ס"ע 11688-07

1.לפני בקשה לחידוש הדיון בתביעה שהוגשה ביום 25.12.07.

התביעה נמחקה מנהלית ביום 3.12.09, בהיעדר אישור מגורמי הביטחון לתובע ועדיו להיכנס מעזה לתחומי ישראל, תוך מתן אפשרות לתובע לחדש את הדיון בה כאשר יהא שינוי בנסיבות הביטחוניות.

2.ביום 17.5.16, שש וחצי שנים לאחר החלטת המחיקה המנהלית, הוגשה הבקשה דנן לחידוש הדיון בתביעה.

3.בבקשה נטען כי בשיחה עם קצין פניות הציבור לאחרונה, הומלץ שלא להמתין לשיפור המצב הביטחוני, אלא לקבוע מועד לדיון ולבקש היתר כניסה לישראל לצרכים משפטיים, כשהבקשה תיבחן על ידי הגורם המוסמך.

4.הנתבע התנגד לחידוש הדיון בתביעה בטענה כי התביעה התיישנה, שכן תקופת ההתיישנות נעצרה אמנם בעת הגשת התביעה, אולם המשיכה לאחר מחיקתה בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק ההתיישנות.

עוד נטען כי התובע אינו נכנס בגדרי החריג הקבוע בסעיף 14 לחוק ההתיישנות, כי לא הוצגה כל ראיה לכך שהוא לא יכול היה להגיש את הבקשה לחידוש התביעה טרם התיישנותה בחודש 3/2013, לא הציג כל ראיה לכך שביקש להיכנס לשטחי ישראל לאחר מחיקת התביעה בחודש 12/09 אך סורב, לא הסביר מה מנע ממנו להגיש את הבקשה קודם לכן, כשממילא נוכחותו הפיזית אינה נדרשת בשלב הגשת הבקשה ולא הניח כל תשתית עובדתית לתמיכה בטענה שנטענה בבקשה, כשעובדי שטחים אחרים הצליחו לנהל הליכים משפטיים במשך השנים.

בנוסף טען הנתבע כי בבסיס מוסד ההתיישנות קיימים אינטרסים מנוגדים, כשמחד קיימת זכות התובע לפנות לערכאות ומנגד, ישנו האינטרס הדיוני של הנתבע שלא יחויב להתגונן כנגד תביעה לאחר תקופה ארוכה במהלכה נוצרה לו ציפייה סבירה שלא ייתבע שוב, כשעקב כך אף ייתכן ולא שמר ראיותיו.

בנוסף קיים האינטרס הציבורי שלא להעמיס על בית המשפט הכרעות בעניינים שהינם נחלת העבר ולהותיר לו זמן להכריע בעניינים בעלי אופי עכשווי.

הנתבע טען כי במקרה דנן, עקב חלוף הזמן, נפגעו סיכויי ההגנה שלו ומצבו השתנה לרעה, שכן בא כוחו אינו בקו הבריאות ואינו עובד עוד כעו"ד והנתבע לא הצליח לקבל ממשרדו את החומר שהוגש, רואה החשבון שלו נפטר ולא ניתן למצוא חומר ממשרדו, מסמכי התביעה בבית הדין בוערו, הנתבע עצמו הוא אדם מבוגר שמתקשה לזכור את מלוא המידע הנוגע לתובע, ולא נמצא חומר הקשור לתביעה הואיל וחלפו למעלה משבע שנים ממועד סגירת העסק והגשת התביעה.

לאור האמור טען הנתבע כי אין להיעתר לבקשה לחידוש התביעה.