1.התובעת, א.פ.י חורי הפצה בע"מ, היא חברה העוסקת בהפצה של מוצרי טואלטיקה וקוסמטיקה (להלן – החברה או חורי). החברה העסיקה את הנתבע (להלן – גבע) כחמש שנים, רובן בתפקיד סוכן מכירות, עד שפיטרה אותו מעבודתו.
לאחר הפיטורים, הצדדים הגישו תביעות הדדיות. החברה הגישה תביעה להשבת סכומים שלטענתה גבע שלשל לכיסו שלא כדין במסגרת עבודתו, לפיצויים בגין אבדן לקוחות, פגיעה במוניטין ועלות הבדיקה בה החברה נשאה לצורך גילוי המעילה הנטענת. בחלוף כשנה מאז הפיטורים וכשבעה חודשים לאחר הגשת התביעה על ידי החברה, גבע הגיש תביעה לפיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת ופיצויים בגין פיטורים שלא כדין.
2.השאלה העובדתית שהיא בלב המחלוקת בין הצדדים היא האם גבע לקח סחורה מהחברה לידיו ועל מנת לכסות על מעשיו, הנפיק חשבוניות ללקוחות החברה כנגד אותה סחורה, שלא הוזמנה על ידם.
3.רקע עובדתי
א.חורי העסיקה את גבע מיום 8.2.06 ועד לפיטוריו ביום 2.1.11.
ב.תחילה גבע עבד במחסן ומיום 1.8.06 החל לשמש כסוכן מכירות בחברה.
ג.תנאי עבודתו של גבע הועלו על הכתב במסגרת חוזה (ת/א לתצהירי החברה).
ד.במסגרת תפקידו כסוכן, גבע היה אמון על הקשר עם הלקוחות, ובכלל זה: הזמנת סחורה, גביית תשלומים והעברתם לידי הנהלת החשבונות בחברה.
ה.חורי היא חברה משפחתית. עד מחלתו של מר אשר חורי ז"ל (להלן – אשר), בשנת 2010 ופטירתו באותה שנה, הוא שימש כמנכ"ל החברה והיה אמון על תחום גביית הכספים. אחיו, מר יצחק חורי, שימש בתקופה הרלוונטית כמנכ"ל החברה והיה אמון על תחום סחר ומכירות. בעקבות מחלתו של אשר ז"ל והיעדרותו מהעבודה, הצטרף מר מצליח חורי (להלן – מצליח) לשורות החברה, על מנת לסייע בניהולה, ושימש כסמנכ"ל ומנהל החנויות.
ו.מעת שאשר ז"ל אושפז בבית חולים, גב' שני חורי, מנהלת החשבונות של החברה (להלן - שני), היא שעמדה בקשר עם הסוכנים בכל הנוגע לגבייה והנהלת חשבונות (עדות גבע בעמוד 55 לפרוטוקול, שורות 4-9).
ז.ביום 21.12.10 גבע זומן לשימוע לפני פיטורים שנקבע ליום 23.12.10 (ת/ה לתצהירי החברה). יצחק חורי ערך תרשומת של ההזמנה לשימוע (ת/ו).
ח.בו ביום השיב גבע את מכשיר ה"מסופון", שניתן לו לשם ביצוע הזמנות בחברה.
ט.גבע נדרש להשיב גם את מכשיר הטלפון הנייד ואת הרכב שהועמדו לרשותו על ידי החברה ועשה כן למחרת היום (22.12.10). בנוסף, באותו יום הוא מסר לחברה סכום של 2,662 ₪ (לידי שני). איציק העלה על הכתב תרשומת שיחה עם גבע מאותו יום (ת/ז).
י.השימוע נדחה לבקשת גבע, מסיבות אישיות, והתקיים ביום 26.12.10.
יא.גבע ניסה להקליט את השימוע ולטענתו הדבר לא צלח (למרות שבכתב ההגנה, סעיף 12, פסקה ראשונה, שורה שניה, נרשם כי יש בידיו הקלטה). מטעם חורי הוצג פרוטוקול שנרשם על ידי היועצת המשפטית של החברה, עו"ד דנה סרבי (ת/ח).
יב.לאחר השימוע גבע הושעה מעבודתו ושכרו שולם לו כסדרו, עד לפיטוריו ביום 2.1.11 (מכתב פיטורים - ת/יא).
יג.ביום 29.12.10 פנתה החברה לגבע בדרישה לתשלום חוב, בטענה שהנפיק חשבוניות פיקטיביות ללקוחות ואת התמורה (בסך 229,536 ₪) שלשל לכיסו (ת/ט). פנייתה לא נענתה וביום 18.1.11, הגישה החברה תלונה במשטרת ישראל כנגד גבע (ת/י).
4.להלן תמצית טענות החברה
א.גבע פעל במרמה ושלשל לכיסו למעלה מ-200,000 ₪ באמצעות הנפקת חשבוניות פיקטיביות ללקוחות, אותן גבה. כך, גבע הוציא ממחסני החברה כמות גדולה של סחורה (בעיקר סכיני גילוח לגברים), הנפיק בגינה חשבוניות ללקוחות אשר כלל לא הזמינו מוצרים אלה ועשה שימוש שלא כדין בסחורה.
ב.פעולות המרמה של גבע נעשו בעיקר בשנה האחרונה לעבודתו, בתקופה בה שרר בחברה אי סדר נוכח מחלתו של מנהל החברה, אשר ז"ל, והפיקוח על עבודתו היה רופף.
ג.לאור זאת, על גבע להשיב לחברה את הסכומים ששלשל לכיסו שלא כדין וכן לפצותה בגין פגיעה במוניטין ובקשריה עם לקוחותיה ובגין ההוצאות שהחברה נדרשה להוציא לצורך גילוי המעילה.
ד.הנסיבות המתוארות לעיל מצדיקות את פיטוריו של גבע תוך שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת.
ה.לא נפל פגם בפיטוריו של גבע. החברה ערכה לו שימוע כדין וביקשה לקבל הבהרות בנוגע לאי הסדרים שמצאה. גבע הודה במעילה ועל כן הטענה לפיה לא התאפשר לו להתייחס לכל הראיות כנגדו, משוללת יסוד.
5.להלן תמצית טענותיו של גבע
א.אין בסיס לטענות בדבר הנפקת חשבוניות פיקטיביות. גבע סיפק ללקוחות מוצרים שהוזמנו על ידם והתמורה הועברה לחברה.
ב.מרבית טענות החברה אינן מבוססות. החברה חזרה בה מחלק מהטענות. חלק אחר ומשמעותי מטיעונה מהווה הרחבת חזית, כאשר עיקר ראיות החברה הוצגו במסגרת תצהירה המשלים של שני וחקירתה הנגדית. על כן אל לבית הדין להידרש לטענותיה של החברה בנושא.
ג.התובע פוטר בבושת פנים תוך האשמות שווא ואף נפל פגם בשימוע שנערך לו. החברה לא פרטה בפניו מהן טענותיה ולא התייחסה להכחשותיו ולהסבריו. החברה ביכרה להעניק זיכויים ללקוחות בטענה כי הם לא קיבלו את הסחורה בגינה חויבו ובכך סגרה את הגולל על האפשרות לגבות את חובות הלקוחות ולמעשה גלגלה את חובות הלקוחות אל גבע.
6.ההליך
א.החברה הגישה תביעתה בחודש מאי 2011. כשבעה חודשים לאחר מכן (וכשנה לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים), גבע הגיש את תביעתו כנגד החברה. ביום 18.5.12 התקבלה החלטה בדבר איחוד הדיון בשני ההליכים.
ב.החברה הגישה תצהירים מטעם שני מנהליה: מר יצחק חורי ומר מצליח חורי. בנוסף הוגשו תצהיר היועצת המשפטית – עו"ד דנה סרבי ומנהלת החשבונות, גב' שני חורי. הוגשו תצהירים גם מטעם מספר לקוחות, אשר במועד בו החברה ביקשה להעידם, לא התייצבו להיחקר על תצהיריהם. מסיבה זו, איננו נותנים משקל לאמור בתצהירים אלה (החלטה בעמוד 47 לפרוטוקול, שורות 6-11).
ג.מטעם גבע נשמעה עדותו ועדות לקוח עבר אחד של החברה - מר שמעון חדד, מנהל "היפר חדד" (להלן – חדד).
ד.העדים נחקרו על תצהיריהם במשך שלוש ישיבות הוכחות.
ה.בפתח ישיבת ההוכחות הראשונה (10.1.13) ביקשה החברה להגיש תצהיר עדות משלים מטעם שני, במענה לטענותיו של גבע בתצהירו, שהתייחסו לחשבוניות ולעסקאות שנזכרו בתצהירי החברה. לאור המלצת בית הדין והסכמת הצדדים, הבקשה התקבלה (עמוד 22 לפרוטוקול הדיון, שורה 2). בהתאם, ביום 25.2.13 הוגש תצהיר משלים שצורפו לו מאות מסמכים (חשבוניות, הצהרות לקוח, כרטיסי נהגים, כרטסת לקוחות ופקודות יומן) וזאת נוסף על המסמכים הרבים שהחברה צירפה קודם לכן לתצהיריה.
ו.למרות שלשמיעת העדויות הוקדשו שלוש ישיבות, מהן שתיים לחקירתם הנגדית של עדי החברה, לא כל העדים נחקרו על תצהיריהם, בשל התארכות החקירות הנגדיות. בקשתו של גבע לאפשר ולחקור את עדי החברה בישיבת הוכחות שלישית נדחתה (החלטה מיום 7.1.14, עמוד 34 לפרוטוקול). על כן המותב שמע את חקירותיהם הנגדיות של מצליח, עו"ד סרבי ושני, התובע וחדד.
7.בהתייחס לעדויות שנשמעו, נציין כבר בפתח הדברים שככלל, עדויות נציגי החברה היו עקביות מהימנות ובהירות. התרשמות זו לא נפגעה מהעובדה כי נושאים הקשורים להנהלת חשבונות וראיות החברה בתביעתה כנגד גבע, נזכרו בתצהירו של מצליח, אך בחקירתו הנגדית טען כי בנושאים אלה יש להפנות את השאלות אל שני. נבהיר כי מדובר במנהל בחברה, ועל כן אין תימה כי שלט פחות בנושאים הקשורים להנהלת חשבונות. בנושאים הקשורים למעורבותו שלו בפיטוריו של גבע והמאורעות שקדמו להם, עדותו היתה עקבית, לא נסתרה והיתה מהימנה.
במיוחד מצאנו לציין את עדותה של שני, מנהלת החשבונות של החברה, שניכר היה כי היא שולטת היטב בכל החומר הרב שעל בסיסו הוגשה התביעה. עדותה גובתה במאות מסמכים ובמהלך חקירתה הנגדית היא הפגינה שליטה והבנה במסמכים אלה ואף העידה באופן ברור באשר להתנהלותו של גבע, הן במערך היחסים עמה כמנהלת החשבונות בחברה והן ביחס ללקוחות, כפי שעולה מהמסמכים שצורפו.
8.שונים הדברים בהתייחס לעדותו של גבע וחדד, שהעיד מטעמו.
א.עדותו של גבע היתה פתלתלה, לעיתים מתחמקת ולא הותירה רושם מהימן.
כך למשל, לטענת גבע, הוא לא ידע מהן הטענות הספציפיות בגינן זומן לשימוע. על אף שבמכתב הזימון לשימוע הובהר כי נמצאו כנגדו ממצאים בעייתיים בנוגע ללקוח "היפר חדד", גבע הכחיש כי הנושא עלה בשימוע: "לא. בשימוע דובר איתי רק על שני לקוחות בלבד, רמת בית שמש ועוד מישהו שאני לא זוכר. על היפר חדד בשימוע... אני לא זוכר אם דובר."(עמוד 54 לפרוטוקול, שורות 1-2). בהמשך עדותו, גבע אישר את טענת החברה לפיה הצדדים נדברו בעניין חוב שנוצר להיפר חדד (עמוד 54 לפרוטוקול, שורה 25).
בנוסף, תשובותיו של גבע התאפיינו בהיתממות והתחכמות (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 10-14, ההדגשה הוספה – ד.ו.):
"ש.כל מה שמופיע בתצהיר של שני חורי על נספחיו זו בדיה אחת גדולה?
ת.יכול להיות, כן.
ש.איך אתה מסביר את זה שכ"כ הרבה לקוחות טוענים שלא קיבלו סחורה, וברוב המקרים אלו פריטים קטנים כמו סכיני גילוח? נראה לך שכל הלקוחות חברו יחדיו לתפור לך תיק?
ת.תשאל אותם, אני לא יודע."
גבע טען בתצהירו כי עובדים רבים הואשמו בגניבה וכי מדובר בדרך פעולה של החברה, על מנת להתחמק ממחויבויותיה (סעיף 7 לתצהיר גבע). במסגרת עדותו התברר כי מדובר בטענה בלתי מבוססת והוא אף לא ציין שם של עובד אחד כזה (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 19-26).
ב.אשר לחדד, זה אישר כי הוכרז כפושט רגל וכי החברה מנהלת נגדו תיקי הוצאה לפועל. אף שחדד הכחיש את הטענה לפיה אמר שיתנקם בחברה (עמוד 49 לפרוטוקול, שורות 1-6), מעדותו ניכר כי הוא עוין את החברה וכי הוא ביקש לסייע לגבע.
נזכיר כי תחילת החשדות של החברה כלפי גבע הן בעקבות פניה של "היפר חדד" וסירובה של נציגת העסק לשלם על 13 חשבוניות של החברה, בטענה כי הסחורה בגינן לא סופקה בפועל. חדד טען כי הסחורה נשוא כתב התביעה סופקה על ידי התובע וכי אין קשר בין החוב שנצבר לחובת "היפר חדד" לבין החשבוניות בגינן גבע נתבע (סעיפים 6-4 לתצהיר חדד). בעדותו לא הבהיר טענה זו ואך חזר והקריא את הטענה שנזכרה בתצהירו (עמוד 51 לפרוטוקול, שורות 1-6).
חדד עומת עם טופס שעניינו חשבוניות בגינן לא סופקה סחורה, אשר נחתם על ידי "היפר חדד" (ת/עא), וטען כי אינו מכיר את המסמך, אינו יודע אם זוכה בגינו והוא עצמו לא חתם על המסמך. חדד הוסיף שאינו יודע אם ענבל חיון, מנהלת חשבונות ב"היפר חדד", היא שחתמה על המסמך בשמו.
בפי חדד לא היה הסבר לחתימה ולחותמת שהוטבעה על המסמך, אם כי אישר שחורי אינה מחזיקה בחותמת של "היפר חדד" (עמוד 50 לפרוטוקול, שורות 4-28). כלומר, גם על פי עדותו, אין זה סביר שהחברה זייפה את החתימה על המסמך.
על אף שהחתימה על טופס הצהרת לקוח מטעם היפר חדד נחזית להיות זהה לזו המופיעה על גבי שיקים של היפר חדד (ת/פה-39) חדד הכחיש כי נציג מוסמך מטעם "היפר חדד" חתום על הטופס (עמוד 52 לפרוטוקול, שורות 13-20). הכחשתו היא מתחמקת ואינה מהימנה בעינינו.
זאת ועוד, חדד טען שהוא נתבע על ידי החברה בגין חלק מהחשבוניות, אולם טענה זו נטענה בעלמא מבלי שצורפה לה אסמכתא מתאימה והיא אף אינה מתיישבת עם הכרטסת של עסקו (ת/פה2) ועם כרטסת החברה. עמידתו של חדד על הטיעון הנ"ל, למרות שאינו מתיישב עם המסמכים, מקרינה על מידת המהימנות הנמוכה של עדותו (עמוד 49 לפרוטוקול, שורות 12-20).
גם עדותו לפיה הוא עצמו לא פנה לחברה על מנת לברר מה פשר החשבוניות בגינן חויב עסקו, אף שנראה כי נציגה מטעם עסקו (ענבל חיון) העבירה לחברה את הכרטסת הרלוונטית ועמדה עמה בקשר שוטף, אינה סבירה. במיוחד כאשר הטענה נשמעת מפי בעל עסק, ביחס לסכומים בלתי מבוטלים (כ – 50,000 ₪).
דיון והכרעה
9.לטענת החברה, גבע ביצע מעילות בהיקף ניכר כאשר הוציא סחורה ממחסני החברה (בעיקר סכיני גילוח לגברים, שהם מוצר קטן, קל ויקר), תוך הנפקת חשבוניות ללקוחות בגין הסחורה, מבלי שזו סופקה להם בפועל. גבע נטל את הסחורה לעצמו וחייב את הלקוחות שלא כדין. בסופו של יום, החברה זיכתה את לקוחותיה בגין אותן חשבוניות שגבע הנפיק, בגין סחורה שלא הוזמנה על ידי הלקוחות ואף לא סופקה להם.
לטענת החברה, המעילה נעשתה בעיקר בשנה האחרונה לעבודתה, בתקופה בה שרר אי סדר בחברה, עקב מחלתו ופטירתו של אשר ז"ל, שהיה ממונה על הגביה והחשבונות בחברה. בהקשר זה נטען כי עת גבע עומת עם טענות אלה, הוא אישר אותן ואף ביקש כי יערך לו שימוע במועד מסירת הזימון לשימוע ואף היה מוכן לוותר על פיצויי הפיטורים המגיעים לו ולשלם לחברה סכום נוסף (40,000 ₪) על מנת לכסות את חובו אליה.
לעניין זה נידרש בהמשך שכן ראשית מצאנו לבחון את הראיות שהוצגו בפנינו ביחס לטענת המעילה.
10.גבע הכחיש את כל טענות החברה וטען כי הן הועלו על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים המגיעים לו. עוד נטען כי החברה נהגה להאשים את עובדיה בגניבה ללא בסיס, על מנת להתחמק ממחויבויותיה החוקיות כלפיהם (סעיפים 6-7 לתצהיר גבע). נוסף על כך, נטענו טענות פרטניות לגבי החשבוניות שצורפו לתצהירי החברה והעסקאות נשוא התביעה (סעיפים 31- 51 לתצהיר גבע).
11.נקודת המוצא לדיון שלפנינו היא כי כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי (דב"ע (ארצי) נה/ 3-60 חמיד – הלמן, (5.7.95); ע"ע (ארצי) 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, (25.4.06) והאסמכתאות שם).
כפי שנפרט בהרחבה בהמשך, הגענו למסקנה לפיה החברה הוכיחה בראיות מספקות כי גבע מעל בתפקידו ונטל סחורה ממחסניה שלא כדין, תוך שחייב את לקוחותיה בעלות הסחורה. מעבר לכך, אין בסיס לטענותיו של גבע להתנכלות מכוונת ולשיטה בה נהגה החברה, בהאשמת עובדים בגניבה ללא בסיס.
12.טענתו של גבע לפיה החברה נקטה כנגדו בהליך על מנת להתחמק מתשלום פיצויי פיטורים איננה סבירה בעינינו. הראיות שהחברה הציגה היו רבות וניכר כי השקיעה זמן רב ועמלה על איסופן. בנוסף, ברי כי עלות ניהול ההליך בבית הדין עולה בהרבה על פיצויי הפיטורים שהיו מגיעים לגבע, אם אכן היה מפוטר בנסיבות המזכות בפיצויי פיטורים (כ-40,000 ₪).
כמו כן, כלל עדותו של גבע התאפיינה בתשובות מתחמקות ולא היתה משכנעת. גבע עומת עם כך שעובדי החברה מקבלים פיצויי פיטורים גם במקרה של התפטרות, אולם התחמק ממתן תשובה (עמוד 54 לפרוטוקול, שורות 21-27):
"ש.האם זה נכון שבחברת חורי גם עובדים שמתפטרים מקבלים פיצויי פיטורים?
ת.אני מבקש לשתות מים. לשאלתך, לא ידוע לי על זה. זה לא עניין שלי.
ש.תסביר לי מה האינטרס של חברה כמו התובעת שמעסיקה 120 עובדים, להתנכל דווקא לך?
ת.תסביר את השאלה שוב. כשאני נשאל שוב אני משיב שלדעתי הדבר מאוד מאוד פשוט, ביקשתי לעזוב, היה שם את העניין של היפר חדד, היה שם חוב שנטען לגביהם לפני שאני רציתי לעזוב, אמרו לי שאסגור את הפינה של היפר חדד וכל אחד ילך לדרכו, זה ייסגר עם הפיצויים שלי ועם המשכורת האחרונה שלי, ושאם לא – יתפרו לי תיק של פי 3, מצליח אמר לי את זה."
בדומה, טענתו של גבע לפיה כל הגורמים הרלוונטיים בחברה "חיפשו אותו" והיו שותפים ב"תפירת תיק" אינה סבירה בעינינו ותשובותיו של גבע בנושא מדברות בעד עצמן (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 8-14):
"ש.לפי דעתך שני חורי שותפה בתפירת תיק שלך?
ת.לדעתי כן.
ש.כל מה שמופיע בתצהיר של שני חורי על נספחיו זו בדייה אחת גדולה?
ת.יכול להיות, כן.
ש.איך אתה מסביר את זה שכ"כ הרבה לקוחות טוענים שלא קיבלו סחורה, וברוב המקרים אלו פריטים קטנים כמו סכיני גילוח? נראה לך שכל הלקוחות חברו יחדיו לתפור לך תיק?
ת.תשאל אותם, אני לא יודע."
ור' גם בהמשך (עמוד 59 לפרוטוקול, שורות 5-20):
"ש.אמרת שמדובר פה בכאילו קונספרציה משפחתית. דנה סרבי היא לא ממשפחת חורי. היא עו"ד, יועמ"ש. גם היא מתנכלת לך?
ת.שאל אותה, מה אתה שואל אותי שאלות שלא קשורות אליי? תביא אותה, תשאל אותה.
ש.גם דנה חיפשה אותך, יש לך מושג למה?
ת.אני לא אמרתי שהיא חיפשה אותי.
ש.אתה אומר שהיא עשתה פרוטוקול שקרי, והיתה שותפה לאיומים נגדך.
ת.אני נותן לך עובדות.
ש.כולם חיפשו לתפור לך תיק? גם דנה וגם שני?
ת.במיוחד שני.
ש.למה? יש 120 סוכנים, דווקא עליך היא התלבשה?
ת.אני מסביר לך שכשאני רציתי לעזוב את החברה ודרשתי את הפיצויים הם אמרו לי "בוא נסגור את התיק של היפר חדד ואם לא, נתפור לך תיק". ומי יכול לתפור את התיק? מנהלת החשבונות.
ש.אתה רוצה שאני וביה"ד נאמין לטענה שלך שכנגד חוב של 40,000 ₪ של היפר חדד, פלוס פיצויי פיטורים שלך, הם ייכנסו למערכה משפטית שעולה 100,000 ₪?
ת.תשאל אותם. הם עשו את כל המערכה הזו, לא אני."
13.טענתו של גבע לפיה החברה נקטה בשיטה של הטחת האשמות שווא של עובדים בגניבה, נטענה בעלמא מבלי שהובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה בה. גם הדוגמה היחידה שנזכרה בתצהירו בהקשר זה (בעניין עובד בשם עוזי) נטענה ללא כל בסיס (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 19-26):
"ש.מפנה לסעיף 7 לתצהירך, אתה יכול לתת לי שמות של עובדים חוץ ממך?
ת.אני זוכר עובדים שהואשמו בגניבה.
ש.אני שואל לגבי האשמות בגניבה על לא עוול בכפם. תן לי שמות.
ת.אתה מדבר לפני כמה שנים...
ש.למה בתצהירך לא רשמת שמות?
ת.אין לי שום קשר אליהם, בתשובה למה לא הבאתי אותם לעדות. שמות אין לי.
ש.אז אתה אומר פה דבר שלא מבוסס. סתם אמרת את זה. אתה חוזר בך מהטענה הזו?
ת.אין לי מה להגיד על זה."
ובהמשך (עמוד 57 לפרוטוקול, שורות 17-25):
"ש.מפנה לסעיף 16 לתצהירך, עמ' 5, פסקה שנייה, אולי זה אחד מאותם עובדים שרצית קודם להגיד שאנו מאשימים אותם על לא עוול בכפם?
ת.לא יודע.
ש.אם אגיד לך שעוזי פוטר שנה קודם לכן והודה בגניבה וגם ביקש מחילה, החזיר את הכסף?
ת.אני לא יודע, אני לא נכנס לזה.
ש.אבל דיברת על עוזי פה. אתה נכנסת לזה. אני חוזר על השאלה.
ת.עד כמה שזכור לי, המחסנאי בתקופה שלי היה בחור בשם דותן.
ש.שאלתי לגבי עוזי.
ת.לא ידוע לי על זה."
14.לסיכום, נדחית טענתו של גבע לפיה החברה רקמה עלילה כנגדו בכל הנוגע למעילה הנטענת. כפי שנפרט להלן, עניין זה יש בו כדי להשליך על גרסתו הכללית של גבע בעניין המעילה המיוחסת לו, כמו גם לגבי נסיבות פיטוריו.
מכאן נפנה לבחינת טענות החברה אחת לאחת. תחילה תוצג מערכת ההתקשרות והמעשים המשויכים לגבע ולאחר מכן יבחנו הראיות ביחס לכל אחד מהלקוחות לגביהם החברה טענה כי נרשם על ידי גבע כאילו הזמינו סחורה, למרות שלא היתה הזמנה מצדם (אלא שהסחורה נלקחה על ידי גבע).
15.במסגרת תפקידו גבע היה אמון על הזמנות וגבייה ועמד בקשר הדוק עם לקוחות החברה. אספקת הסחורה לא היתה חלק מתפקידו כסוכן, אך במקרים דחופים, באופן חריג, סוכני החברה נהגו לספק סחורות ללקוחות באופן עצמאי (סעיף 18 לתצהיר יצחק חורי, עדות מצליח בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 30-31). גבע טען כי אף שמדובר במצב חריג, "בפועל היו מס' רב של פעמים" בהן משך את ההזמנה בעצמו וסיפק המוצרים ללקוח, לאור דרישת הלקוח (סעיף 16 לתצהיר גבע), אם כי בחקירתו הנגדית ניסה להמעיט מתדירות המקרים (עמוד 57 לפרוטוקול, שורות 26-27).
מכל מקום, די בכך שהוצגו במסגרת ההליך עשרות מקרים בהם גבע משך סחורה ממחסני החברה (21 לקוחות, מספר עסקאות לכל לקוח), כך שניכר שגבע נהג באופן שונה מיתר הסוכנים.
16.לתמיכה בטענת החברה בעניין הנפקת חשבוניות פיקטיביות והוצאת סחורה ממחסניה הוצגו בין היתר, הראיות הבאות: טופס הצהרת לקוח לפיו הוא לא קיבל סחורה בגין חשבוניות מסוימות, החשבוניות שיצאו על שם הלקוח על אף שלא הזמין את הסחורה ועותק מחשבונית זיכוי בגין הסחורה. כמו כן, הוצגה כרטסת לקוח אשר מנוהלת אצל החברה. במקרה של היפר חדד, פארמה גד וכלבו עידית הוצגה גם כרטסת הנהלת החשבונות המנוהלת אצל הלקוח ביחס לסחורה שהוזמנה מהחברה והיא כוללת פרטים לגבי תשלומים ששולמו לחורי.
הצהרת הלקוח כשלעצמה, אינה יכולה להיחשב כראיה משמעותית שניתן ליחס לה משקל, כיוון שהלקוחות לא התייצבו להעיד בבית הדין. עם זאת ניתן לראות בה כחיזוק נוסף לגרסת החברה אשר הוכחה בראיות מספקות.
כמו כן, ביחס ללקוחות מסוימים הוצגו חשבוניות בגין תשלומים במזומן או פיקדון ולמקרים אלה נתייחס באופן פרטני בהמשך. כבר בשלב זה נציין כי שני העידה שלא נמצאו בידיה העתק פנקסי קבלות ידניות (למעט פנקס אחד שנמצא בשלב מתקדם של ההליך, סמוך להגשת התצהיר המשלים), כיוון שהקבלות הידניות מומרות לקבלה ממוחשבת ומושמדות על ידי רואה החשבון בחלוף חצי שנה מהוצאתן (עמוד 29 לפרוטוקול, שורות 22-31).
17.כאמור, החברה הציגה את החשבוניות שלטענתה הונפקו שלא כנגד סחורה שהוזמנה על ידי הלקוח וכן אסמכתא לכך שגבע הוא שמשך ממחסן החברה את הסחורה שהונפקה בגין אותן חשבוניות – "טופס נהגים" עליו מופיעה חתימתו של גבע. גבע טען כי מעולם לא החתים את הלקוחות על גבי הטופס, אולם מלשונו של הטופס וכן מטופס נהגים של עובד אחר בחברה שהוצג בהליך, עולה כי לקוחות החברה חתמו על טופס זה (ת/ד).
מצליח העיד בהקשר זה כך (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 11-17, ההדגשה הוספה - ד.ו.):
"ש.כאשר לקוח לא משלם לכם איך אתם בעצם מוכיחים את העובדה שהסחורה נלקחה?
ת.יש חותמת שבעל החנות קיבל את הסחורה, ואז אנחנו בשלב שאין מצב שבעל החנות מתכחש לקבלת הסחורה, יש בעיה כספית עם זה פועלים באופן משפטי.
ש.ניר סיפק סחורה גם עם הרכב שלו. נכון?
ת.כשהוא גנב הוא עשה את זה ככה.
ש.היו מקרים שהוא סיפק סחורה עם האוטו שלו והוא לא גנב?
ת.לא שידוע לי, כי אם הסחורה הגיעה ליעודה ואנשים משלמים אז לא יודעים על זה."
שני העידה כי כאשר לקוח מקבל סחורה, הסוכן מעביר לידיו עותק מהחשבונית, אך חלק מהלקוחות הודיעו כי החשבוניות שהוצגו בהליך אינן מופיעות (הכוונה לכלבו עידית והיפר חדד; ר' עדותה בעמוד 29 לפרוטוקול, שורות 13-18):
"ש.העובדה שמסמך מסוים לא מופיע בכרטסת של לקוחות, כמו חשבונית, זה אומר שהוא לא קיבל את הסחורה?
ת.כן.
ש.ז"א שאם יש חוסר תיאום בין כרטסות, אם לא רשום אצלו, הוא לא קיבל את הסחורה?
ת.כן, אם הוא מבקש נאמן למקור ואומר שהוא לא קיבל את זה, אז כן, הוא לא קיבל את הסחורה."
18.שני הוסיפה והעידה כי על פי רוב, גבע נהג להעביר לה תקבולים "על חשבון" חובות של לקוחות וכי הוא היה הגורם ששייך תשלומים לחשבוניות ספציפיות (סעיף 5 לתצהיר שני חורי, סעיף 43 לתצהירה המשלים). עניין זה עלה גם בחקירתה הנגדית באופן עקבי (עמוד 35 לפרוטוקול, שורות 25-26, ר' עדות שני בעניין כלבו עידית בעמוד 31, שורות 24-28). אף גבע אישר טענה זו בעדותו (עמוד 56, לפרוטוקול שורות 5-8). בכך הוכחה נקודת המוצא לבחינת אי הסדרים שהתגלו והיא ששיוך התקבולים שהתקבלו מהלקוחות ונמסרו לידי גבע, אל החשבוניות המעידות על סחורה שהוזמנה על ידי הלקוח, נעשה על ידי גבע והיה בשליטתו. מכאן המסקנה, שאם תוכח טענת החברה לפיה החשבוניות אינן משקפות הזמנה אמיתית של סחורה על ידי הלקוחות, גם אם תמורתן שולמה, אין משמעות הדבר שהסחורה אכן הגיעה ללקוח. זאת כיוון שמי שקבע מהו התשלום מהלקוח התואם חשבוניות מסוימות, הוא גבע. כפי שיפורט להלן, שני פירטה בתצהירה המשלים באופן מדוקדק אילו תשלומים הלקוח שילם ובגין אילו חשבוניות, ומתצהירה עולה כי "שיוכים" שביצע גבע אינם עולים בקנה אחד עם הזמנות שהלקוח ביצע.
19.בפתח ישיבת ההוכחות השניה, בה שני נחקרה על תצהיריה, גבע טען כי בתצהירה המשלים בוצעה הרחבת חזית אסורה. בקשתו של גבע למחיקת התצהיר המשלים נדחתה (עמוד 24 לפרוטוקול).
במסגרת סיכומיו התייחס גבע לטענות המפורטות בתצהיר המשלים וחזר וטען כי מדובר בהרחבת חזית וכי התצהיר המשלים כולל עילות תביעה חדשות שלא נזכרו בכתב התביעה. בכלל זה נטען כי החברה שינתה את סכום התביעה (הגדילה או הפחיתה אותו בהתאמה לטענות בנוגע ללקוחות שונים) ועתרה לפיצוי בגין חשבוניות שזכרן לא בא בכתב התביעה או בטופסי הצהרת לקוח שצורפו לתצהיריה של שני.
אנו סבורים כי יש לקבל את טענותיו של גבע רק באופן חלקי. מתחילתו של ההליך ולכל אורכו, החברה טענה באופן עקבי כי גבע מעל באמונה ב"שיטת העבודה" כדלקמן: הזמין סחורה שכלל לא הוזמנה על ידי הלקוחות, הוציא ממחסני החברה את הסחורה, אך לא סיפק אותה ללקוחות וחרף זאת, הנפיק חשבוניות וחייב את חשבון הלקוח בסכומים שפורטו בחשבוניות. מבחינה זו, תצהירה המשלים של שני אינו מהווה שינוי חזית. הגשתו התבקשה על מנת להציג ראיות בתשובה לטענותיו של גבע בתצהיר ועל מנת להראות כי טענותיו העובדתיות בהתייחס לכל אחד מהלקוחות שפורטו בכתב התביעה (החל מסעיף 31 לתצהירו) אינן מתיישבות עם הראיות שבידי החברה. הצגת ראיות חדשות, שלא צורפו לתצהירי עדות ראשית, אלא לאחר שגבע הגיש את תצהירו, אינה מהווה שינוי חזית, אלא שהראיות החדשות שהוצגו מהוות ראיות מפריכות והן קשורות בטבורן לעילות התביעה המפורטות בכתב התביעה ולמחלוקות העובדתיות העולות מכתבי הטענות.
נכון הדבר כי לגבי לקוחות מסויימים, טענותיו של גבע בכתב ההגנה זהות לטענות בתצהיר. אך ישנן דוגמאות לכך שבתצהירו של גבע (שהוגש לאחר הגשת תצהירי החברה, בהיותה התובעת), נוספו פרטים עובדתיים שהחברה לא יכלה להתייחס אליהם במסגרת תצהיריה. כך כדוגמה, לגבי הלקוח "היפר חדד", בכתב ההגנה נטען שגבע גבה 42,000 מהלקוח והחברה התעלמה מהסכום בתביעה, בעוד שבתצהירו הוסיף וטען כי גבה סכום נוסף בסך 66,424 ₪. דוגמה שניה - לקוח בשם "רמת בית שמש", לגביו נטען בכתב ההגנה כי ישנה מחלוקת רק לגבי חשבונית אחת בסכום של 5,324 ₪ שנדונה בשימוע ואילו בתצהיר מטעמו (סעיף 31) נטען כי החשבונית שולמה. היינו טענה עובדתית חדשה. לפערים אלה נתייחס בהמשך, בסעיפים הדנים בכל לקוח ולקוח בנפרד. בשלב זה די אם נאמר כי לאור האמר לעיל, אין מקום לקבל את הטענה הגורפת לפיה אין לקבל כלל את ראיות החברה שהוצגו בתצהיר המשלים מטעמה.
זאת ועוד - ברי כי אם החברה הגיעה למסקנה כי הנזק שנגרם לה ממעשיו של גבע גבוה מהסכום שנתבע, כל עוד כתב התביעה לא תוקן, אין להתיר לה להגדיל את סכום התביעה, בדרך של הגשת תצהיר משלים. שונה הדבר לגביה הפחתת סכום התביעה - צעד שאין בו לפגוע בגבע. ככל שהחברה בדקה ומצאה כי הסחורה בגין חשבוניות מסוימות סופקה ללקוח או שלא ניתן בגינן זיכוי, כך שהחברה חזרה בה מהתביעה לגבי אותה חשבונית, אין כל פסול ואין מדובר בהרחבת חזית.
בתשובה לטענה כי שינוי הסכומים מעיד על חוזקה של התביעה, נזכיר שעסקינן בתביעה רבת מסמכים ופרטים והעובדה שהתובעת הכירה בטעותה לגבי לקוחות מסויימים או חשבוניות מסויימות, משורה של 21 לקוחות ועסקאות רבות, אינה מעידה על כלל התביעה.
זאת ועוד, הפרוצדורה בבית הדין לעבודה היא גמישה והיא כלי להשגת המטרה העיקרית שהיא חקר האמת. מסמכי הנהלת חשבונות הם מסמכים משמעותיים בהוכחת טענות החברה. על כן, יש להבחין בין טענות עובדתיות חדשות – אותן אין להתיר, ובין מסמכים חדשים שהוצגו על ידי החברה. ככל שמדובר במסמכים רלוונטיים להליך ולמחלוקות העובדתיות בין הצדדים, יש לנהוג במידת גמישות ולאפשר את הגשתם, גם אם באיחור וזאת על מנת שבפני המותב תעמוד התמונה העובדתית המלאה.
20.מהראיות שהוצגו עולה כי מרבית החשבוניות נשוא התביעה הונפקו בגין סכיני גילוח לגברים מסוג "ג'ילט פיוז'ן" ו"מאך 3". ניתן לראות כי חלק גדול מהלקוחות להם הונפקו חשבוניות אלה הם בתי מרקחת הממוקמים בריכוזיים דתיים - חרדיים, אשר בידוע כי אינם עושים שימוש בסכיני גילוח לגברים (ר' בעניין זה גם סעיפים 5, 7 לתצהירה המשלים של שני). החברה הוסיפה וטענה כי חלק מבתי העסק להם "נמכרו" סכיני הגילוח היו עסקים קטנים (מכולות) ואין זה סביר שבנקודת מכירה כזו תהיה צריכה של כמות גדולה של סכיני גילוח (סעיף 19 לתצהיר מצליח).
בחלק מהמקרים, ההזמנות לסכיני גילוח והחשבוניות בגינן, נעשו תוך פרקי זמן קצרים ואין זה סביר כי מדי מספר שבועות, פחות מחודש ימים, יתעורר צורך בהזמנת סחורה מעין זו, במיוחד בריכוזים חרדיים.
גבע עומת עם נתונים אלה בחקירתו הנגדית ולמרות שטען כי היו מאות סכיני גילוח שנקנו באותם אזורים (עמוד 55 לפרוטוקול, שורות 15-18), הוא הציג רק דוגמאות בודדות בנושא. יש להדגיש כי גם הדוגמאות שהציג אינן תומכות בטענתו, כיוון שאם אכן החשבוניות הונפקו מבלי שהסחורה עצמה סופקה ללקוח, אין לאפשר לגבע להיבנות מהתנהלות זו. מכל מקום טענתו בעניין אינה מתיישבת עם השכל הישר ועם ניסיון החיים.
בפיו של גבע לא היה הסבר לעובדה שמרבית החשבוניות שהוצגו בהליך ולגביהן נטען כי לא הוזמנו ולא סופקו ללקוחות, היו בגין סכיני גילוח: "אין לי הסבר לזה. לי זכורים גם דברים אחרים ולא רק סכיני גילוח." (עמוד 57 לפרוטוקול שורה 14).
21.לאור המקובץ, התנהלותו של גבע בנדון מטילה ספק גדול בטענתו לפיה הסחורה אכן סופקה ללקוח. אמנם טוב היה אם אחד מלקוחות החברה היה מתייצב להעיד ומאשר את גרסתה, אולם לאור העדויות המהימנות מצד החברה, לעומת עדותו הלא משכנעת של גבע, ובשים לב ליתר הראיות שהציגה החברה (כפי שיפורט להלן בהתייחס לכל לקוח בנפרד), מקובלת עלינו הטענה לפיה גבע לא סיפק הסחורה הנדונה ללקוחות שכן זו כלל לא הוזמנה על ידם.
22.גבע טען כי כל ההזמנות שביצע קיבלו את אישורו של מר יצחק חורי (סעיף 16 לתצהירו, עמוד 57 לפרוטוקול שורות 1-4, 16) וכי בכל מקרה, מקום בו לקוח פיגר בתשלומים, הוא נחסם על ידי הנהלת חשבונות. כלומר, לא היתה אפשרות טכנית למשוך סחורה על שם לקוח, מבלי שתתקבל תמורה בגינה. עוד נטען כי החברה סיפקה ללקוחות "דפי גבייה" אחת לשבוע ודפי חשבון מרוכזים מפעם לפעם, כך שאם היו ללקוחות טענות כלשהן בדבר אי אספקת סחורה ותשלומים שאינם מגיעים לחברה, ברי כי היו מודיעים על כך לחברה (סעיף 12 לתצהיר גבע).
הטענה לפיה כל הזמנה עברה תחת ידו של סמנכ"ל החברה, מר יצחק חורי, גם בתקופה בה אחיו אשר ז"ל חלה איננה סבירה, בשים לב לפריסה הארצית של פעילות החברה, מספר הסוכנים (17 סוכנים – עמוד 16 לפרוטוקול, שורה 22) ומספר הלקוחות הרב (1,400 לקוחות - עמוד 16, שורה 8, עמוד 20, שורה 31). אחרת אמור, מה צורך לחברה בסוכנים, אם כל פעולה פשוטה כגון הזמנת סחורה עוברת תחת ידו של מנהלהּ. על פי המתואר בתצהירו של יצחק חורי (סעיף 8), הוא עסק בתחום סחר ומכירות, בעוד שאחיו אשר ז"ל עסק בתחום הגבייה. גם שני הבהירה כי יצחק לא היה מעורב באישור עסקאות ורק במקרים חריגים נהג לאשר את עצם ההתקשרות עם הלקוח, כשמדובר בהזמנות חריגות או כשללקוח יש בעיות כספיות כלשהן (סעיפים 82-83 לתצהירה המשלים של שני). לאור האמור לעיל מצד אחד ועדותו של גבע שאינה מהימנה מצד שני, אנו דוחים את טענותיו של גבע בנושא.
23.לגבי "חסימת הלקוח", שני הבהירה כי חסימה אינה מתבצעת אוטומטית עקב אי עמידה בתשלומים וכי לעיתים הסוכן לוחץ שלא לבצע חסימה. עדותה של שני בקשר ללקוח סופר בן - גוריון מהווה הסבר להתנהלותה של החברה ביחס לכלל לקוחותיה (עמוד 40 לפרוטוקול, שורות 14-21):
"ת.אני לא נותנת לו למשוך סחורה, לפעמים לקוח וזה קורה גם היום, לקוח שעובדים איתו רוצה עסקאות גדולות יותר וסוכן אומר שהוא הולך להביא את הצ'קים, אנחנו מאשרים ופותחים כי אנחנו רוצים למכור.
ש.אני מציע לך שהכרטסת לקוח שלך מאשרת את מה שאת גרסת בביה"ד היום.
ת.אני לא סומכת על מה שאתה אומר. גם היום קורה שהסוכן מבטיח שהלקוח הולך להביא צ'ק ואז אנחנו פותחים את האשראי. מי יכול היה לדעת שתהיה פה מעילה? אתה מתעכב על משהו שקורה גם היום. זה הכל תלוי בלחץ שהסוכן מפעיל, והוא הפעיל המון לחץ, למשל לקוחות שהיו חסומים והם נפתחו, אבל היה צריך להיות לו רשום פיקדון..."
(ר' גם סעיפים 13-15 לתצהיר יצחק חורי כן בעדות מצליח, בעמוד 21 לפרוטוקול, שורות 3-12).
24.אף שהחברה העבירה דפי גבייה ללקוחות, אין פירוש הדבר כי עצם קבלתם מהווה הסכמה לנכונות תוכנם. בשים לב לראיות שהוצגו בהליך, מצאנו כי הסחורה נשוא החשבוניות לא הגיעה ליעדה, כך שהעובדה כי לקוחות החברה לא הבחינו בהונאה שבוצעה כלפיהם, אין פירושה כי לא נעשתה הונאה. העובדה שלקוח שילם בגין חשבונית שהוצגה בפניו על ידי גבע, שהוא סוכן המצוי עמו בקשר הדוק, אין פירושה כי הסחורה התקבלה אצלו והדבר אינו מהווה ראיה מספקת לנכונות החשבונית.
25.מכאן נפנה לבחינת הראיות שהוצגו ביחס לכל אחד מ – 21 הלקוחות שהיו בטיפולו של גבע.
היפר חדד
26.לטענת החברה, היא גילתה שגבע מועל בתפקידו בעקבות בירור שנערך עם לקוח בשם "היפר חדד". ללקוח זה נצברה יתרת חובה משמעותית בכרטסת הנהלת החשבונות. גבע העביר המחאות שלא תאמו לחשבוניות של הלקוח ושני לא הצליחה לשייך את התשלומים מהלקוח לחשבוניות המתאימות. על פי עדותה, היא פנתה לגבע בנושא, אולם גם הוא לא ידע לשייך את ההמחאות שהעביר לחשבוניות שהונפקו. עקב כך, הלקוח "נחסם" והיה מנוע מלבצע עסקאות נוספות עם החברה. שני טענה כי פנתה לגבע על מנת שיסדיר נושא זה עם הלקוח, אך גבע השיב כי "אין עם מי לדבר" ו"זה מה שהלקוח נתן". על כן שני יזמה פנייה למחלקת הנהלת החשבונות ב"היפר חדד" וביקשה את כרטסת הנהלת החשבונות הרלוונטית אצלם. הלקוח טען שהוא שלח את החומר הרלוונטי לגבע במצורף להמחאה, אולם גבע הכחיש וטען כי כל שנמסר לו היה המחאה.
מר יצחק חורי עודכן בנושא והוחלט כי שני תפנה להנהלת החשבונות של היפר חדד בעצמה ותברר נושא זה באופן יסודי. לאחר שכרטסת הנהלת החשבונות של היפר חדד התקבלה, הסתבר כי 13 חשבוניות שנרשמו בספרי החברה אינן מופיעות בספריה של "היפר חדד" (בסכום כולל של 44,084 ₪). בירור שערכה שני העלה כי גבע הוא החתום על "כרטיסי הנהגים" - טופס שחרור סחורה ממחסני החברה, אולם על גביהם לא מופיעה חתימת המקבל (הלקוח). בעקבות כך, החל בירור מעמיק אשר בסופו של דבר הביא לגילוי מעילותיו של גבע ולפיטוריו (סעיפים 10-24 לתצהיר שני, סעיפים 13, 16-18 לתצהיר יצחק חורי).
27.החברה הציגה טופס הצהרת לקוח הנושא חתימה וחותמת של "היפר חדד" (ת/עא). בטופס נרשם כי הלקוח לא הזמין ולא קיבל את הסחורה בגין 13 חשבוניות שהונפקו לו. כן הוצג העתק של 13 החשבוניות (ת/עב 1-13) וכרטיסי נהגים ביחס לסחורה נשוא החשבוניות (ת/עג 1-12). בנוסף, הוצגה כרטסת המנוהלת על ידי "היפר חדד", ממנה עולה כי לא התקבל אצלו כל חיוב בגין חשבוניות אלה (ת/פה 2) וכן כרטסת הלקוח המנוהלת בחברה (ת/פה 1).
עשר מתוך שלוש עשרה החשבוניות ללקוח זה הונפקו בגין סכיני גילוח לגברים מסוג "ג'ילט פיוז'ן" ו"מאך 3" ומדובר בחשבוניות ממועדים סמוכים: 8 מהן מחודש אוגוסט 2010.
ניתן לראות כי כרטיס הנהגים לא נחתם על ידי הלקוח (כרטיסי הנהגים שהוצגו חתומים באותה חתימה ולא ייתכן שאותה חתימה תופיע אצל לקוחות שונים).
28.לטענת גבע, מדובר בלקוח בעייתי שעמד בפני סגירה וביצע קיזוזים רבים על דעת עצמו, החזיר מוצרי הפצה ואף ניתנה לו הנחה של 2% על מותגי הבית. על כן הלקוח שילם לחברה סכומים מופחתים. עוד נטען כי כיוון שחורי לא עמדה בהסכם עם הלקוח, הוא עשה דין לעצמו (סעיף 15 לתצהיר הנתבע). גבע הוסיף וטען כי על פי דף גיול חובות מיום 22.11.10, הוא גבה מהלקוח ביום 7.10.10 סך של כ 42,000 ₪ וכן גבה שלוש המחאות בסך 66,424 ₪.
לתמיכה בטענותיו זימן גבע לעדות את מר שמעון חדד, מנהל רשת "היפר חדד". בעדותו חדד טען כי כל הסחורה בגין החשבוניות שהציגה החברה סופקו לו כנדרש, וכן טען כי החברה תבעה אותו בגין חלק מהחשבוניות נשוא התביעה.
חדד הכחיש את הטענה לפיה נציג מוסמך מהעסק חתם על טופס הצהרת לקוח, הגם שהחתימה על הטופס זהה לחתימה המופיעה על גבי המחאות שהעביר לחברה.
כפי שציינו לעיל, עדותו של חדד לא היתה מהימנה וניכר ממנה כי הוא עוין את החברה, המנהלת נגדו הליכי גבייה, וכי הוא מבקש לסייע לגבע.
בנסיבות אלה, איננו מקבלים את גרסתו של חדד, העומדת בניגוד למסמכים שהציגה החברה. בנוסף, אי ההתאמות בין החשבוניות, המחאות שהועברו מהלקוח, כרטסת הנהלת חשבונות של חורי וכרטסת מקבילה של הלקוח, תוארו בתצהירה של שני, שנפגשה עם מנהלת החשבונות של "היפר חדד" וערכה בדיקה מעמיקה, חשבונית אחר חשבונית ומסמך אחר מסמך, על מנת לעמוד על מקור אי ההתאמות.
טענתו של גבע מתעלמות לחלוטין מעדותה החד משמעית והמהימנה של שני בעניין זה.
29.החברה הציגה את כרטסת הלקוח, ממנה עולה כי לא קיבלה את החשבוניות המפורטות בתצהירה של שני ואלה כלל לא נזכרו בכרטסת שניהלה. גם לא נשמע כל הסבר מדוע הלקוח יזמין כמות כה גדולה של סחורה (סכיני גילוח) בפרק זמן כה קצר.
התיאור לגבי אי ההתאמות בין כלל מסמכי הנהלת החשבונות לא נסתר בחקירתה הנגדית של שני (עמוד 26 לפרוטוקול שורות 1-2, ור' גם בעדות עו"ד סרבי בנושא הממצאים שעמדו בפני החברה במועד עריכת השימוע, עמוד 6 לפרוטוקול, שורות 23-27). פירוט של כל הממצאים והבדיקות שנערכו בחברה ומול הלקוח, על ידי שני, מופיע בתצהירה המשלים של שני, שם התייחסה "ברחל בתך הקטנה" לתקבולים ששולמו על ידי "היפר חדד" ונזקפו בין היתר בגין חשבוניות אלה, תקבולים ששולמו בגין חשבוניות אחרות לגישת היפר חדד. כעולה מכרטסת הנהלת החשבונות של לקוח זה וההתאמות שבוצעו מול מנהלת החשבונות שלו - גב' ענבל חיון, עולה כי ישנן אי התאמות בין הסכומים ששולמו לחשבוניות וממנו עולה בבירור ניסיונו של גבע לטשטש את מעשיו.
לאור עדות מהימנה זו, המגובה במסמכים, לרבות מסמכי הנהלת חשבונות של הלקוח עצמו, כאשר טענותיו של גבע בנושא אינן משכנעות או מהוות תשובה לעולה מהמסמכים שהוצגו, אנו מקבלים את טענות החברה. כלומר, כי גבע הנפיק חשבוניות ללקוח בגין סחורה שלא הזמין, משך את הסחורה כמפורט בטופס נהגים, אולם לא העבירה ללקוח. לאור מסקנה זאת, נדחית טענתו של גבע לפיה הוא גבה מהלקוח סכומים משמעותיים שלמעשה "מאפסים" את יתרת החוב של הלקוח.
30.לזאת יש להוסיף כי יצחק חורי הצהיר כי במעמד הזימון לשימוע גבע הודה בטענות המיוחסות לו לגבי "היפר חדד" ואף התחייב להשיב הסכומים (סעיפים 21-22 לתצהיר יצחק חורי). עדות זו מתיישבת עם התרשומת מהזימון לשימוע. גם עניין זה מחזק את המסקנה לפיה גבע מעל בכספי החברה בשיעור שנתבע.
31.לאור האמור, יש לחייב את התובע בסך של 47,262 ₪ כפי שננקב בכתב התביעה (ולא כפי שפורט בסעיף 111 לתצהירה המשלים של שני, סעיף 20.21 לסיכומי החברה).
בית מרקחת רמת בית שמש
32.לטענת החברה, גבע חייב את הלקוח שלא כדין ב-3 חשבוניות בסך כולל של 10,112 ₪ בגין סחורה שלא הוזמנה ולא הגיעה ליעדה. הנתונים עולים משתי חשבוניות (מיום 10.6.09 – 3,686 ₪, 6.7.10 - 5324 ₪) בגין סכיני גילוח "ג'ילט פיוז'ן" וחשבונית שלישית בגין חוט דנטלי מסוג "אורל בי" (החשבוניות צורפו כנספחים ת/יג 1-3 לתצהיר מצליח, העתק כרטיסי נהגים ת/יד' וכרטסת לקוח – ת/ עה).
גם כאן, עסקינן בלקוח המצוי באזור בו ריכוז חרדי, והסחורה בגינה הונפקו החשבוניות היא סכיני גילוח לגברים.
הצהרת הלקוח (מר ארתור ג'ובס), מתייחסת לשתי חשבוניות בלבד (נספח ת/י"ב).
33.לטענת גבע, החברה הציגה שתי חשבוניות ולא שלוש כטענתה (מיום 10.6.09 ומיום 6.7.10) אשר שולמו. טענה זו אינה נכונה עובדתית, באשר הוצגו שלוש חשבוניות, כפי שתואר לעיל.
עוד נטען כי הסחורה הנקובה בחשבונית לא נמשכה ולא סופקה על ידו (סעיף 31 לתצהיר גבע). גם טענה זו לא הוכחה, וניכר כי החתימות על כרטיס הנהגים זהות לחתימות רבות אחרות על כרטיסים אחרים שהוצגו, בהתייחס לעבודתו של גבע כסוכן. כלומר, אין מדובר בחתימת הלקוח וסביר יותר כי מדובר בחתימתו של גבע ולא בחתימה של אחר בחברה.
34.זאת ועוד - במסגרת תצהירה המשלים של שני, הובהר כי החשבונית השלישית (חוט דנטלי), היא בגין החזרת סחורה שלא הושבה לחברה ולא חיוב של הלקוח והסכום הופחת מהתביעה.
עוד הובהר כי מבדיקה נוספת, הלקוח שילם על החשבונית שמספרה 71:912175 מיום 10.6.09 בסך 3,686 ₪ וכיוון שהלקוח לא דרש לקבל זיכוי בגין החשבונית, גם סכום זה הופחת מהתביעה.
יודגש כי לא נסתרה עדותה של שני לפיה חשבונית 71:9964015 מיום 6.7.10 בסך 5,324 ₪ (ת/יג 1) לא שולמה ובגינה ניתן ללקוח זיכוי ביום 26.12.10 (ת/עה - כרטסת הנהלת חשבונות ביחס ללקוח זה, העתק פקודת יומן - זיכוי לקוח- ת/ע"ז).
35.במסגרת החקירה הנגדית הוצגו בפני שני 15 חשבוניות של בית המרקחת רמת בית שמש משנת 2010, מהן עולה כי לקוח זה הזמין כמות גדולה של סכיני גילוח לגברים (סומנו נ/4 א'-טו'). שני הפנתה בעדותה לכך שעל גבי החשבוניות צוין כי גבע סיפק את הסחורה (עמוד 33 לפרוטוקול, שורות 20-27). עניין התומך בגרסת החברה. שני עומתה עם העובדה שהלקוח שילם מספר רב של חשבוניות והבהירה אם היתה עוברת באופן מדוקדק על הכרטסת, היתה מוצאת אי התאמות נוספות בין חשבוניות שגבע הנפיק לנתונים המופיעים אצל הלקוח, המעידות על כך שהסחורה לא סופקה ללקוח.
מכל מקום, הצגת החשבוניות אינה מעידה על תשלום בגין החשבונית עליה החברה הצביעה. דווקא העובדה שהוצגו חשבוניות רבות מאותו לקוח יכולה לשמש הסבר מדוע לגבי חשבונית אחת, לא שם לב שלא קיבל את תמורתה. העובדה שהלקוח לא פנה לחברה בדרישה לקבלת החזר כספי, מאחר שלא ידע כי חשבוניות שהונפקו לו לא סופקו, אין פירושה כי גבע לא שלח ידו בכספי החברה או שלא נטל לידיו סחורה שלא הגיעה ליעדה.
כמו כן, העובדה שהחברה לא זיכתה את הלקוח בגין חשבוניות אלה אין פירושה כי גבע לא מעל בכספים בסכומים המפורטים בחשבונית או כי הצהרת הלקוח אינה נכונה. מה גם שכאמור לעיל המשקל שנתנו להצהרה זו אינו גדול והכרעתנו נסמכת על הראיות החשבונאיות המוכחות שהוצגו, כמו גם על עדותה המהימנה של שני.
הסבריה של שני כמפורט בתצהירה המשלים ובעדותה העקבית, הבהירה והמפורטת בנושא (סעיף 5 לתצהירה המשלים, עמוד 10 לפרוטוקול, החל משורה 15), עולים בקנה אחד עם הכרטסת שצורפה.
36.לאור תיאור השתלשלות טענות הצדדים והראיות שהוצגו, נדחית טענתו של גבע לפיה החברה שינתה את טענותיה. לכל היותר, השינוי מתבטא בהקטנת סכום התביעה, אשר מיטיב עם גבע.
בנסיבות אלה, אנו מקבלים טענתה של החברה לפיה על גבע להשיב לחברה סך של 4,788 ₪ (סעיף 20.2 לסיכומי החברה).
פארמה שאול
37.לטענת החברה, גבע חייב את הלקוח בשתי חשבוניות בסכום כולל של 3,067 ₪ בגין סחורה שלא הוזמנה על ידו ולא הגיעה לידיו (חשבונית אחת על סך 2,858 ₪ והשניה על סך 213 ₪, בגין סכיני גילוח "פיוז'ן" ובישום - אולטרה ויולט ופאקו רבאן). בתמיכה לטענות אלה הוצגה הצהרת לקוח (ת/טו), הוצגו העתקי חשבוניות (ת/טז1-טז2) והעתקי טופס נהגים (ת/יז).
בעליו של העסק, מר שאול קיי, הגיש תצהיר אולם כאמור לא נחקר עליו ומשכך איננו נדרשים אליו.
38.גבע הפנה לכרטסת הנהלת החשבונות של החברה בעניין לקוח זה וטען כי הלקוח שילם בגין הסחורה שקיבל ביום 19.8.10 (5,476 ₪) וביום 1.9.10 (316 ₪) ולא ברור מדוע נטען שלא קיבל את הסחורה (סעיף 32 לתצהירו).
בתשובה לכך, שני השיבה בתצהירה המשלים, שהתקבול אליו גבע הפנה לא שולם בגין החשבוניות שנזכרו בתביעה (ת/טז 1-2, ר' כרטסת הלקוח - ת/עח). כמו כן טענה כי למעשה התשלום בגין חשבוניות אלה נעשה על דרך תשלום מזומן והחזרת סחורה, אולם הלקוח טען שלא החזיר את הסחורה, כיוון שכלל לא התקבלה אצלו וכי בניגוד לדברים שגבע מסר, הלקוח מעולם לא העביר לחברה סכומים במזומן (סעיף 6 לתצהיר המשלים של שני).
שני שבה על גרסתה באופן עקבי במסגרת עדותה והסבירה כי לא די בסגירת החוב, מאחר שישנם תשלומים של הלקוח המשויכים לחשבוניות ספציפיות (ר' החל מעמוד 33 שורה 28) וכי השיוך של החשבונית להמחאה נעשה על ידי הסוכן (גבע), ולא על דעתה (עמוד 35 שורות 10-31, ובמיוחד שורה 26).
39.בניגוד לטענת גבע בסיכומיו (סעיף 14), אין מדובר בטענות חדשות מטעם החברה. הנתון היחיד שהוסף בתצהיר המשלים הוא הטענה כי החשבוניות שולמו במזומן ועובדה זו אינה מתיישבת עם דברים שהלקוח מסר. מכל מקום, גם בהתעלם מהטענות שנוספו, בעקבות הגילוי כי התשלום בוצע במזומן ולא בהמחאות, כרטסת הנהלת חשבונות מעלה כי אכן, כפי שנטען על ידי החברה, טענתו של גבע לפיה הלקוח שילם את תמורת החשבוניות במועדים שהצביע עליהם, אינה נכונה.
40.החברה הראתה כי זיכתה את הלקוח בסך של 3,221 ₪ (העתק פקודת יומן - ת/עט, כרטסת לקוח - ת/עח) בגין שתי חשבוניות שטרם שולמו על ידו (חשבונית מיום 22.12.10- 600 ₪; חשבונית מיום 22.12.10 – 2,621 ₪). לאור כל המתואר בהתייחס ללקוח זה ומאחר שהזיכוי שניתן ללקוח היה בסכום העולה על החשבוניות שבבסיס התביעה ברכיב זה, טענות החברה בהתייחס ללקוח – פארמה שאול מתקבלות ועל גבע להשיב לחברה את הסכום הנתבע – 3,067 ₪.
41.בהקשר זה נוסיף התייחסות לטענה לפיה אם החברה בחרה לזכות את הלקוח על יסוד טענתו שלא קיבל את הסחורה שבגינה חויב, אין לגלגל עניין זה אל גבע. טיעון זה היה נכון, אם היה מדובר בזיכוי על יסוד שיקול דעת עסקי מסחרי של החברה מול לקוחותיה ובמנותק מכל הקשר לגבע. במקרה שלפנינו, הזיכוי ניתן על רקע גילוי מעשיו של גבע, והצעד מובן, באשר יש בו לחסוך ויכוחים עם לקוח, שיכולים להביא לניתוק הקשרים עמו. בראות עינינו, כאשר הרקע לדברים הוא הגילוי שגבע הנפיק חשבוניות מבלי שסיפק הסחורה ללקוח, העובדה שהחברה פנתה ללקוח לשם בדיקת הנושא וביררה האם אכן סופקה הסחורה, על מנת להימנע מעשיית עושר שלא כדין, אינה צריכה לעמוד לחובתה. זיכוי הלקוחות נעשה בדין ובהתאם יש לחייב את גבע בסכומים אלה.
בית מרקחת שפע פארם רפאל
42.לטענת החברה, גבע הנפיק ללקוח חמש חשבוניות בסכום כולל של 21,564 ₪ בגין סחורה שמשך ממחסני החברה (סכיני גילוח "פיוז'ן" ו"מאך 3" וחשבונית אחת בגין בישום), שלא הוזמנה על ידי הלקוח ואף לא הועברה לידיו (הצהרת לקוח - ת/יח, חשבוניות מס - ת/יט1- ת/יט 5, כרטיסי נהגים ת/כ1-כ5).
גבע טען כי הלקוח שילם על הסחורה, וקיבל את הסחורה שהזמין: ביום 17.3.10 הלקוח היה ביתרת חוב של 14,773 ₪ וביום 6.5.10 שילם את החוב, ביום 16.9.10 היה הלקוח ביתרת חוב של 14,336 ₪ ולא השתמש בזיכוי בסך 712 ₪, ביום 7.11.10 שילם הלקוח סך של 15,004 ₪ ו"סגר" את חובו בגין חשבונית "פתוחות". ביום 8.11.10 החברה הוציאה דף גיול חובות ולפיו נותר ללקוח חוב בסך 8,636 ₪ נכון ליום 6.11.10 בגין חשבוניות אחרות שלא סופקו על ידי הנתבע.
גבע הוסיף וטען שאם קיימת יתרת חוב, מדובר בחוב בגין סחורה שסופקה על ידי נהגי החברה וכן טען כי הלקוח ממשיך לעבוד עם החברה עד היום, על אף טענותיה (סעיף 33 לתצהיר הנתבע).
43.שני אישרה כי הסכומים אכן שולמו על ידי הלקוח, אך הסחורה לא סופקה. גם במקרה זה מדובר בלקוח באזור חרדי, שאינו קונה סכיני גילוח לגברים, ולכל הפחות, לא בכמות גדולה כל כך בהתחשב בסכום בו מדובר (21,564 ₪; סעיף 7 לתצהירה המשלים של שני, עמוד 32 לפרוטוקול, שורות 16- 22).
44.כפי שציינו לעיל, בסיכומי גבע נטען כי העובדה שלקוח שילם בגין החשבוניות פירושה הודאה בעובדה שהסחורה בגינן התקבלה אצלו (סעיף 15 לסיכומי נתבע) ואיננו מקבלים טענה זו.
כפי שכבר צוין, העובדה שחלק בלתי מבוטל מהחשבוניות שולמו על ידי הלקוחות, יכולה להעיד שהלקוחות סמכו על גבע שהיה סוכן ותיק וקיבלו ללא סייג את דרישות התשלום שהציג להם.
לגבי לקוח זה, שני הבהירה בחקירתה הנגדית כי היתה בקשר עם הנהלת החשבונות של הלקוח, שמעת לעת איפסה את החשבון, מתוך הנחה שאם קיימות חשבוניות, הסחורה בגינן התקבלה (עמוד 32, שורות 26-32).
שני גם עומתה בחקירה הנגדית עם העובדה שלקוח זה רכש מספר רב של סכיני גילוח (10 חשבוניות, נ/3 א'-י', מסוף שנת 2009-2010). גם לגבי עניין זה עדותה היתה ברורה ועקבית. גם לגבי לקוח זה, כמו כלל עדותה של שני, מדובר בעדות משכנעת המתיישבת עם המסמכים שהוצגו - חשבוניות, טפסי נהגים על גביהם לא מופיעה חתימת הלקוח ועצם העובדה שעסקינן בלקוח חרדי אשר ספק אם נזקק לכמות כה גדולה של סכיני גילוח לגברים.
45.כאמור, העובדה שהלקוח לא גילה על המעילה ולא דרש לקבל את כספו אינה פוטרת את גבע מאחריות למעשיו. העולה מהראיות הוא כי הלקוח אמנם שילם לחברה, אך הסחורה לא הגיע לידיה, למרות שנמשכה על ידי גבע. על כן עליו להשיב לחברה את שווי הסחורה שלקח שלא כדין.
לפיכך דין התביעה ברכיב זה להתקבל ועל גבע להשיב לחברה את שווי הסחורה שהלקוח לא קיבל ואשר אותה משך מהמחסן, בסך 21,564 ₪.
בית מרקחת פארמה גד
46.לטענת החברה, גבע הנפיק חמש חשבוניות בסכום כולל של 13,960 ₪ ללקוח (סכיני גילוח פיוזן ו"מאך 3", פרטי החשבוניות: 23.2.10 – 2,778 ₪, 9.3.10 – 2,778 ₪, 17.3.10- 3,004 ₪, 17.11.10 - שתי חשבוניות על סך 2,700 ₪ כל אחת). גם לגבי לקוח זה מיוחסת לגבע משיכת סחורה מהמחסן, חתימה על טופס נהגים ללא החתמת הלקוח ואי אספקת הסחורה ללקוח (ת/כא - הצהרת לקוח, ת/כב 1-5 - חשבוניות, ת/כג 1-5 - טפסי נהגים; ת/עכ 1- כרטסת לקוח בצירוף חשבוניות, ת/עכ 3 – העתק פקודת יומן מיום 29.12.10, אסמכתא לזיכוי הלקוח).
החברה אף הציגה כרטסת שניהל הלקוח עצמו וממנה עולה כי החשבוניות שבבסיס התביעה ברכיב זה כלל אינן מופיעות בה (ת/ עכ 2).
47.לטענת גבע, חשבוניות פברואר ומרץ שולמו וביום 7.7.10 חוב הלקוח עמד על סך 3,391 ₪ ושולם ביום 4.8.10. כלומר, החוב "אופס". רק חשבוניות מחודש נובמבר 2010 טרם נפרעו ובכל מקרה, חשבוניות אלה צריכות היו להיפרע בחודש דצמבר, עת פוטר מעבודתו.
לגבי החשבוניות שטרם נפרעו (לחודש נובמבר 2010), נטען כי מדובר בעסק בן שלושה סניפים שקיבל את הסחורה, אך הלקוח סירב לשלם מטעמים של הפרשי מחיר. גבע הבהיר שהוא מוכן לגבות את הכספים בגין החשבוניות או להעיד מטעם החברה כנגד הלקוח בבית המשפט (סעיף 34 לתצהיר גבע).
48.בתצהיר המשלים נטען מפי שני כי לפני המעילה הלקוח שילם בגין כל חשבונית בזמנה ולא נצפה חוסר התאמה בין התקבולים לחשבוניות. מכאן נלמד שהלקוח שילם לגבע משום שהאמין כי מדובר בחשבונית אותנטית. שני חזרה על טענה זו גם בחקירתה הנגדית (עמוד 36 לפרוטוקול) והסבריה, גם אם חלקם מהווים סברא, מבוססים על בדיקות שערכה, של כלל המסמכים החשבונאיים הרלוונטיים וכן על בירורים מול הלקוח עצמו. על כן הסברים אלה מקובלים עלינו. לפי עדותה, הלקוח לא היה מודע למעילה והחברה יזמה את זיכויו בסכום זה.
בסופו של יום, הלקוח לא זוכה בגין כל החשבוניות, אלא בגין שתי החשבוניות מחודש נובמבר 2010 בסך של 5,400 ₪ (סעיף 8 לתצהירה המשלים של שני). בהתאם, צומצמה התביעה בגין לקוח זה לסכום של 5,400 ₪ בלבד.
49.מקריאת כתב ההגנה ותצהירי הצדדים עולה כי גבע צודק בטענה לפיה החברה הוסיפה בתצהיר המשלים הסברים ומסמכים, למרות שגרסתו של גבע לגבי לקוח זה פורטה כבר בכתב ההגנה. עם זאת, כאשר העובדות שהוספו הן מעטות ואילו הסברים המילוליים מבוססים על ראיות - מסמכי הנהלת חשבונות, חלקם מספרי הנהלת חשבונות של הלקוח (שלא ברור אם היו בידי החברה במועד הגשת התצהירים מטעמה, אך מטבע הדברים לא יכלו להיות בשליטתה בתחילת ההליך), אנו סבורים כי טענות החברה ביחס ללקוח זה הוכחו מתוך כלל המסמכים שהוצגו. כלומר, נסתרה טענתו הבסיסית של גבע ולפיה הוא סיפק סחורה ללקוח בגין כל החשבוניות שהוצגו.
בנוסף, בסופו של דבר, החברה הפחיתה את הסכום הנתבע בגין לקוח זה. גם עניין זה לא אמור לפעול לחובתה.
50.בהתייחס לטענה כי החשבוניות שנותרו הן מחודש נובמבר ותמורתן לא נגבתה בשל פיטוריו של גבע, ראוי להזכיר כי התביעה אינה עוסקת בשאלה אם גבע גבה מהלקוחות כספים בגין סחורה שסיפק, אלא הטענה היא שהוצאה סחורה מהחברה, מבלי שהלקוח ביקש או קיבל סחורה. העובדה שחוב הלקוח כוסה, מקשה על הוכחת הטענה שלא סופקה סחורה, אך מדובר בשני נושאים עובדתיים שונים.
לאור האמור, על גבע לשלם לחברה סך של 5,400 ₪.
סופר אופיר
51.במסגרת כתב התביעה ובתצהירו של מצליח (סעיף 35 ה' לתצהירו), טענה החברה כי גבע הנפיק ללקוח חשבונית בסך 4,280 ₪ (סכיני גילוח פיוז'ן ו"מאך 3"). הסחורה בגין חשבונית זו נמשכה ממחסניה ולא הגיעה ליעדה (ת/כד - הצהרת לקוח, ת/כה - העתק חשבונית, ת/כו - כרטיס נהגים).
גבע טען כי החשבונית שולמה (כי ניתן לראות את התשלום בכרטסת הנהלת החשבונות, תשלום על סך 6,531 ₪) וכי יתרת החוב מקורה בחשבוניות אחרות שסופקו על ידי אחד מנהגי החברה (סעיף 35 לתצהיר הנתבע).
52.כפי שציינו לעיל, עצם ביצוע התשלום אין פירושו כי הסחורה סופקה וכאמור, על גבי טופס נהגים לא מופיעה חתימת הלקוח, במקום המיועד לכך, המאשר את קבלת הסחורה.
53.לאחר עיון בתצהירי הצדדים, בשים לב לעובדה כי טענותיו של גבע בכתב הגנה ובתצהירו היו זהות, אין לקבל את ההסבר המלא והמפורט לגבי לקוח זה, המשתרע בתצהיר המשלים על פני חמישה עמודים והכולל טענות עובדתיות חדשות לגבי שני סניפים שהיו ללקוח והאופן שבו גבע שייך כספים מהלקוח בגין כל אחד מהסניפים. הסבר מסוג זה, שהוא בעיקרו עובדתי (הגם שנתמך במסמכים רבים של הנהלת חשבונות), אמור היה להופיע בתצהירי עדות ראשית של החברה. לא מדובר בהשמטה חלקית או תשובה לטענה שהועלתה לראשונה רק בתצהירי הנתבע, שאז מותרת הפרוצדורה של השלמת חקירה ראשית. מדובר בהצגת גרסה עובדתית חדשה, הכוללת גם הגדלה משמעותית של הסכום הנתבע בגין לקוח זה (ל – 13,968 ₪). גם אם אין מדובר בשינוי חזית, כיוון שגם התצהיר המשלים עוסק בטענה המרכזית של החברה כלפי גבע, וודאי מדובר בהרחבת החזית העובדתית. לא למותר לציין כי לא היתה בידי גבע האפשרות להשיב לטענות חדשות אלה. משום כך, איננו נדרשים כלל לאמור בתצהיר המשלים של שני, למעט ראיות הנוגעות לטענה הבסיסית בהתייחס לחשבונית אחת, בסך 4,280 ₪.
54.בהתייחס לחשבונית בסך 4,280 ₪ (מיום 29.4.10, מספרה 71:983064), עיינו בכל מסמכים הנהלת החשבונות שהוצגו ביחס ללקוח זה, ולא מצאנו אסמכתא לטענתו של גבע, כי החשבונית שולמה.
נזכיר כי החתימה המופיעה על טופס הנהגים בהתייחס לסחורה שסופקה לכאורה (סכיני גילוח), זהה לחתימה המופיעה על כרטיס נהגים רבים אחרים שהוצגו. ממילא לא הוכחה הטענה כי נהג אחר הוביל את הסחורה ללקוח. ראיה זו מתיישבת עם כלל הראיות התומכות בטענה לגבי ה"שיטה" בה נהג גבע.
לאור האמור לעיל, התביעה לגבי לקוח זה מתקבלת ביחס לסכום המקורי המופיע בכתב התביעה, בסך 4,280 ₪.
קשת הפצה בע"מ
55.לטענת החברה, גבע משך ממחסניה סחורה בשווי 3,004 ₪ (סכיני גילוח "ג'ילט פיוז'ן" ו"מאך 3", ר' טופס הצהרת לקוח - ת/כז, העתק חשבונית- ת/כח, כרטיס נהגים - ת/כט, כרטסת לקוח - ת/עמ 1; סעיף 35 ו' לתצהיר מצליח).
הטענה המפורטת בסעיף 37 לכתב התביעה, לפיה גבע גבה מהלקוח סכום מזומן של 3,525 ₪ ולא העבירו לחברה, נזנחה בתצהירי החברה. על כן איננו נדרשים לה.
56.לטענת גבע, החשבונית שולמה והדברים עולים מכרטסת הנהלת חשבונות לפיה ביום 12.10.10 חוב הלקוח עמד על 5,367 ₪ וביום 18.11.10 שולם סך של 5,350 ₪. כמו כן, בדף גיול חובות מיום 12.11.10 ניתן לראות כי נכון ליום 17.11.10 חוב הלקוח הוא 7,961 ₪ ללא קשר לחשבונית הנדונה (סעיף 36 לתצהיר הנתבע).
57.במסגרת תצהירה המשלים של שני (סעיף 17), הובהר כי כיוון שהלקוח לא זוכה בגין חשבונית זו, החברה חוזרת בה מהתביעה על יסוד אותה חשבונית. עם זאת, החברה עמדה על התביעה בגין לקוח זה, בגין חוב אחר שתואר בתצהיר המשלים.
כפי שפירטנו בסעיף 53 לפסק הדין, אין לקבל טענות חדשות של החברה, שיכלה בשקידה סבירה לבחון טרם הגשת התצהירים מטעמה. תצהיר משלים, המחליף השלמת חקירה ראשית קצרה בפתח עדויות התביעה, לא נועד לשינוי של עילות התביעה. יוזכר כי יסוד משמעותי בתביעה, לבד מטענה כללית של "שיטה", הוא חשבוניות מסויימות לגביהן נטען כי הונפקו, למרות שהסחורה בגינן לא הועברה לידי הלקוח. על כן, אם החברה רצתה להוסיף לתביעתה חשבוניות נוספות או להציג פן אחר ב"שיטה" הכללית, היה עליה לעשות זאת במסגרת תצהירי עדות ראשית. זאת במיוחד כאשר לגבי לקוח זה, אין הבדל משמעותי בין טענות ההגנה ובין תצהירו של גבע.
58.לסיכום, התביעה ביחס ללקוח קשת הפצה, נדחית.
ישיבת מאור התורה
59.לטענת החברה, גבע קיבל לידיו סכום של 7,650 ₪ במזומן לפי 2 חשבוניות ידניות שמספרן 717823 (4,980 ₪) ו- 717830 (2,670 ₪) ושלשל את הסכום לכיסו (ת/ל' – הצהרת לקוח, ת/לא - חשבונית). החברה הבהירה כי החשבוניות הידניות הועברו לה על ידי הלקוח ולא על ידי גבע (סעיף 45 ז' לתצהיר מצליח חורי, סעיף 42 ז' לתצהיר יצחק חורי).
גבע הכחיש טענה זו וטען שהעביר את הכספים להנהלת החשבונות בחברה. עוד טען שלא ייתכן שיוציא חשבונית מבלי להעביר הסכומים לחברה וכי על פי כרטסת הנהלת חשבונות, מהלקוח התקבלו סכומים במזומן שקוזזו מחוב שלו, ובאישור יצחק חורי נמחק חוב בסך 485 ₪ (סעיף 37 לתצהיר הנתבע).
62.טענת גבע לפיה לא יתכן שינפיק חשבונית ולא יעביר הכספים ליעדם אין בה כדי לתמוך בגרסתו, שכן עצם העובדה כי קיים רישום בדבר קבלת מזומן אין פירושה כי גבע לא שלח ידו בכספים אלה. כפי שתואר לעיל בהרחבה, מהראיות עולה שגבע הנפיק חשבוניות שלא כנגד סחורה שהוזמנה מהלקוח, כלומר, עצם עובדת קיומו של רישום בחברה לא מנע ממנו למעול באמונה.
63.גם אם חלק מהטענות בתצהירה המשלים של שני הן טענות עובדתיות שניתן היה להעלות במסגרת תצהירי חברה (למשל שיחתה עם אברך בשם יוסף, סעיף 22 לתצהיר המשלים), אין בכך לפגוע בטענות החברה. הוצגו מסמכים הנהלת חשבונות מרובים ובאף אחד מהם אין אסמכתא להעברת סכום כסף במזומן מגבע, בשם הלקוח, לידי החברה. ויודגש: סכומי המזומן המפורטים בקבלה נשוא התביעה אינם מופיעים בכרטסת הלקוח. מכאן המסקנה שגבע לא העבירם לידי החברה.
64.בסיכומיו של גבע הועלו מספר טענות בקשר עם לקוח זה (סעיף 19 לסיכומים). נטען כי הזיכוי ללקוח בוצע לאחר סיום עבודתו בחברה (פברואר 2011), אולם עניין זה אינו פוגם במהימנות הטענה ואין פירושו כי מדובר בזיכוי שאינו מגיע ללקוח, שכן בחינה מדוקדקת של העסקאות בהן טיפל התובע נעשתה בסמוך לסיום עבודתו ולאחריה.
65.עוד נטען כי נפל פגם בכך שכשסוכן מעביר מזומן הוא אינו מקבל אסמכתא מהחברה. מקובל עלינו שקיומה של אסמכתא כתובה לקבלת מזומן, היא ראיה טובה מעדויות בעל פה או סברות המוסקות ממסמכי הנהלת חשבונות. עם זאת, העדויות מטעם החברה (במיוחד עדותה של שני) היו ברורות ומשכנעות, שלא כעדותו של גבע. על פי עדותה של שני, היא מפקידה את תשלומי המזומן מיד עם קבלתם ואינה מעכבת אותם תחת ידיה. עדותה היתה משכנעת ומהימנה. ר' בעמוד 39 לפרוטוקול, שורות 6-20:
"ש.הנתבע טוען שכל הכסף היה אצלך, את לא הוצאת אסמכתאות כאשר הוא נתן לך את הכסף ואת גם לא מספקת לו את הקבלה כדי להראות שהוא הביא לך את הכסף.
ת.למה הוא לא התלונן עליי? אם כסף שכב אצלי בקופה, שבוע אח"כ הסוכן מקבל דפי גבייה נוספים, הוא רואה את החשבוניות שעדיין לא הוצאתי עליהן קבלה. מקסימום שבוע אחרי זה הוא מקבל דפי חשבון נוספים עם אותן חשבוניות פתוחות, למה הוא לא בא ואומר שהוא הביא ולמה הוא לא התלונן על אלה שהוא הביא? אני ניהלתי מספר רב של סוכנים, למה רק הנתבע טוען טענה כזו? עובדה שהוא לא התלונן.
ש.אבל את קשורה משפחתית.
ת.נהדר, אז זו הסיבה שהוא לא התלונן? הרי בנוסף לכל הוא לא היה מקבל עמלה אם הוא לא היה מעביר את הכסף. הרי הוא לא הסוכן היחיד, עד היום יש סוכנים והכל על השקל. אתה לא יכול לערער את הנאמנות שלי. עד פה! אני לא מוכנה לסבול את זה. הכסף לא יושב אצלי בקופה. הוא יושב בקופה עם אסמכתא עד שאני מבצעת.
ש.איזה אסמכתא?
ת.הוצאתי אסמכתא. מה אתה רוצה? אתה יכול לעבור סוכן סוכן ותראה איך הדברים מתנהלים."
(ר' גם בסעיף 80 לפסק הדין, בהקשר ללקוח אחר).
66.גבע הוסיף וטען כי בניגוד לאמור בתצהירה המשלים של שני, הלקוח לא נחסם ולא היתה כל בעיה עמו בעבר. אכן הדבר נזכר רק בתצהירה המשלים של שני (סעיף 21 לתצהירה), אולם נושא זה אינו רלוונטי לשאלה אם סכומים במזומן הועברו ליעדם אם לאו. נזכיר שנושא "חסימת לקוח" נזכר כבר בסעיף 19 לכתב התביעה, בקשר ללקוח "היפר חדד", נזכר בתצהירים ואף עלה בחקירות הנגדיות, כלומר אין מדובר בטענה חדשה.
67.לסיכום, החברה הציגה חשבוניות ידניות שהונפקו ללקוח, מהן עולה כי שולמו לגבע סכומי מזומן אשר אין להם ביטוי בכרטסת הלקוח. שני הבהירה כי סכומי המזומן מופקדים על ידה מיד עם קבלתם ובנסיבות אלה אנו קובעים כי הוכח שגבע לא העביר את הסכומים ליעדם. על כן עליו לשלם לחברה 7,650 ₪ בגין לקוח זה.
אליה מרקט (ילדודס)
68.על פי המתואר בכתב התביעה, גבע חייב את הלקוח שלא כדין בסך 3,686 ₪ בגין סחורה שלא הוזמנה על ידי הלקוח (סכיני גילוח "פיוז'ן") ולא הגיעה ליעדה, בעוד שגבע משך את הסחורה ממחסניה (ת/לב- הצהרת לקוח, ת/לג - חשבונית מס, ת/לד - כרטיס נהגים).
החברה הגישה תצהיר מטעם מר מנחם אליה, בעליו של העסק, אולם משזה לא נחקר בחקירה נגדית על תצהירו, איננו נדרשים לאמור בתצהירו.
בסיכומי החברה (סעיף 20.8), החברה הצהירה כי כיוון שהלקוח לא זוכה בגין החשבונית, על רקע סגירת בית העסק, החברה אינה תובעת את גבע בגין לקוח זה.
69.למרות שלאור עמדת החברה, הדיון בנוגע ללקוח "איליה מרקט" התייתר, נבקש לציין כי מהראיות עולה אותה "שיטת פעולה" של גבע - הוצאת חשבוניות וסחורה (סכיני גילוח) מהחברה, לקוח המשלם עבור סחורה שלא קיבל, מסיבותיו (ר' עדותה של שני בנושא, עמוד 41 לפרוטוקול, שורות 18-20, ר' כלל עדותה לגבי לקוח זה, החל משורה 7) ובסופו של יום, התוצאה - סחורה שהוצאה מהחברה על ידי גבע ולא ברור לאן הגיעה.
נ.ב טלזסטון בע"מ
70.לטענת החברה, גבע חייב את הלקוח בשתי חשבוניות בסך 11,576 ₪ (בגין סכיני גילוח "ג'ילט פיוז'ן") על אף שהסחורה, שגבע מסך מהמחסן, לא הוזמנה על ידי הלקוח ולא סופקה לו (ת/לה - הצהרת לקוח, ת/לו - חשבוניות, ת/לז - טופס נהגים).
גם לגבי לקוח זה, נטען על ידי גבע כי החשבוניות שולמו, הסחורה סופקה ומקור חובו של הלקוח הוא בחשבוניות אחרות שסופקו על ידי נהגי החברה. גם לגבי לקוח זה גבע הפנה לדף גיול חובות של הלקוח, ולפיו החוב מורכב מחשבוניות אחרות (סעיף 39 לתצהירו).
71.טענתו של גבע, לפיה גם כאן מדובר בשינוי חזית, אינה מדויקת. אמנם כבר בכתב ההגנה נטען כי החשבוניות שולמו ועל כן כל טענות החברה בנושא זה היו אמורות למצוא ביטוי בתצהיריה (אלא אם נשמט פרט מסוים ולא גרסה שלמה, בעניין זה, דבר המאפשר השלמת עדות קצרה). עם זאת, ההפניה לדף גיול חובות של הלקוח, כאסמכתא להדיפת התביעה, הועלתה לראשונה בתצהירו של גבע ובעניין זה, אין מניעה שהחברה תציג ראיות מפריכות.
72.בסעיף 24 לתצהירה המשלים של שני, החברה הראתה כיצד גבע הוא ששייך את הסכומים שהלקוח שילם "על חשבון" החשבוניות הפיקטיביות. ניתן לראות בחלק זה של עדותה, כי על אף שסכום החוב של הלקוח שולם, הרי שלא שולם בגין החשבוניות בבסיס התביעה. היא אף חזרה על הסבר זה באופן ברור במסגרת חקירתה הנגדית (עמוד 41 לפרוטוקול, שורות 33-30). בכך ניתן מענה לטענתו של גבע, לפיה הסכומים שנתבעו שולמו על ידי הלקוח (נ/6 וכן עדות שני בעמוד 41 לפרוטוקול).
עוד הובהר בתצהיר המשלים, כי הלקוח זוכה בסך 8,524 ₪ בלבד ולכן יש להפחית את סכום התביעה ולחייב את גבע רק בגין הסכום בו הלקוח זוכה (ר' ת/עע 1- כרטסת לקוח; ת/ עע 2 חשבונית פיננסית - זיכוי; ת/עע 3- תעודות זיכוי וחשבונית זיכוי פיננסית).
73.נוכח המסמכים שהציגה החברה ועדותה של שני בנושא, מקובלת עלינו הטענה לפיה גבע שייך תשלומים "על חשבון" החשבוניות שהוצאו על ידו ושלא סופקה סחורה בגינן, אף שהתשלומים נועדו לפרוע חשבוניות ספציפיות אחרות. כמו כן, הוכח כי גבע משך את הסחורה בגין החשבוניות שהנפיק מבלי שהעביר ללקוח, וכאמור חתימת הלקוח אינה מופיעה על כרטיס הנהגים.
לאור הסכום בו זוכה הלקוח, על גבע לשלם לחברה סך של 8,524 ₪.
מינימרקט דרעי יצחק
74.לטענת החברה, גבע חייב את לקוח בשלוש חשבוניות בסך כולל של 6,752 ₪ בגין סחורה (מוצרי הגנה מהשמש, סכיני גילוח "פיוז'ן" ו"מאך 3"), שלא הוזמנה ולא סופקה על ידו (ת/לח - הצהרת לקוח, ת/לט - חשבוניות, ת/מ'1- מ/3 - טפסי נהגים).
מר יצחק דרעי, בעליו של העסק, הגיש תצהיר, אולם משלא התייצב להיחקר עליו בחקירה נגדית, איננו נדרשים אליו.
75.לטענת גבע, החשבוניות שולמו, הסחורה בגינן סופקה ומקור החוב שנוצר ללקוח הוא בחשבוניות אחרות שסופקו על ידי נהגי החברה. טענה כללית זו הועלתה בכתב ההגנה ואילו בתצהירו של גבע (סעיף 40) הוא הפנה למסמכי הנהלת חשבונות, כגון כרטסת הנהלת חשבונות, קבלה ידנית ודף גיול חובות מיום 8.11.10.
כיוון שמדובר בפירוט והרחבה של טענת ההגנה הבסיסית, שלא היתה לחברה הזדמנות להתייחס אליה ולראיות עליהן גבע נסמך, במסגרת תצהיריה, נדחית הטענה כי התצהיר המשלים בהתייחס ללקוח זה (סעיף 25) מהווה הרחבת חזית מצד החברה.
76.על פי תצהירה המשלים של שני, הלקוח הצהיר במשטרה כי מעולם לא שילם במזומן, אלא שגבע הוא שהשלים סכום במזומן כדי להתאים את החוב לחשבוניות שהוציא (ר' כרטסת בצירוף קבלות ת/עפ 1, פקודת יומן- ת/עפ 2, פקודת יומן נוספת ת/עפ 3). שני הבהירה כי הלקוח לא זוכה באופן ישיר בגין העסקאות הפיקטיביות, אלא שהחשבוניות שהונפקו מכוחן והסכומים קוזזו כנגד חשבוניות אמת שהיו פתוחות בסכום דומה (הלקוח זוכה בסכום הנופל ב - 108 ₪ מהסכום שנתבע).
במהלך חקירתה הנגדית שני עומתה עם קבלה מספר 6406 (נ/7) בגינה שולמה המחאה. שני הבהירה כי גם אם שולמה תמורה בגין החשבונית, נותר חוב אחר ללקוח, שכן גבע זקף תשלומים שהלקוחות העבירו על חשבון חשבוניות אותנטיות (עמוד 44 לפרוטוקול, שורות 3-10). כך, סכום הזיכוי ללקוח עמד על 6,644 ₪ והזיכוי בוצע לאחר שהלקוח הבהיר כי לא קיבל סחורה בגין החשבוניות שהנפיק לו גבע (עמוד 44 לפרוטוקול, שורות 11-16).
כפי שכבר צוין לא אחת, עדותה של שני היתה בהירה ומפורטת וניכר היה כי היא שולטת בנתונים הרלוונטיים, כך שגרסתה תאמה לאמור בכרטסת ובמסמכים שהוצגו.
77.לאור האמור, על גבע לשלם לחברה סך של 6,644 ₪.
כל בו החניון – אילן
78.לטענת החברה, גבע שלשל לכיסו סכומי מזומן ששולמו לו על ידי הלקוח, בסך 8,607 ₪ (חשבונית 716950 בסך 4457 ₪ מיום 29.4.09, וחשבונית 722368 בסך 4,150 ₪ מיום 13.10.10, הצהרת לקוח - ת/ מא-1, קבלות ידניות - ת/מב 1-2). בנוסף, נטען שגבע חייב את הלקוח בחמש חשבוניות בסך 13,177 ₪ בגין סחורה שלא הזמין מעולם, אין חתימת לקוח על כרטיסי נהג וגבע חתום כמושך הסחורה (הצהרת לקוח, ת/ מג1-5 - חשבוניות רלוונטיות, ת/מד1-4 - כרטיסי נהגים; סעיף 42 יא לתצהיר יצחק חורי).
מר אילן רביבי, בעליו של העסק, הגיש תצהיר, אולם לא התייצב להיחקר עליו בחקירה נגדית ועל כן לא ניתן משקל של ממש לתצהיר זה.
במסגרת תצהירה המשלים של שני הועמד סכום התביעה על 8,974 ₪ מכיוון שזהו הסכום בו זוכה הלקוח בסופו של יום, לאור חלוף הזמן, משלא הוצגה דרישה לקבלת זיכוי (סעיף 39 לתצהירה המשלים).
79.לטענת גבע, החשבוניות נשוא התביעה שולמו וכספים שקיבל לידיו מהלקוח הועברו באופן מיידי לידי החברה. הטענה נטענה באופן כללי בכתב ההגנה (סעיף 23) ופירוט הראיות התומכות בה הובא בתצהירו של גבע (סעיף 41): כרטסת הנהלת חשבונות לפיה ביום 14.4.10 עמד חובו של הלקוח על סך 11,492 ₪ וביום 25.7.10 הלקוח שילם את הסכום (כלומר, כל החובות בגין החשבוניות והסחורה שסופקה עד ליום 14.4.10 כוסו), דף גיול חובות מיום 8.11.10 לפיו חוב הלקוח עד ליום 28.10.10 מורכב מחשבוניות שלא סופקו על ידי גבע.
לאור הפירוט הראייתי בתצהירו של גבע, נדחית טענת שינוי חזית, כמפורט בסעיף 75 לעיל.
80.במסגרת תצהירה המשלים, שני פירטה באופן מדוקדק מהם התקבולים ששילם הלקוח, בהמחאה ובמזומן וכן הפנתה והשוותה לחשבוניות הרלוונטיות. שני הופנתה בחקירתה הנגדית לסעיפים בתצהירה שעסקו בנושא (סעיפים 26-34 לתצהיר המשלים), אולם בפועל עומתה עם נושא יחיד - תקבול בסך 11,492 ₪ (נ/5). על פי עדות מהימנה זו, סכומי המזומן מופקדים מיד עם העברתם מהסוכן להנהלת החשבונות, כאשר הסוכנים מקבלים מידי שבוע דוחות גבייה. אם נוצר מצב שבו הסוכן הפקיד בידיה כספים שלא קיבלו ביטוי בדו"ח, חזקה שהוא יפנה אליה לתקן את העניין (ר' כלל עדותה בנושא בעמודים 38-39 לפרוטוקול; ר' גם בסעיף 65 לפסק הדין).
נוכח עדות זו, שהיא עדות מפורטת ומהימנה, אנו מקבלים את גרסת החברה לפיה החשבוניות שהונפקו על ידי גבע אינן משקפות סחורה שהוזמנה או שהתקבלה אצל הלקוח וכי סכומי מזומן שהלקוח העביר לידי גבע, לא הועברו אל החברה.
81.נוסיף כי אין בסיס לטענת גבע בסיכומיו, לפיה החשבוניות שנזכרו בכתב התביעה אינן החשבוניות המפורטות בתצהירי החברה. מהשוואת כתב התביעה ותצהירי החברה עולה כי אותן חשבוניות נזכרו במפורש בכתב התביעה.
82.גם לא מצאנו יסוד לטענה לפיה "המסמך של כלבו החניון" זהה למסמך של ישיבת "מאור התורה" ונערך על ידי החברה (סעיף 23 לסיכומי גבע). גבע לא הבהיר מהו המסמך לגביו נטענה הטענה. מתוך הקשר הדברים אנו מעריכים כי כוונתו לקבלה ידנית (ת/מב 1-2). מעיון בקבלות הידניות לשני הלקוחות, לא עולה כי מדובר במסמכים זהים. אם הכוונה להצהרת הלקוח – כל הצהרה חתומה בחתימה ובחותמת של הלקוח. כלומר, אפילו אם המסמך והנתונים שבו הוכנו על ידי החברה, חתימת כל אחד מהלקוחות הופכת את המסמכים לשני מסמכים שונים ונבדלים זה מזה. על כן הטענת בנושא נדחות.
83.לסיכום, ביחס ללקוח זה, על גבע להחזיר לחברה סכום של 8,974 ₪.
כל בו נוח
84.לטענת החברה, גבע חייב את הלקוח בשתי חשבוניות בגין דאודורנט ובישום, בסכום של 4,147 ₪ אף שהלקוח לא הזמין את הסחורה ולא קיבל אותה לידיו (ת/מה - הצהרת לקוח, חשבוניות ת/מו 1-2). במקרה זה אין בידי החברה "כרטיס נהגים", אולם גבע חתם על "דף הליקוט" שהוא טופס הזמנה מפורט וציין בכתב ידו "דחוף גבע מספק" ו - "גבע מספק" (ת/מז 1-2; סעיפים 41 -42 לתצהירה המשלים של שני).
בעליו של העסק, מר נח יעקב, הגיש תצהיר, אך כיוון שלא התייצב להיחקר בחקירה נגדית, איננו נותנים לתצהיר משקל של ממש.
85.לטענת גבע, החוב שנוצר אינו קשור לסחורה שהזמין או סיפק וחתימתו אינה מופיעה על טופס הנהגים, המהווה ראיה למשיכת הסחורה ממחסני החברה (סעיף 42 לתצהירו). טיעון זה אינו מהווה תשובה לטענת החברה לפיה גבע הוא שביצע את התרשומת על גבי טופס הליקוט (סעיף 35 יב לתצהיר מצליח, סעיף 42 יב לתצהיר יצחק חורי).
זאת ועוד, שני נחקרה בנושא בחקירתה הנגדית (עמוד 42 לפרוטוקול). כבר ציינו כי מדובר בעדה המעורה בפרטי התביעה ועדותה היתה סדורה ומהימנה. על פי עדות זו, העובדה שגבע אינו חתום על טופס נהגים אין פירושה שלא משך סחורה. שני עומתה עם כך שעל אחת החשבוניות נרשם "מוביל קרול הרשקו" (ת/מו 2) וטענה כי מדובר במחדל במחסן ובכל מקרה בדף הליקוט של אותה סחורה (12 בקבוקי בושם, ת/מז 2) נכתב "גבע מספק" (עמוד 42 לפרוטוקול, שורות 1- 13).
במסגרת סיכומיו גבע טען כי טענתה של שני לפיה הוא הגורם שמשך את הסחורה מהמחסן משוללת יסוד, כיוון שהיא מושתתת על הודעה של צד ג' עלום (סעיף 24 לסיכומי הנתבע). יש להדגיש כי הטענה לפיה על גבי טופס הליקוט נרשם כי גבע הוא שסיפק את הסחורה, נטענה כבר בתצהיריהם של מצליח ויצחק חורי. גבע לא התייחס לכך בתצהירו ולא הכחיש את טענות החברה. על כן דין הטענה להידחות.
עם זאת, כיוון שעסקינן בייחוס מעשים פליליים לגבע, כאשר קיים פער בין הרישום על גבי החשבונית, לפיה מי שהוביל את הסחורה לא היה גבע, בעוד שעל פי טופס הליקוט, נרשם כי מי שמשך את הסחורה מהמחסן היה גבע, אנו סבורים כי הספק בנושא צריך לפעול לזכותו של גבע. על כן אין לחייבו בשווי 12 בקבוקי הבושם, על פי חשבונית מס' 71:119087.
86.במהלך חקירתה הנגדית של שני, נטען בפניה כי נפל פגם בכך שלא הציגה את החשבוניות שהונפקו ללקוח זה לאחר חודש ספטמבר 2010, אשר יכלו להראות כי החשבוניות שלטענת החברה היו פיקטיביות שולמו במלואן. שני הבהירה כי תשלומי הלקוח לא היו בגין החשבוניות נשוא התביעה, אלא בגין חשבוניות אחרות והפנתה לדף החשבון של הלקוח (כרטסת לקוח עד לחודש ינואר 2011 - ת/עק 1; עמוד 42 לפרוטוקול, שורות 14-24). בראות עינינו, די בהצגת כרטסת הלקוח לצורך בחינת התשלומים שהועברו לחברה, שכן בכרטסת מפורטים כל החיובים הזיכויים והתשלומים הרלוונטיים. נציין כי איפוס הכרטסת הוא פועל יוצא של זיכוי שניתן ללקוח ביום 28.12.10 (ר' פקודת יומן - ת/עק 2, המתיישבת עם כרטסת הלקוח – ת/עק 1). מכל מקום כפי שכבר צוין, גם אם תשלומי הלקוח נזקפו על חשבון החשבוניות, אין פירוש הדבר כי הסחורה בגינן סופקה בפועל.
87.גבע טען בסיכומיו כי טענת החברה לפיה הסחורה לא סופקה אינה עולה בקנה אחד עם טענתה לפיה ללקוח קיימים הפרשי מחיר (שכן המחיר הנקוב בחשבוניות הרלוונטיות נמוך מהרגיל), שכן טענות אלה אינן יכולות לדור זו עם זו. אכן מדובר בטענות שאינן מתיישבות זו עם זו. עם זאת, הטענה בדבר הבטחה להנחות (הפרשי מחיר) נטענה באופן כללי לגבי לקוח זה, ושני הבהירה בתצהירה כי הלקוח סירב לשלם על החשבוניות מכיוון שהסחורה לא הוזמנה על ידו וכאמור, גם לא הגיעה ליעדה.
88.לסיכום, בגין לקוח זה, על גבע להחזיר לחברה שווי הסחורה על פי חשבונית אחת מיום 29.9.10, בסך 1,693 ₪.
כלבו עידית בע"מ
89.לטענת החברה, גבע חייב את הלקוח בשתי חשבוניות בגין סכיני גילוח "פיוז'ן" שהלקוח לא הזמין ולא קיבל, בסכום כולל של 10,648 ₪ (חשבונית מיום 27.6.10 על סך 5,324 ₪ וחשבונית מיום 6.7.10 על סך 5,324 ₪ - ת/מט 1-2). נטען שגבע הוא שאסף את הסחורה ממחסני התובעת וחתם על כרטיס הנהגים, בעוד שעל גביו לא מופיעה חתימת הלקוח (ת/מח - הצהרת לקוח, ת/נ1-2 - טפסי נהגים).
במסגרת תצהירה המשלים צירפה שני את כרטסת החשבון המנוהלת אצל הלקוח, ממנה עולה כי החשבוניות נשוא התביעה אינן מופיעות ברישומיו (ת/ער2). גם כרטסת הנהלת חשבונות של הלקוח אצל החברה צורפה (ת/ער 1) והעתק פקודות יומן (ת/ער3) מהן עולה כי החברה זיכתה את הלקוח בגין חשבוניות אלה ביום 29.12.10 (שני זיכויים 5324 ₪+5324 ₪; סעיפים 43-48 לתצהירה המשלים).
90.בהקשר של טענותיו של גבע לשינוי חזית של החברה או הרחבתה, יש לאמר כי בעוד שטענתיו בכתב ההגנה היו כלליות, רק בתצהירו הובאו פרטים נוספים על האמור בכתב ההגנה (השוו סעיף 25 לכתב ההגנה לעומת סעיף 43 לתצהיר). על כן, נדחות טענותיו של גבע לגבי תצהירה המשלים של שני לגבי לקוח זה.
91.לטענת גבע, החוב שולם בהמחאה של הלקוח. נטען כי מדובר בלקוח גדול ולו שלושה סניפים, בקשר אליו התגלו בעיות רבות ומי שטיפל בו באופן אישי היה יצחק חורי. הלקוח לא "סגר חשבונות" ותמיד שילם "על החשבון", כך שנצברה לו יתרת חובה. כמו כן, החתימה על טופס המחסן אינה חתימתו (ת/נ 1) ולא הוא שמשך את הסחורה או סיפק אותה ללקוח (סעיף 43 לתצהיר הנתבע).
במענה לטענות אלה, שני העידה בתצהירה המשלים כי החתימה על גבי טופס הנהגים נחזית כחתימתו של גבע וכי היתה זו התנהלותו של גבע כסוכן שהביאה לכך שרבים מלקוחותיו שילמו "על חשבון".
92.כפי שציינו לעיל, העובדה שהלקוח שילם בגין החשבוניות אין פירושה כי קיבל את הסחורה. כמו כן, כפי שכבר נקבע, גבע הוא ששייך תשלומים לחשבוניות, עניין המתיישב עם כך שתשלומי הלקוח היו "על חשבון" והדבר נובע מהאופן בו גבע התנהל מול הלקוחות ומול הנהלת החשבונות של החברה. מעבר לכך, החתימה על טופס נהגים נחזית כחתימתו והטופס מתייחס אליו, כך שעל גבע הטוען אחרת, להוכיח טענתו ולא די בהעלאת טענה בעלמא בנושא.
לאור האמור, בשים לב למסמכים שהחברה הציגה ועדותה המהימנה של שני, נדחות טעות ההגנה ועל גבע לשלם לחברה סך של 10,648 ₪.
סופר זול בן גוריון
93.לגבי לקוח זה, טענות החברה נחלקות ל – 3:
א.נטען שגבע חייב את הלקוח בשתי חשבוניות בסכום כולל של 5,732 ₪ בגין סחורה (סכיני גילוח "ג'ילט פיוז'ן") שהלקוח לא הזמין ולא קיבל (חשבוניות ת/נג1-2 ות/נד - כרטיס נהגים חתום על ידי גבע).
ב.נטען כי ביום 16.5.10 העביר הלקוח לגבע 25,000 ₪ במזומן לצורך הפקדה בחשבון פיקדון, לטובת אשראי לקניית סחורה אצל החברה, קיבל קבלה ידנית שמספרה 716983, אולם הסכום לא הגיע לחברה, מכאן המסקנה כי גבע שלשל את הסכום לכיסו.
ג.נטען שגבע לא העביר לחברה 18,578 ₪ ששולמו לו במזומן על ידי הלקוח, בגין חמש חשבוניות (ת/נא 1-2, הצהרות לקוח).
94.לטענת גבע, החשבוניות מחודש מרץ ואוגוסט שולמו, דמי הפקדון בסך 25,000 ₪ הועברו מיידית לחברה לידי אשר חורי ז"ל, ובעליו של העסק, מר יהודה גואטה, לא העביר לו כל סכום במזומן (מעבר ל- 25,000 ₪) ואף אין זה סביר כי יעביר לגבע סכומי מזומן מבלי שתונפק בגינם קבלה מתאימה.
גבע הוסיף בתצהירו כי מדובר בלקוח בעייתי ועל פי דוח חברתBDI שהוציא יצחק חורי, לא ניתן היה לספק לו אשראי עד שיפקיד ערבות מזומן בחברה, וכך עשה. גבע הפנה לדף גיול חובות מיום 22.11.10 ממנו עולה כי ללקוח קו אשראי בסך 28,000 ₪.
גבע טען כי הסך של 25,000 ₪ לא נרשם בכרטסת הלקוח מכיוון שמדובר בפקדון. הוא אף צירף לתצהירו את כרטסת הלקוח שנוהלה בחברה וכן את דף גיול חובות (דפי גבייה) של הלקוח, ממנו עולה כי נכון ליון 30.11.10 קו האשראי שלו עמד על 28,000 ₪ (סעיף 44 לתצהיר הנתבע).
95.כיוון שרוב הפירוט העובדתי וההפניה לראיות, הוצגו רק בתצהירו של גבע, אנו מקבלים את התצהיר המשלים ביחס ללקוח זה, ואין מדובר בשינוי חזית או הרחבתה.
שני הבהירה בתצהירה המשלים כי לא ניתן להפקיד סכומי מזומן מבלי שתוצא בגינם קבלה ממוחשבת ועל פי עדות זו, יש לדחות את הטענה לפיה גבע העביר לאשר חורי ז"ל את הסכומים הנדונים. הטענה לפיה הלקוח העביר את הסכום, התבררה רק לאחר שהלקוח העביר לחברה את החשבונית הידנית. עוד העידה כי אם הלקוח מפקיד פקדון, מסגרת האשראי שלו מוגדלת בשיעור כפול כמעט מהסכום שהופקד, עניין שלא התקיים לגבי לקוח זה, שמסגרת האשראי שלו עמדה על כ – 5,000 ₪. אף בכך לחזק את הטענה כי הסכום שהלקוח העביר לטובת האשראי שלו אצל החברה, לא הגיע לידיה. זאת ועוד, בחשבוניות הידניות שנמצאו בחברה, בפנקס החשבוניות הידני שמסר גבע לחברה (והיחיד שנמצא אצלה), אין זכר לקבלת סכום מזומן של 25,000 ₪ (ת/עש2-3).
על פי עדות זו, העובדה שללקוח הוצאו חשבוניות בגין תשלום במזומן מצביעה על אי סדרים בהתנהלותו של גבע, כיוון שעולה מהן שלמרות שהסכומים הנדונים הופקדו בקופת החברה (כעולה מהכרטסת שצורפה), גבע גבה מהלקוח סכומים כפולים בגין אותה חשבונית (ר' חשבונית על סך 1,529 ₪ (עש/5) שתמורתה שולמה פעמיים: 1342 ₪ ביום 15.11.10 וסך של 1,529 ₪ ביום 8.12.10).
יוזכר כי גבע הוא ששייך תקבולים לחשבוניות ועל בסיס זה "נסגרו" החשבוניות הפתוחות (ת/עש 4-5 - העתקי קבלות באמצעותן "סגר" גבע את יתרות החובה ללקוח).
לאור בדיקתה של שני, ביום 29.3.11 זוכה הלקוח בסך של 18,578 (חשבונית פיננסית ת/עש 6; סעיפים 49-57 לתצהיר המשלים).
96.טענותיה המפורטות של שני מתיישבות עם המסמכים שהוצגו והיא שבה עליהן באופן עקבי במסגרת חקירתה הנגדית (ר' עדותה בעמוד 39 לפרוטוקול, החל משורה 21). כך, שני שבה וטענה כי בספרי החברה אין רישום לפקדון הנטען, למרות שאם היה מתקבל, היה חייב להימצא רישום מתאים ב"ספר הפיקדונות" המנוהל החברה ולא כך הדבר (אם כי זה לא הוצג).
97.במסגרת סיכומיו שב גבע שב על טענותיו בדבר מסגרת האשראי של הלקוח, אשר לטענתו הוגדלה בעקבות הפקדת הפיקדון. עוד טען כי מדף גיול חובות מיום 22.11.10 אשר צורף לתצהירו עולה כי מסגרת האשראי של הלקוח הוגדלה והועמדה על 28,000 ₪ (אובליגו – 31,454 ₪; סעיף 26 לסיכומיו).
אמנם על פי הנתונים שהוצגו, נכון לחודש נובמבר 2010 מסגרת האשראי של הלקוח היתה בהיקף הדומה לסכום שהופקד, עם זאת הטענה לפיה מסגרת האשראי שווה לסכום הפקדון אינה סבירה ואינה מתיישבת עם הגיונם העסקי של דברים. מה משמעות יש להפקדת פקדון אשר נועד להגדיל את מסגרת האשראי, שאם לא כן ישלם הלקוח את חובו בסכום שיש בידיו (אותו העביר לספק) ודי בכך.
98.לסיכום, גרסתה של שני היתה עקבית בהירה וברורה. על יסוד עדות זו, מקובלת עלינו הטענה לפיה גבע לא העביר לחברה את כספי הפקדון. כמו כן, מקובלת עלינו הטענה לפיה גבע הנפיק שתי חשבוניות ללקוח בסכום של 5,732 ₪ אך לא סיפק את הסחורה בגינן (נג/1-2 וכן כרטיס נהגים - ת/נד).
