ס"ע 1318-05-12 פקיה נ' אחים טהה בניין והנדסה בע"מ

רקע כללי

1.התובע גר בכפר קטנה שבאיו"ש. הנתבעת היא חברת בניה העובדת בתחום שחל עליה צו ההרחבה בענף הבניין. לתובע היתה עבודה בישראל ושולמו עבורו תשלומים לשירות התעסוקה, לו דיווחה הנתבעת. התובע עבד עד סוף חודש מאי 2010.

הצדדים חלוקים על גובה השכר, תקופת העבודה נסיבות סיום העבודה והזכויות להן זכאי התובע.

טענות הצדדים

2.לטענת התובע שכרו היומי היה 250 ₪, כאשר הנתבעת דיווחה לשירות התעסוקה, דהיינו אגף מדורי התשלומים ברשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "שירות התעסוקה"), כאילו השכר היומי עמד על סך של 154 ₪ בלבד. כן דיווחה הנתבעת לשירות התעסוקה על מספר ימים נמוך מזה שעבד בפועל. התוצאה של דיווח מטעה זה היתה שהשכר החודשי שנרשם היה נמוך מזה ששולם לו בפועל. הזכויות הנגזרות מהשכר שולמו בסכום פחות מהסכום האמיתי והנכון. לטענתו לזכותו יש הפרשים בהפרשות לפנסיה (שכן הופרש לשירות התעסוקה לפי שכר נמוך ולפי מספר ימים נמוך משהיה בפועל), לימי חופשה שהופרשו לשירות התעסוקה אך הופרש פחות ממה שהיה זכאי לו.

כן טען התובע כי הוא זכאי לתשלומים שלא שולמו כמו: החזר הוצאות נסיעה מביתו עד מחסום קלנדיה, משם נאסף על ידי הנתבעת לאחר העבודה, דמי חגים, דמי הבראה ודמי כלכלה. לטענת התובע הוא פוטר על אתר ביום 31.5.10 ולכן הוא זכאי לפיצוי פיטורים ולתשלום חלף הודעה מוקדמת.

3.לטענת הנתבעת התובע נטש העבודה ועבר לעבוד אצל מעביד אחר – ברזני, וממילא אינו זכאי לפיצוי פיטורים ולהודעה מוקדמת. תנאי שכרו היו כפי שדווח לשירות התעסוקה, כאשר התובע עבד לפי תעריף של 154 ₪ ליום. ימים רבים נעדר מעבודתו בשל אופי עבודתו, תנאי מזג האוויר והסגרים שהיו מוטלים על השטחים. ביחס לתקופת עבודתו הרי שזו היתה מחודש יולי 2008 ולא מחודש ינואר 2008 כפי שטען. בכל אופן בקשר לפנסיה הרי שהופרש לו על ידי הנתבעת, כפי שנדרשה לעשות על ידי שירות התעסוקה. במהלך תקופת עבודתו חל צו ההרחבה הכללי ושיעור הפנסיה לו היה זכאי היה נמוך מזה שנתבע על ידו (השיעור בצו הכללי בפנסיה היה 0.833% לשנת 2008 והוא עלה מידי שנה). אותה עת לא היה צו הרחבה בענף הבניה, שחייב להפריש לו בשיעור אחר מזה שהופרש למעשה. באשר לפדיון חופשה הרי שהופרשו לו כנדרש בשיעור 4%. באשר להחזר הוצאות נסיעה טענה הנתבעת "שמאד מסתבר" (סעיף 28 לסיכומיה) שהתובע הוסע לביתו על ידי "מי מאנשי הנתבעת". באשר לדמי חגים הרי שהתובע קיבל תשלום עודף עבור ימים, אף שעבד פחות ימים כל חודש תשלום זה נועד לשמש תחליף לדמי חגים. באשר לדמי הבראה הודתה שאלה לא שולמו, כיון שלא הונחתה לעשות כן מטעם שירות התעסוקה. בכל אופן חלקה על החישוב של התובע שנערך לפי סכום לא נכון.

ההליך

4.לפנינו העידו התובע ומר חוסאם פקיה אחיו ומנגד העיד מר כרים טהה ואחיו – אברהים טהה. לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים.

הכרעה

5.לטענת התובע החל לעבוד ביום 23.1.08. התובע טען שעבד בפרויקט בנייה בשכונת בית הכרם. התובע אף הציג תמונה בה הוא מצולם באותו פרויקט. הנתבעת טענה כי הפרויקט בבית הכרם החל בשלב מאוחר יותר ותחילת עבודתו של התובע הייתה רק בחודש יולי 2008.

התובע אותה עת (בחודשים ינואר עד יוני 2008) קיבל שכרו, כעולה מרישומי שירות התעסוקה, מאת חב' א.ג. טכנולוגיות. מדובר בחברה נפרדת מהנתבעת. אף אם עבד התובע באמצעותה, לא שוכנענו שיש הצדקה לראותם כ"מקום עבודה אחד" או "אותו מעביד". לא שוכנענו שיש קשר בין הנתבעת לחברת א.ג. טכנולוגיות, המצדיק להרים מסך בין שתי החברות או המצדיק לראותם כמעביד אחד. לפיכך יש לדחות את טענת התובע ביחס לתקופת העבודה קודם לחודש יולי 2008. אנו קובעים, אפוא, כי תחילת עבודתו אצל הנתבעת הייתה ביום 1.7.08 כפי שנרשם בכרטסת הנהלת החשבונות של הנתבעת.