ס"ע 1122-01-11.18 דצמבר 2014

לפנינו תביעתו של התובע לתשלום זכויות שונות הנובעות מתקופת עבודתו בנתבעת וסיומה.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה המפעילה מוסך למכוניות בעיר אור יהודה.

2. התובע הועסק כמכונאי רכב שכיר במוסך הנתבעת החל מיום 1.2.04 ועד ליום 28.2.05 (להלן: "התקופה הראשונה") ומיום 1.12.05 ועד למועד השנוי במחלוקת, במחצית השנייה של שנת 2007 (להלן: "התקופה השנייה").

3. על הצדדים חל צו ההרחבה בענף המוסכים, אשר הרחיב את הוראותיו של ההסכם הקיבוצי הכללי בענף המוסכים, בין איגוד המוסכים בישראל לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, הסתדרות עובדי המתכת, החשמל והאלקטרוניקה (להלן: "צו ההרחבה").

4. בחודש 3/2006 נותח התובע בעקבות בקע טבורי. כשנה וחצי לאחר מכן, בחודש 8/2007, נאלץ התובע לעבור ניתוח מתקן אשר לאחריו קבע הרופא המטפל, כי על התובע להימנע ממאמצים פיזיים ומהרמת משאות הכבדים מ- 4 ק"ג לתקופה של 5 חודשים לאחר הניתוח (להלן: "מכתב סיכום").

   בעקבות הניתוח שהה התובע כחודשיים בחופשת מחלה .

5. ביום 16.9.07 שב התובע לעבודתו, כאשר לטענתו, הואיל ובמסגרת עבודתו הוא נדרש להרים משאות כבדים מהמשקל שהותר לו ע"י הרופא, הודיע התובע למנהלי הנתבעת כי הוא נאלץ להתפטר מעבודתו בשל מצבו הרפואי. הנתבעת טענה מנגד כי היא הציעה לתובע לגשת לרופא תעסוקתי אולם הוא נטש את העבודה ולא שב.

6. התובע עתר לתשלום הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה, תוספת ותק, הפרשות לקרן השתלמות ופיצויי פיטורים.

7. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית, ואולם חרף החלטת בית הדין לא הוגש בתיק זה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת.