי פיטורים

התובע טוען כי הוא זכאי להפרשי פיצויי פיטורים הנובעים מכך ששכרו הקובע, לטענתו, לצורך חישוב פיצויי פיטורים עמד על 24,576 ש"ח. שכר קובע זה - לשיטתו של התובע - מורכב משכר קובע לפיצויי פיטורים בסך 12,623 ש"ח בו הכירה הנתבעת בתוספת סך 11,953 ש"ח שהוא הסכום הממוצע החודשי ששולם לתובע בשנת העסקתו האחרונה בגין ביצוע ניתוחים במסגרת תוכנית לקיצור תורים (להלן - קצ"ת). את טענתו זו משתית התובע על שני אדנים עיקריים. האחד, על הוראות תקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד - 1964 (להלן - התקנות) ממנה למד התובע כי התשלום עבור קצ"ת – ששולם לו על פי כמות הניתוחים – הוא חלק מהשכר הקובע לפיצויי פיטורים. השני, על כך שעבודת הקצ"ת היתה מתמשכת, קבועה וחלק בלתי נפרד מעבודתו במשך שנים רבות בבית החולים.

יש לדחות את טענות התובע. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התשלום בגין קצ"ת היה בגדר תשלום על עבודה נוספת, אשר אין לכלול אותה במסגרת השכר הקובע לפיצויי פיטורים. זאת ועוד, ההסכמים הקיבוציים שהסדירו את תנאי העסקת התובע בנתבעת כמו גם חוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג – 1963 (להלן – החוק) והתקנות אינם כוללים עיגון כלשהו לטענת התובע בעניין זה.