ס"ע 1183-05 מואב נ' עזו

1.לפני בקשה לביטול פס"ד שניתן בשנת 2006 כנגד המבקש. הבקשה הוגשה בעקבות פתיחת הליכי ההוצל"פ שנפתחו כנגד המבקש אך לאחרונה, בגין חוב שהגיע ללמעלה משני מיליון ₪ (לאור פיצויי ההלנה שנפסקו בו).

יצויין כבר עתה כי התיק המקורי (שנפתח בשנת 2005), בוער, ואין בפני בית הדין אלא רק מסמכים שהצדדים הגישו. אין בפני בית הדין את כתבי הטענות ואף לא את הפרוטוקולים מהדיון.

2. לאור המורכבות של התיק (שנובעת בעיקר מחלוף השנים ומביעור התיק בבית הדין לאור הזמן הרב שחלף) אביא תחילה את הרקע, ואת הבעייתיות שנוצרה בשל מורכבות זו.

א.בשנת 2005 הגישה גב' לימור עזו (להלן: התובעת או גב' עזו), תביעה לבית הדין כנגד חברה בשם "אמנון מרחב בע"מ", (להלן: החברה), וכנגד אמנון מואב באופן אישי, וזאת בגין זכויות סוציאליות שונות (כ-28,000 ₪) וכן בגין שעות נוספות (כ-300,000 ₪).

ב.מתוך החומר החלקי שמצוי כעת בבית הדין, ושהומצא על ידי הצדדים , ניתן להסיק כי התקיים דיון מוקדם, וכי ההליך התנהל כסדרו עד לשלב הגשת התצהירים. גב' עזו הגישה תצהירים מטעמה, אולם הנתבעים (המבקש וחברת אמנון מרחב בע"מ) לא הגישו תצהירים. בשלב מסויים הודיע בא כוחם דאז , עו"ד יורם אבירם, כי אין לו קשר עם הנתבעים. לפיכך ניתן פס"ד בהיעדר תצהירים, ללא שקויים דיון להוכחות, על סמך תצהירי התובעת בלבד.

ג.כאמור, אין בפני בית הדין תמונה שלימה. מהחומר שהוגש לבית הדין עולה לכאורה כי ביום 28/2/06 ניתן פס"ד בהיעדר הגנה, אולם לא כנגד המבקש באופן אישי אלא רק כנגד החברה. ביום 18/2/15 (!) הגישה התובעת בקשה לבית דין זה לתת למסמך זה תוקף של פס"ד ולקבוע כי הינו "מתאים למקור", אלא שכב' הנשיאה דחתה את בקשתה, כיוון שלא הוצג בפני בית הדין העותק המקורי של פסה"ד (שאף אינו חתום).

ד.לאור ביעור התיק, אין בית הדין יודע מה קרה בין ה-28/2/06 לבין ה-12/3/06: האם ניתנה החלטה על ביטול פסה"ד מיום 28/2/06 או שהוגשה בר"ע לבית הדין הארצי. מכל מקום – קיים בתיק פס"ד אחר/נוסף שניתן 12/3/06, הן כנגד החברה וכנגד המבקש ביחד ו/או לחוד (עם חתימה ואישור כי הינו מתאים למקור), והוא שהוגש ככל הנראה להוצל"פ. פס"ד זה ניתן גם כנגד המבקש באופן אישי, אך נקבע לעניין הפיצויים כי ככל שסכום הפיצויים לא ישולם תוך 14 יום מיום המצאת פסה"ד לידי הנתבעים - יישא סכום הפיצויים, במקום ריבית והצמדה - פיצויי הלנה מלאים . בפס"ד זה לא נעתר בית הדין לבקשה לפסוק לתובעת כ-300,000 ₪ בגין שעות נוספות (לאור טענתה הגורפת כי עבדה 19 שעות ביום).