הטענה לפיה הלקוח לא העביר לידי גבע סכומי כסף במזומן, להוציא הפקדון בסך 25,000 ש"ח, שהועלתה בתשובה לטענות בנוגע לחמש חשבוניות נוספות, נסתרה כאשר החברה הציגה חשבוניות ידניות מהן עולה שגבע נהג לגבות סכומים במזומן מלקוח זה, לעיתים גם גבייה כפולה במזומן בגין אותה חשבונית (ת/עש 3). עם זאת, מאחר שלא הוצגו ראיות מספקות בדבר הסחורה בגינה שולמו לתובע סכומי המזומן, שכן לגרסת החברה כלל לא הוצאו חשבוניות בגין סכומים אלה, אנו סבורים כי בגין הרכיב השלישי, לא הובאו ראיות מספקות לסכום הנתבע. זאת למעט לגבי חשבונית שמספרה 71:125018 על סך 4,842 ₪ (עש/2) אשר תמורתה שולמה לתובע במזומן ואין אינדיקציה בכרטסת הלקוח שהסכום הועבר לחברה.
99.לאור האמור, על גבע לשלם לחברה סך של 35,574 ₪ (25,000+4842+5732).
אבטל (א.ש.) בע"מ
100.לטענת החברה, גבע חייב את הלקוח בגין 5 חשבוניות בסכום כולל של 4,948 ₪ (2 מהן בסכום כולל של 3,718 ₪ בגין סכיני גילוח לגברים "ג'ילט פיוז'ן" ו"מאך 3" והיתר – בשמים), בגין סחורה שלא הוזמנה על ידי הלקוח ולא סופקה לו, למרות שנמשכה ממחסני החברה (ת/נה - הצהרת לקוח, ת/נו1-5 - חשבוניות ללקוח, ת/עת 1 – כרטסת הלקוח, ת/נז 1-3 – כרטיסי נהגים, סעיפים 58-59 לתצהירה המשלים של שני).
נציג של הלקוח הגיש תצהיר, אך כיוון שלא התייצב להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו, איננו נדרשים לתצהיר זה.
101.לטענת גבע, החשבוניות נשוא התביעה שולמו, להוציא שתי חשבונית מיום 14.10.10 שהיו אמורות להשתלם בדצמבר, כאשר גבע היה מוכן לגבות את החסר מהלקוח, אלא שהחברה החליטה לזכות את הלקוח ובכך מנעה ממנו להסדיר את העניין –והוא מצדו הציע לחברה כי יגבה הסכום מהלקוח אולם לאחר שזו החליטה לזכות את הלקוח בגין אותן חשבוניות, נסתם הגולל על גבייתן (סעיף 45 לתצהיר הנתבע).
102.מכרטסת הלקוח שהוצגה עולה כי ללקוח עמדה יתרת חוב פתוחה, אשר נסגרה רק עם זיכויו ביום 27.12.10. כלומר, טענת גבע לפיה החשבוניות נשוא התביעה שולמו על ידי הלקוח עומדת בסתירה לרישומי החברה. יוזכר כי שני נחקרה גם בנוגע ללקוח זה, אך עדותה לא נסתרה בחקירה הנגדית (החל מעמוד 44 לפרוטוקול, שורה 17 ואילך). מכאן שיש לקבל את הסבריה לגבי חוב של 4,948 ₪ אותו הלקוח סרב לקבל, בטענה כי לא קיבל סחורה בסכומים אלה.
103.מתצהירה המשלים של שני עולה כי במסגרת ההתחשבנות עם הלקוח, נרשם זיכוי ללקוח בגין "החזרות" (החזרת סחורה לחורי). הכוונה לזיכוי של הלקוח, בחודש ספטמבר 2010, בגין שתי החזרות סחורה על ידי גבע (6.9.10 - 192 ₪; 16.9.10 - 172 ₪). אולם לטענת החברה, המוצרים לא הגיעו חזרה אל החברה והלקוח זוכה גם בגין סכום זה (ר' פקודת יומן – זיכוי לקוח - ת/עת 2).
לטענתו של גבע, מדובר בשינוי חזית, כיוון שהתביעה לגבי לקוח זה היתה על יסוד טענה שהוצאו חשבוניות בגינן לא שולמה סחורה ולא נטען כי גבע לא העביר לחברה סחורה שהלקוח החזיר. בעניין זה אנו מקבלים את טענותיו של גבע. אכן, טענה לפיה חשבוניות אינן משקפות סחורה שהלקוח הזמין או קיבל אינה זהה לטענה לפיה מוצרים שהלקוח החזיר לחברה באמצעות הסוכן (גבע), לא הגיעו אליה. הגם שבשני המקרים, מיוחסת לעובד גניבה ממעביד, מדובר בהתנהגויות שונות ובעובדות שונות. על כן, יש להפחית מהסכום הנתבע בגין לקוח זה את שווי ההחזרות (364 ₪), כך שעל גבע להחזיר לחברה 4,584 ₪ בלבד.
משק חי טובים בע"מ (מינימרקט נחלה)
104.לטענת החברה, גבע הנפיק ללקוח שתי חשבוניות בגין סחורה שלא הוזמנה על ידו ולא התקבלה אצלו (2,662 ₪ לכל חשבונית). ביום 22.12.10, סמוך לשימוע שהתקיים ולאור הבטחתו בעניין, גבע העביר את התמורה בגין אחת החשבוניות (2,662 ₪) במזומן, באמצעות בעלה של שני או שותפו מר מאיר לוי, המנהלים יחדיו חנות באשקלון, עיר מגוריו של גבע. הלקוח זוכה בגין חשבונית זו (פקודת יומן מיום 27.12.10 – ת/פ3). על כן התביעה היא בגין החשבונית שלא שולמה.
לטענת גבע, לא הוא סיפק את הסחורה בגין החשבונית. הלקוח טען שאינו מוצא את החשבונית וכי אינו אמור לשלם אותה כיוון שיש לו זיכויים והחזרות אותם הוא מבקש לקזז כנגדה (סעיף 46 לתצהיר גבע).
105.טענותיו של גבע לגבי לקוח זה, כפי שהן מפורטות בכתב ההגנה (סעיף 46) ובתצהירו (סעיף 28), הן טענות זהות. על כן, הפירוט העובדתי המובא בתצהיר המשלים של שני מהווה הרחבת חזית ואין לקבלו.
למרות זאת, אנו סבורים שיש לקבל את התביעה לגבי לקוח זה. טענותיו של גבע לגבי החזרות וזיכויים של הלקוח נטענו בעלמא, ללא כל ביסוס ראייתי. על רקע כלל התרשמותנו מעדותו של גבע, שלא הותירה רושם מהימן, טענות אלה נדחות.
לעומת זאת, טענותיה של החברה לגבי החשבונית בגין הסחורה החסרה הוכחו משלל מסמכי הנהלת חשבונות שהוצגו על ידי החברה והן משתלבות במארג הראיות שהוצג בהליך זה.
בהתייחס לטופס הנהגים שהוצג (ת/סא), נציין כי מצויינים בו שלושה לקוחות של גבע, אך החתימה מופיעה רק ליד אחד מהם (מכולת אשכנזי), עם זאת ניתן לראות כי שמו של גבע מודפס על גבי הטופס כשם הנהג ולצד שלושת הלקוחות ישנו סימון "V". כלומר, הטופס מתייחס ללקוחות של גבע ואין סיבה לחשוב שאם לקח באותו מועד סחורה עבור לקוח אחד מבין שלושה במצוינים בטופס, לא לקח גם עבור השניים האחרים. מה עוד שהדעת נותנת שאם לא לקח – היה מסמן זאת במפורש (למשל במחיקת השורה או שמו של הלקוח).
לאור כל האמור לעיל, נדחית טענתו הסתמית של גבע לפיה לא הוא שלקח את הסחורה ללקוח ועליו להשיב לחברה 2,662 ₪ כפי שנתבע.
מכולת אשכנזי
106.לטענת החברה, גבע חייב את הלקוח שלא כדין בגין שלוש חשבוניות בסכום כולל של 7,101 ₪ (חשבונית מיום 27.6.10 – 1,755 ₪ 40 יחידות "ג'ילט מאך 3", ושני בשמים; חשבונית מיום 3.8.10 – 2,662 ₪ - 50 יחידות "ג'ילט פיוז'ן"; חשבונית מיום 28.9.10 – 2,684 ₪ - מבשמי אויר 48 יחידות X 2). נטען שגבע חתום על טופס נהגים והלקוח הצהיר כי לא הזמין ולא קיבל את הסחורה (ת/סב - הצהרת לקוח, ת/סג 1-3- חשבוניות, ת/סד 1-3 – כרטיסי נהגים, ת/פא1 - כרטסת לקוח, ת/פא 2 פקודת יומן - זיכוי לקוח).
בעל המכולת, מר אשכנזי אגלל, הגיש תצהיר, אך כיוון שלא התייצב להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו, איננו נדרשים לתצהיר זה.
107.גבע טען כי שתי החשבוניות מיום 27.6.10 ו - 3.8.10 שולמו וכי נותרה חשבונית אחת מיום 28.9.10 אותה היה הלקוח צריך לשלם, אולם לאחר פניית החברה שוויתרה על החוב, נסתם הגולל על גבייתו. בתצהירו גבע הפנה לדף גיול חובות מיום 22.11.10 ולטענתו ממסמך זה עולה כי החוב מורכב מחשבוניות אחרות ומחשבונית אחת שצוינה בכתב התביעה (סעיף 47 לתצהיר הנתבע).
108.כיוון שההפניה לראיות שבידי גבע נעשתה רק בתצהירו, לא היתה מניעה להשלמת עדות מצד החברה, למעט עניינים עובדתיים כגון מיקום החנות ואופי ההזמנות אצלו, שיכלו להיכלל במסגרת תצהירי עדות ראשית של החברה. לאור זאת, אף איננו מקבלים טענות חדשות הנוגעות לחשבונית נוספת שלא נזכרה בכתב התביעה או בתצהירי החברה, מה עוד שיש בכך להגדיל את סכום התביעה, מבלי שהדבר התבקש.
ראוי לציין כי החברה ויתרה על תביעתה ביחס לחשבונית מיום 27.6.10 על סך 1,755 ₪ וסכום זה הופחת מהסכום שנתבע.
109.בהתייחס לטענתו של גבע, לפיה הלקוח שילם 2,662 ₪, בגין אחת החשבוניות, שני טענה כי הלקוח התכוון לפרוע חשבונית אחרת, מיום 14.10.10 בסך 2,741 ₪ ובניכוי הנחות. איננו מקבלים את טענתו של גבע, לפיה מדובר ב"הסבר מאגי לגבי כוונות הלקוח". שני עברה באופן מדוקדק על כרטסת הלקוח וסיכמה מסקנותיה באופן ברור ועקבי. קביעתה כי מדובר בתשלום בגין סחורה שהלקוח קיבל ולא בגין החשבונית שבגינה הלקוח לא קיבל סחורה, לא נסתרה והיא גם מתיישבת עם הראיות, לפיהן גבע הוא ששייך את התקבולים לחשבוניות.
110.לאור האמור לעיל בהתייחס ללקוח זה, מצאנו כי החברה הוכיחה כי הלקוח לא קיבל סחורה בשווי 5,346 ₪ שבגינה גבע הנפיק חשבוניות, ועליו להשיב סכום זה לחברה.
יעל מעדנים
111.לטענת החברה, גבע הנפיק ללקוח שתי חשבוניות בסכום כולל של 6,356 ₪ בגין סחורה (סכיני "מאך 3") שנמשכה על ידי גבע ממחסניה מבלי שהוזמנה על ידי הלקוח ואף לא סופקה לידיו (ת/סב - הצהרת לקוח, ת/סו 1-2 - חשבוניות, ת/סז - טפסי נהגים, ת/פב 1 - כרטסת לקוח, ת/פב 2 – פקודת יומן- זיכוי בסכום של 6,356 ₪, ת/פב 3 – העתק הזיכוי - סעיפים 67-69 לתצהירה המשלים של שני).
112.לטענת גבע (סעיף 48 לתצהירו), רק חשבונית אחת שמספרה 118437, על סך 3,178 ₪ מיום 19.10.10, הונפקה על ידו (כמפורט בטופס נהגים) והתשלום אמור היה להתבצע בחודש דצמבר 2010, עובר לפיטוריו. עוד נטען שללקוח היו טענות קיזוז רבות, בנושא הנחות והפרשי מחיר להם היה זכאי.
113.שני אישרה בתצהירה המשלים כי אכן היתה מחלוקת עם לקוח זה לגבי הנחות, אך עמדה על כך שהסחורה לא סופקה ללקוח. שני לא נחקרה בנושא ולאור המסמכים שהוגשו לגבי לקוח זה, המתיישבים עם התמונה העובדתית הכוללת בהליך, אנו מקבלים את טענת החברה בעניין וקובעים כי על גבע לשלם לחברה סך של 6,365 ₪ (כפי שצוין בכתב התביעה ולא על פי הסכום שננקב בסיכומים ואשר כולל טענת זיכוי של הלקוח, שלא נזכרה בכתב התביעה).
אודם קוסמטיקה
114.לטענת החברה, הלקוח שילם לגבע 15,042 ₪ במזומן, והסכום מעולם לא הגיע לחברה, אלא שגבע שלשל הסכום לכיסו. לתמיכה בטענתה צירפה טופס הצהרת לקוח עליו נכתב כי לא קיימת חשבונית שלא שולמה על ידו (ת/סח - הצהרת לקוח)
בעל העסק, מר מלאכי, הגיש תצהיר ובו נטען ששילם את כל התשלומים לגבע. חלק מהם במזומן וחלק בהמחאות, וכי בהנהלת החשבונות של העסק לא נותרה חשבונית פתוחה. כיוון שהלקוח לא התייצב להיחקר בחקירה נגדית על תצהירו, איננו נדרשים לו.
115.לטענת גבע, הלקוח שילם תמיד בהמחאות שנפדו על ידי החברה (סעיף 49 לתצהירו). טענה כללית זו נטענה כבר בכתב ההגנה (סעיף 31). על כן כל התיאור העובדתי המופיע בתצהירה המשלים של שני מהווה שינוי חזית ואין לקבלו. עם זאת, אין להתעלם ממסמכי הנהלת חשבונות שהוצגו, רק משום המועד שבו הוצגו, כיוון שהם עוסקים בלב המחלוקת העובדתית בין הצדדים.
116.כיוון שהחברה הציגה, גם אם באיחור, קבלות ידניות שקיבלה מהלקוח, מהן עולה כי הלקוח שילם מעת לעת במזומן (ת/פג3) וזאת בניגוד לטענת ההגנה של גבע, טענתו זו נדחית.
יש להדגיש כי הסכומים המופיעים בקבלות הידניות אינם מופיעים בכרטסת לקוח של החברה (ת/פג1), כלומר, לא הועברו לחברה (ר' גם בסעיפים 65, 80 לעיל). היינו, החברה הוכיחה שגבע לא העביר לה את הסכומים הבאים, שהועברו על ידי הלקוח: 16.4.09 – 4,984 ₪, 6.7.10 – 390 ₪, 25.7.10 - 290 ₪. עוד יש לציין כי בניגוד לטענת גבע, אין מדובר בהחזרות, אלא ציון במפורש בקבלות כי התקבל סכום במזומן.
נוסיף כי גם בחלק זה של חקירתה הנגדית של שני, עדותה היתה מהימנה, ניכר היה שהיא שולטת בפרטים וגרסת החברה לא נסתרה (החל מעמוד 42 לפרוטוקול, שורה 25). על פי עדות זו, המידע בנוגע ללקוח הגיע אליה לאחר שהלקוח נבר במסמכיו ואו אז הסתבר כי גבע שייך חשבוניות לתקבולים באופן שונה מזה אליו התכוון הלקוח.
117.החברה טענה מתחילתו של ההליך כי זכאית לסך של 15,042 ₪ בשל טיפולו של גבע בלקוח זה. עם זאת, בעוד שבכתב התביעה נטען כי הלקוח העביר סכום של למעלה מ -15,000 ש"ח במוזמן לחברה דרך גבע, ששלשל את הסכום לכיסו, בתצהיר המשלים נטענה טענה חדשה לפיה חלק מהחוב נובע ממזומן שהלקוח העביר באמצעות גבע, אך החברה לא קיבלה וחלק אחר מהסכום הנתבע הוא בגין הנחות לא מאושרות של גבע לאותו לקוח. משמדובר בטענה חדשה שהועלתה לראשונה רק בתצהיר המשלים, איננו נדרשים לה.
118.לסיכום, בהתייחס לטענה בדבר אי העברת סכומי מזומן מהלקוח לחברה, הוכח סכום של 5,664 ₪ שעל גבע להשיב לחברה.
כל הבית מרכז ט'
119.לטענת החברה, גבע גבה מהלקוח 5,187 ₪ במזומן ולא העבירם לידיה. לתמיכה בטענתה הציגה קבלה ידנית על סך 1,727 ₪ (בגין חשבונית על סך 1777 ₪), קבלה ידנית נוספת על סך 1,410 ₪ (בגין חשבונית על סך 1,439 ₪) וקבלה ידנית שלישית על סך 2,050 ₪ (בגין חשבונית על סך 2,092 ₪).
בכתב ההגנה ובתצהירו, טען גבע כי הוא הוציא קבלה עבור כספים שקיבל והכספים הועברו להנהלת החשבונות של החברה. עוד טען גבע כי מקור ההפרשים נובע מבעיות פנימיות בהנהלת החשבונות בחברה וכי לעיתים העביר כספים לחברה ורק כעבור שבועיים קוזזו הסכומים מכרטסת הלקוח (סעיף 50 לתצהירו).
120.בתצהיר המשלים (סעיפים 74-80), שני הרחיבה ותיארה שהלקוח נחסם עקב פיגורי גביה, ואי התאמות בכרטסת וכן תיארה את הבירורים שנערכו מול הלקוח בעקבות אי ההתאמות.
בראות עינינו, מדובר בעניינים עובדתיים שמקומם היה בתצהירי עדות ראשית של החברה. זאת נוכח העובדה כי תצהירו של גבע אינו שונה מהותית מהטענות שהועלו בכתב ההגנה, למעט טענות בדבר "בעיות פנימיות של הנהלת חשבונות וטעויות שנעשו על ידי מנהלת החשבונות" שהועלו לראשונה בתצהיר.