ה.לאחר קבלת פסה"ד מיום 12/3/06, הגישה התובעת באמצעות בא כוחה דאז בר"ע לבית הדין הארצי, ובית הדין הורה לתובעת להשלים את תצהיריה לעניין השעות הנוספות. לאחר השלמה זו, ניתן ביום 20/12/06 פס"ד משלים לפסה"ד מיום 12/3/06 המקבל את תביעתה בעניין השעות נוספות (בצירוף ריבית והצמדה) פסה"ד המשלים שהוגש לבית הדין נושא חותמת של "מתאים למקור".

ו. יוער כי מכיוון שלא הוגש לבית הדין כתב תביעה מקורי (וכתב הגנה), ובית הדין ניזון רק מההחלטות/פס"ד שהומצאו לבית הדין, ומכיוון שפסה"ד מיום 12/3/06 ניתן בהיעדר תצהירי הנתבעים ללא דיון הוכחות לגופו, אין בית הדין יודע כיום אל נכון האם ע"פ כתב התביעה המקורי הייתה עילת תביעה אישית מספקת כנגד המבקש והאם היו עילות תביעה מספקות לעניין הרמת המסך. כל שאנו יודעים כי בפסה"ד מיום 28/2/06 (שכאמור אין לו אישור שהוא מתאים למקור), נרשם: "אין באמור בתביעה ובתצהיריו ובנספחיו כדי לחייב את נתבע מס ' 1 באופן אישי". בשולי המסמך נרשם עוד כי :"בקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד, ניתן להגיש לבי"ד זה תוך 30 יום מיום המצאת פס"ד לידי הצד המבקש את ביטולו".

ז.בפועל המבקש עזב את הארץ בשנת 2008, בטרם שילם את חובו לפי פסה"ד, וחזר לארץ בשנת 2010. מתוך החומר שבתיק עולה לכאורה כי גב' עזו מצידה לא פעלה על מנת לממש את פסה"ד כנגד החברה, או לפרקה (על מנת לקבל את המגיע לה באמצעות ביטוח לאומי). מכל מקום, ואף שהמבקש חזר לארץ בשנת 2010, הוגשה בקשה להוצל"פ לקיום הליכים כנגדו רק בשנת 2015 (ולא כנגד החברה, שכבר שנים אינה פעילה), כשסכום הפיצויים נושא הלנה. 

6. טענות הצדדים בתמצית: לטענת ב"כ המבקש, ובין היתר לאור פסקי הדין הסותרים לכאורה – אין מקום להשאיר את פס"ד על כנו; אין כתב תביעה וכתב הגנה בתיק, לא ברור מכוח מה ניתן פס"ד כנגד מר מרחב באופן אישי (וכמנהל הנתבעת לא הייתה הצדקה לתביעה האישית כנגדו), מה גם שבשל פיצויי ההלנה – תפח התיק לממדים של למעלה משני מיליון ₪ - דבר שוודאי לא ניתן להשאירו. עוד נטען כי מר מרחב לא ברח מהארץ אלא נאלץ לעזוב מסיבות אישיות, וכי לא הייתה כל מניעה לאורך כל השנים להגיש ולו גם תביעה לפירוק החברה ולקבלת הכספים מביטוח לאומי. כך גם לא הייתה הצדקה להמתין משנת 2010 ועד עתה, כדי להגיש את פסה"ד להוצל"פ, (דבר שגרם לסכומי התביעה לתפוח לאור פיצויי ההלנה).

מנגד טוען ב"כ המשיבה (התובעת), כי לא ייתכן שבית הדין ייתן יד לנתבע להתחמק מחיוביו, מה גם שבאותה עת היה מיוצג, ובא כוחו היה זה שהודיע לבית הדין כי הקשר עימו נותק. לתובעת יש פס"ד והיא זכאית לממשו, כשלפחות לגבי פסה"ד מיום 12/3/06 (בטרם נפסקו שעות נוספות) – יש אישור מסירה לידיו או לידי בא כוחו, שהרי לולא בוצעה מסירה של פסה"ד לידי בא כוח המבקש, לא היה ניתן פס"ד בבר"ע שהוגשה. לכן חלף זה מכבר המועד להגשת בקשה לביטול פסה"ד מיום 12/3/06. לו היה המבקש פועל בזמן אמת כאדם סביר ומגיש תצהירים וממשיך להיות בקשר עם בא כוחו – לא היה מגיע למצב היום בו הוא נתבע להשיב למעלה משני מיליון שקלים. עוד נטען כי השיהוי בהגשת פסה"ד להוצל"פ נבע מכך שגב' עזו לא הצליחה לאתר את המבקש, אף שחזר לארץ בשנת 2010, ועל כן יש להשאיר את פסה"ד על כנו.

7.דיון:

א.כאמור לעיל – משהתיק בוער, ומשאין בפני בית הדין ולו גם את כתבי הטענות המקוריים, נשארו ספיקות מסויימים לבית הדין באשר לסיכויי התביעה לכאורה ואף לעניין ההמצאות שבוצעו למבקש ומתי. דבר אחד ברור: פסה"ד מיום 12/3/06 אכן הומצא לב"כ המבקש דאז, שהרי לולא הייתה המצאה לידי בא כוחו – לא היה ניתן פס"ד בארצי בבר"ע (פס"ד שבעקבותיו הוגש תצהיר משלים מטעם גב' עזו וניתן ניתן פס"ד משלים לעניין השעות נוספות). מכיוון שהמבקש אינו טוען ששחרר את בא כוחו מהייצוג (שהרי עזב את הארץ ללא כל הודעה), הרי שלעניין פס"ד זה לא יכול המבקש לטעון לאי המצאה כדין. מנגד – לפסה"ד המשלים מיום 20/12/06 – לא הומצא אישור מסירה ולא ברור מתי (והאם) הומצא למבקש. לכן לעניין פסה"ד המשלים יש לראות את מועד קבלת מסמכי ההוצל"פ כמסמכים המלמדים לראשונה על ביצוע המסירה.

ב.מעיון במלוא החומר שבפני (שהוא מוגבל כאמור , לאור ביעורו של התיק), ובעקבות הדיון והחקירות שנוהלו בבית הדין (בבקשה לביטול פסה"ד) מתקבלת התמונה כי שני הצדדים פעלו בצורה שאינה מתקבלת על הדעת במהלך השנים: ראשית, המבקש - בין אם עזב את הארץ כדי לחמוק מנושים (כטענת התובעת), ובין אם מסיבות אישיות שאינן קשורות למצבו הכלכלי (כטענתו), – המבקש ניתק את הקשר גם עם בית הדין וגם עם בא כוחו, עוד בטרם נסיעתו לחו"ל, אך גם לא עידכן ולו גם את בא כוחו על נסיעתו, ולא ניסה לבדוק היכן נמצאת תביעתו, והאם התיק ממשיך להתנהל או שניתן כנגדו פס"ד. כך גם לא פעל לשלם את חובו לתובעת , ע"פ פסה"ד אף שעזב את הארץ רק בשנת 2008, ולא ביקש בסמוך לכך את ביטול פסה"ד. התנהלות זו מחזקת את ההשערה בדבר ניסיון לחמוק מחובות. ודוק: המבקש נתבע באופן אישי בתיק (מבלי להתייחס לשאלה אם היה מוצדק לתבוע אותו באופן אישי) , ואעפ"כ, לא התעניין בגורל תביעתו, גם לא כאשר חזר מחו"ל כפי שהעיד בבית הדין, בדיון שקויים. בכל מקרה, גם אם לא היה פיזית בארץ משנת 2008 עד שנת 2010, , יכול היה להמשיך וליצור קשר עם בא כוחו באמצעות הטלפון/פקס, אך הוא ניתק כל מגע ולמעשה השאיר את התובעת בפני שוקת שבורה, תוך שהוא מתעלם במפגיע מכתב התביעה שהוגש נגדו ומההליכים בבית הדין. בכל מקרה , גם אם עזב את הארץ מסיבות אישיות וללא קשר לחובותיו – לא הייתה כל הצדקה שלא ליצור קשר ולברר מה עלה בגורל תביעתו, ולו גם כשחזר לארץ. מנגד – אף שעקרונית התובעת הייתה יכולה לממש את פסה"ד כנגד החברה (ולו גם באמצעות פירוקה ופנייה לביטוח הלאומי) לא פעלה מצידה למימוש פסה"ד כנגד החברה, אלא בחרה לפעול רק כנגד המבקש באופן אישי (ובשיהוי ניכר). מכיוון שכאמור לא המציאה את כתבי התביעה המקוריים לבית הדין - לא ניתן לדעת בבירור האם התביעה האישית כנגדו הייתה מבוססת אם לאו. יתרה מכך – אף שמר מרחב כבר חזר לארץ ב-2010 (ע"פ צילום הדרכון שהומצא) גב' עזו התמהמהה 5 שנים נוספות עד להגשת פסה"ד להוצל"פ – דבר שהעלה באופן משמעותי את סכומי החיוב, כיוון שמדובר בתיק נושא הלנה. אמנם לדבריה לא הצליחה לאתרו , יחד עם זאת לא העלתה כל טענה בדבר ניסיונותיה לאתרו. כיוון שמדובר, כאמור, בתיק נושא הלנה, קיימת חשיבות רבה גם לשאלה מה עשתה היא עצמה כדי לממש את זכויותיה במהלך השנים, כאשר גם לה יש חלק בכך שהתיק תפח לממדים כה גבוהים – ללא כל פרופורציה לסכומים שנתבעו על דיה.

ג.הפסיקה: הפסיקה לעניין ביטול פס"ד קובעת כי בכל הנוגע להחלטה בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד, קיימים עקרונית שני מצבים: האחד - מצב בו נפל פגם בפסק הדין שניתן על פי צד אחד, בדרך כלל בשל העדר המצאה כדין של כתבי בי-דין למבקש הביטול. במצב דברים זה, יורה בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, על ביטול פסק הדין ויתן למבקש את יומו בפני בית הדין.

המצב האחר – עוסק בסמכותו של בית המשפט, ובית הדין לעבודה בכלל זה, לבטל את פסק הדין על פי שיקול דעתו, אף אם לא נפל בו פגם פרוצדורלי. בנסיבות אלה, יביא בית הדין בחשבון את סיבת מחדלו של מבקש הביטול ואת סיכויי הגנתו או הצלחתו בהליך. (ראו: ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485; אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית (תשס"ט), עמודים 371-374). ככל שהטיעונים בהתייחס לשיקול האחד משכנעים יותר ובעלי משקל, פוחת המשקל שיש ליחס לשיקול האחר (ע"א 3645/92 קלנר נ' לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139).

עוד נקבע כי השאלה בדבר סיכויי הגנתו של מבקש הביטול - היא השאלה העיקרית, בעוד שלסיבת מחדלו נודעת חשיבות משנית. לפיכך, שעה שקיימת הגנה לכאורה, או שלבעל הדין סיכוי להצליח בתביעתו, נטיית בתי הדין הינה לתת לבעל הדין את יומו בבית הדין, וליתן פסק דין לגופו של עניין תוך פסיקת הוצאות מתאימה (דב"ע נב/48-3 הפלחה - הראל, פד"ע כד 418, 421), (דב"ע נב/155-9 סולתם - אסרף, פד"ע כד 279, 280).

ד.לענייננו: לאחר שמיעת חקירות הצדדים הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין ובמיוחד לאור חלוף המועד, לאור פיצויי ההלנה הדרקוניים שתפחו במהלך השנים (גם בשל מחדלי גב' עזו) ומכיוון שלמר מרחב יש הגנה טובה לכאורה כנגד התביעה האישית כנגדו (הן בפסה"ד מיום 28/2/06 והן בפסה"ד המשלים), ובוודאי כנגד פיצויי ההלנה – יש מקום, למרות מחדליו הבולטים, לבטל את פסה"ד. יחד עם זאת, לאור התנהלותו של המבקש אשר "נעלם" למספר שנים (כולל יציאה מהארץ לכשנתיים), ואף לא עדכן על חזרתו לארץ – יש להתנות את ביטול פסה"ד בהוצאות משמעותיות, מעבר למקובל בבקשות לביטול פס"ד.