121.גם מבלי להידרש לכל הנושאים המפורטים בתצהיר המשלים, שוכנעו כי דין התביעה לגבי לקוח זה להתקבל. טענתה הבסיסית של החברה לגבי לקוח זה היא כי הלקוח העביר, באמצעות גבע, סכומי כסף במזומן לחברה, אך החברה לא קיבלה את הסכומים. האסמכתא לקבלת המזומן מהלקוח מצויה בקבלות הידניות שצורפו עוד לכתב התביעה. הנתונים העולים מהן לא נסתרו. לתצהיר המשלים צורף עותק מכרטסת הנהלת חשבונות של הלקוח אצל החברה (ת/פד 1) וממנו עולה כי הלקוח חויב בגין החשבוניות הרלוונטיות, אולם לא זוכה בסכומים שפורטו בקבלות הידניות שהציג. גבע לא הביא הסבר המניח את הדעת בעניין זה, לבד מהעברת האחריות אל שני (טענה שאיננו מקבלים, לאחר ששמענו אותה מעידה והתרשמנו ממידת המחוייבות שלה למקצוע ולחברה). נושא זה גם נדון בהרחבה לגבי שלושה לקוחות אחרים של החברה (סעיפים 65, 80 ו - 116 לפסק הדין).
לאור זאת, התביעה כפי שפורטה בכתב התביעה לגבי הלקוח הנ"ל מתקבלת, בהתעלם מנתונים שהוספו בתצהירה המשלים של שני. על גבע להחזיר לחברה 5,187 ₪ שגבה מהלקוח במזומן ולא העביר לחברה.
122.לסיכום חלק זה של פסק הדין, מצאנו כי גבע משך ממחסני החברה סחורה, אולם לא העבירה ליעדה, ללקוחות החברה. כמו כן, גבע שלשל לכיסו סכומים במזומן אשר ששולמו לו על ידי לקוחות החברה ועליו לפצות את החברה בסכום כולל של 195,876 ש"ח.
123.לא מצאנו כי יש לפסוק לחברה סכומים נוספים שנתבעו על ידה, שיפורטו להלן.
א.פיצויים בגין אבדן רווחים בעבר ולעתיד - אבדן לקוחות, ניתוק קשרי מסחר ופגיעה במוניטין (תביעה בסך 350,000 ₪, סעיף 37 לתצהיר מצליח) -
בתצהירי החברה (סעיף 24 לתצהיר שני), נטען כי הלקוחות "סופר אופיר", "אליה מרקט", "מינימרקט הנחלה", "יעל מעדנים" ו"היפר חדד" חדלו לעבוד עמה (סעיף 24 לתצהיר שני). לא הוצגו ראיות מעבר לטענה כללית זו. הלקוחות היחידים שהובהר במפורש בראיות כי חדלו להיות לקוחות של החברה הם "אליה מרקט" ו"היפר חדד", אולם לקוחות אלה אינם פעילים, ללא קשר למעילה.
נוסיף כי לא מצאנו להתייחס לטענות בנושא, אשר הובאו בתצהירה המשלים של שני, כיוון שאנו סבורים כי מלוא הטענות בנושא יכלו להיכלל בתצהירי עדות ראשית של החברה (ר' למשל התייחסות לנושא בקשר ללקוח "יעל מעדנים", בסעיף 68 לתצהיר המשלים).
הגם שלא יכול להיות חולק כי מעשיו של גבע מהווים פגיעה ממשית בהתנהלותו של כל עסק, כיוון שלא הוכח מי מהלקוחות הפסיק את ההתקשרות עם החברה בשל מעשים אלה או גילויים, התביעה לפיצויים בגין פגיעה במוניטין ואבדן רווחים, נדחית.
ב.פיצויים בגין הוצאות שהחזרה הוציאה לצורך חשיפת המעילה, בסך 90,000 ש"ח (בדיקת כרטסת הנהלת חשבונות, שחזור חשבוניות ופנייה ללקוחות; סעיף 9 לתצהיר מצליח) - באין ראיות בנושא, אנו סבורים כי נכון יהיה שעניין זה ימצא ביטוי במסגרת פסיקת הוצאות ההליך ואין מקום לפסיקת ראש נזק נפרד בגינו.
יחד עם זאת ראוי לציין בהקשר זה, כי נוכח היקף המסמכים שהוגש כראיות בהליך, ניכר כי הושקעו זמן, מאמצים רבים ומשאבים, לשם בירור היקף מעשיו של גבע ואופיים.
משהגענו למסקנה לפיה החברה הוכיחה את טענותיה לגבי התנהלותו של גבע, וזו עולה כדי הפרת אמונים חמורה, נפנה לבחון את נסיבות פיטוריו של גבע.
124.כזכור, החברה טענה כי לאור אי סדרים שנמצאו בכרטסת הלקוח "היפר חדד" ולאחר בירור מדוקדק שנערך עם גב' ענבל חיון מ"היפר חדד", גילתה כי גבע מעל באמונה תוך שהוא מנפיק ללקוח חשבוניות פיקטיביות בגין סחורה שלא הוזמנה על ידו ולא סופקה לידיו. על רקע זה גבע זומן לשימוע.
125.ביום 21.12.10 נמסר לגבי מכתב הזמנה לשימוע (ת/ה), וזו לשונו -
"הנדון: זימון לשימוע בעניין אי סדירות בין כרטיס לקוח לכרטיס חורי (כספים)
הנהלת החברה מתכבדת להודיעך כדלקמן:
1.מזה זמן רב שהנך מציג בפני הנהלת החשבונות של החברה תשלומים של לקוחות החברה אשר בטיפולך ללא דפי גבייה של הלקוח וללא אישור בכתב על הפרשי מחיר וזיכויים שונים בטענות שונות.
2.לאחר בדיקה מקיפה שערכה הנהלת החברה ומעיון בדפי ריכוז גבייה שהוצאו ללקוחות, עולה כי ישנן מספר רב של חשבוניות שהוצאו בגין חיוב לקוחות על סחורה שמעולם לא סופקה להם (בעיקר רשת היפר חדד).
3.זאת ועוד, בדיקה מעמיקה יותר מגלה כי חלק מחיובי הלקוחות שבטיפולך שולמו בשטרות כסף מזומן וזאת בניגוד למסחר הנהוג בין החברה לבין לקוחות אלו, אשר בשל גודלם והיקף פעילותם משלמים אך ורק בהמחאה בנקאית.
4.הממצאים שחשפה החברה מצביעים על התנהגות בלתי הולמת, העולה בכדי עבירת משמעת חמורה, בלשון המעטה והחברה שוקלת את פיטוריך.
5.לאור האמור לעיל, הנך מוזמן לשימוע שיערך בעניינך ביום חמישי בשעה 16:00 ואשר יתקיים במשרדי החברה ברח' הפרת 2 ביבנה.
6.עד ליום השימוע, מבקשת החברה להשעותך מפעילותך כסוכן מכירות והנך מתבקש להפקיד את מכשיר הסלולרי שבידך, ואת המסופון אשר סופקו לך על - ידי החברה לצורך התקשרות עם לקוחות כמו גם את רכב החברה אשר סופק לך לצורך פעילותך השוטפת כסוכן וזאת כדי שעובד אחר יוכל להחליפך, במטרה שלא לפגוע בעבודה השוטפת וזאת עד לבירור מעמיק של הממצאים ומשמעותם שיערך במסגרת השימוע ביום ובשעה שצוינו לעיל.
7.אנא הכן עצמך בהתאם, במהלך השימוע תינתן לך ההזדמנות להשמיע את טענותיך כנגד ממצאי החברה.
8.בשימוע תוכל להיעזר באחרים ולהציג עדותם מטעמך."
נוסיף כי גבע חתם על ההזמנה לשימוע ועל פי חתימתו, היא נמסרה לו בשעה 18:15.
לטענת יצחק חורי (סעיפים 20-26 לתצהירו), במעמד מסירת הזימון התקיימה שיחה בינו, אחיו (מצליח) וגבע. סמוך לכך ערך תרשומת בדבר תוכנה (ת/ו), וזו לשונה:
"הנדון: תרשומת שיחה עם עובד
תרשומת שיחה במעמד הזימון לשימוע שנערך לעובד ניר גבע ביום 21.12.10
נוכחים: איציק, מצליח וניר.
העובד הגיע לקבל את הזימון לשימוע ובמעמד זה הוא ביקש מהנוכחים לערוך לו שימוע ולגמור את כל הסיפור עוד באותו יום.
הצגנו לניר את הבעיה, ידענו רק על "היפר חדד" - סדר גודל של 47 א' ש'.
ניר אמר שהוא מוכן לשלם עבור כל החוב הפתוח של הלקוח. כמו כן, הוא אמר שצפויים בעיות עם לקוחות נוספים. בשלב זה הוא לקח את המסופון שאיתו עבד והחל לעבור על רשימת הלקוחות אשר בטיפולו.
אמר שעל היפר חדד - הוא משלם.
חוב ללקוח בשם "נחלה" בסך 5,324 ₪, גם את זה הוא היה מוכן לשלם. הבטיח למסור כסף למאיר מביוטי סנטר בסכום המלא של החוב לנחלה.
כלבו החניון – אילן - 8,794 ₪, טוען שמדובר בהפרש לא מאושר.
סופר המושבה –111 ₪
תורג'מן - לא ישלמו. יש בעיות של הפרשי מחיר וניר מסר שהוא לא מצליח להשתלט על הלקוח.
קשת הפצה - 3,525 ₪, לא ישלמו. הוא לא ידע להסביר את מהות החוב.
סופר אופיר - 13,928 ₪- לא ישלמו, הפרשי מחיר.
היינו מכיר בחוב של היפר חדד ונחלה, כחוב שנגרם בגללו והוא מוכן לשלם אותו.
מדובר על סדר גודל של 60-70 אלף ₪. מוכן להעמיד לרשות החוב את סכום הפיצויים שלו - 40,000ולשלם את השאר בתשלומים.
הודענו לו כי העניין בבדיקה ובכל מקרה, שאנחנו לא מוותרים על שימוע, לא מוכנים לדלג על שלבים והתעקשנו שכל השלבים יבוצעו כדין.
ניר ביקש להשאיר את הרכב והפלאפון אצלו ליום נוסף, כיוון שאין לו איך להגיע הביתה וכיוון שהוא רוצה לנקות את הפלאפון מהזכרונות ולהעתיק את ספר הטלפונים. הסכמנו וסיכמנו שמחר ניר יגיע עם הרכב והפלאפון. במעמד זה קיבלנו לידנו את המסופון.
ניר ביקש בכל לשון של בקשה שלא נפגע בעסק של רעייתו 'ליפסטיק' ונמשיך לעבוד איתו כמקודם ללא קשר לתוצאות השימוע והשלכותיו.
בדקנו את כרטיס הלקוח של העסק וראינו שיש הזמנה של כ – 13,000 ₪. צמצמנו את ההזמנה לכ – 4,000 ₪ ובשלב זה הסכמנו להמשיך ולעבוד בצורה מסודרת עם 'ליפסטיק'."
השימוע נדחה לבקשת גבע ליום 26.12.10.
126.לטענת גבע, הוא קיבל את הזימון לשימוע בהפתעה גמורה. בניגוד לטענות החברה, גבע טען שלא הודה במעשים המיוחסים לו. לגרסתו, יצחק חורי הוא שהציע בפניו לוותר על פיצויי הפיטורים העומדים על כ - 60,000 ₪ ולסיים את היחסים "בצורה יפה". כמו כן, מצליח איים עליו שאם יסרב להצעת החברה, תוגש נגדו תלונה במשטרה. לגרסתו, התרשומות שהוצגו אינן משקפות את הלך הדברים במעמד הזימון לשימוע. עם זאת, גבע אישר כי הציע למנהליו שיערכו את השימוע על אתר (זאת, מאחר שמצא כי הללו הודיעו כי גנב מקופת החברה, סעיפים 17-23 לתצהיר גבע).
127.לאחר ששמענו את העדויות, אנו סבורים כי אין לקבל את גרסתו של גבע לאירועים, שאינה מתיישבת עם התיעוד שהחברה ערכה בזמן אמת.
מצליח חזר על האמור בתצהירו, המתיישב עם מכתב הזימון לשימוע ועם תיעוד השיחה. על פי עדותו, במעמד הזימון לשימוע גבע הודה במיוחס לו וביקש לקיים את השימוע על אתר (עמוד 13 לפרוטוקול, שורות 9-15):
"... בגדול אחרי ששני עלתה על הסיפור, אחי איציק התקשר אליי וסיפר לי מה העלו הדברים, אני ואיציק זימנו את ניר למשרד, הטחנו בפניו את האשמות, הוא הודה בהם ואמר שהוא מצטער ופשוט נקלע לפה ולשם, ביקשנו ממנו לפרט אם היו לו עוד מקרים והוא אמר שהיו לו עוד 2-3-4 מקרים, אני לא זוכר בדיוק כי זה היה מזמן, אמרנו לו שנוכל להסתדר איתו, את זה עשינו ביחד אני ואיציק וקבענו מפגש נוסף לשימוע עם עו"ד שאליו הוא לא הגיע. לאחר מכן נקבע דיון נוסף ליום ראשון, ועשינו את זה גם ביחד, ואחרי זה כל התהליכים התנהלו ביחד ולא היה צורך ללוות אותו או ללכת איתו"
מצליח ציין כי נוכח האמור, אף לא היה צורך ממשי לעמת את גבע עם נתונים ופרטים מדויקים של החשדות העומדים כנגדו ושמותיהם של כלל הלקוחות לגביהם נמצאו אי סדרים (עמוד 16 לפרוטוקול, שורות 9-18).
128.עדותו של מצליח היתה עקבית וברורה והיא מתיישבת עם הרישומים שערך יצחק חורי סמוך לזימון לשימוע. יש לציין כי גבע הודה בחלק מטענות החברה. בכלל זה, גבע אישר שביקש לערוך את השימוע על אתר ובכך אישר את נכונות חלק מהתרשומת שהוצגה. בכך חיזוק לגרסת החברה. זאת ועוד, בתרשומת השיחה עם גבע, לאחר שנמסרה לו ההזמנה לשימוע, מופיעים פרטי לקוחות שגבע מסר, לרבות סכומים מפורטים. גם פירוט זה מצביע על כך שהדברים נרשמו סמוך מאד לקיומה של השיחה, כך שהתרשמות משקפת את תוכנה של השיחה.
זאת ועוד - אין חולק שביום 22.12.10 גבע העביר 2,662 ₪ לחברה, לכיסוי חשבונית אחת מתוך שתיים שהנפיק למינימרקט "נחלה" (ר' סעיף 46 לתצהירו של גבע ותרשומת שערך יצחק חורי בנושא - ת/ז). העובדה שסכום זה הועבר לחברה סמוך למועד מסירת הזימון לשימוע מתיישבת עם תוכנה של התרשומת שנערכה במעמד הזימון, שבה נרשם שגבע התחייב להעביר לחברה סכומים בגין חשבונית שהונפקה למינימרקט "נחלה".
129.מעבר לכך ובשונה מהעדויות מצד החברה, עדותו של גבע בכללותה היתה מתחמקת ובלתי מהימנה בעינינו. כך למשל, כאשר נשאל מה לדעתו ההסבר לך שהחברה התנכלה לו, לשיטתו, מסר גרסה חדשה שאין לה זכר במסמכים מזמן אמת, ולפיה הוא שביקש להתפטר (עמוד 54 לפרוטוקול, שורה 25).
נוסיף, כי חרף העובדה שבזימון לשימוע הובהר לגבע "ברחל בתך הקטנה" כי לחברה ראיות מוכחות בדבר מעילה שביצע בקשר עם "היפר חדד", גבע הכחיש שהשימוע נגע ללקוח זה וטען שהוזכרו בו שני לקוחות אחרים (עמוד 54 לפרוטוקול, שורות 1-2). גם חלק זה של עדותו אינו סביר, בין השאר כיוון שגם על פי עדותו, כשביקש להתפטר "היה שם את העניין של היפר חדד"... שהיה אמור להיפתר, על פי דרישת החברה והדברים נאמרו לו בשימוע (ר' עמוד 54, שורה 25 עד עמוד 55, שורה 1).
130.ביום 26.12.10 נערך לגבע שימוע בו נכחו מצליח, יצחק חורי ועו"ד סרבי, היועצת המשפטית של החברה (להלן – עו"ד סרבי). עו"ד סרבי הציגה פרוטוקול שימוע שנערך על ידה. על פי עדותה היא רשמה את הפרוטוקול בזמן השימוע בכתב ידה, ובסמוך לכך הקלידה את המסמך שהוגש כראיה מטעם החברה (ת/ח), המהווה שיקוף אמיתי ומלא של השימוע. עו"ד סרבי העידה בפנינו, עדותה היתה בהירה ועיקבית ואנו מקבלים טענתה לפיה הפרוטוקול משקף את אשר אירע בשימוע (עמוד 7 לפרוטוקול, שורות 5-8).
131.מפאת אורכו של פרוטוקול השימוע (6.5 עמודים), לא נצטט את כולו (תיאור השימוע מובא גם בסעיפים 12-20 לתצהיר עו"ד סרבי וכן בסעיפים 25-30 לתצהיר מצליח, סעיפים 31-37 לתצהיר יצחק חורי). מקריאתו עולה שטענות החברה הוצגו לגבע, גבע הכחיש שמעל באמון החברה וניסה להסביר את אי ההתאמות החשבונאיות שהתגלו בהפרשי מחיר, החזרות סחורה וסיבות נוספות שאינן קשורות לתפקודו.
באותו שלב, החברה ידעה על 3 לקוחות נוספים (מינימרקט איליה, מינימרקט דרעי ובית מרקחת רמת בית שמש), שגם אליהם גבע התייחס וטען שהשאיר את הדפים עליהם חתמו הלקוחות ברכב, החברה לא ביקשה אותם ולאחר זמן, הוא זרק אותם.
בשלב זה, יצחק חורי הציג לגבע שמצבו חמור, כיוון שכל החשבוניות הן בגין סכיני גילוח, מוצר קטן וזמין שניתן לקבל עליו מזומן ובתשובה גבע הציע שהצדדים יפנו למשטרה. תשובתו של יצחק חורי היתה שאינו רוצה לפנות למשטרה, אלא לפתור את הבעיה "ושכל אחד ילך לדרכו".
132.במהלך השימוע גבע בירר אם השיחה מוקלטת ונציגי החברה השיבו בשלילה. בהמשך (לאחר שמכשיר ההקלטה של גבע השמיע רעשים) הסתבר כי גבע הוא שניסה להקליט את השיחה. לטענת גבע ההקלטה לא צלחה עקב כשל טכני.
בכתב ההגנה (סעיף 12) נטען שבידי גבע הקלטה, אך הוא חזר בו מהטענה (עמוד 5 לפרוטוקול הדיון המוקדם, שורות 8, 19). בהמשך, נוכח דרישת ב"כ החברה להבהרות, גבע טען שהקליט את השימוע, אך עקב כשל טכני אין בידיו כל הקלטה וכי בעת עריכת כתב ההגנה מטעמו סבר כי יש בידיו הקלטה (עמוד 7 לפרוטוקול שורות 24-28, עמוד 8 שורות 1-7).
אף אם נכונה טענתו של גבע לפיו ההקלטה לא צלחה, הרי שהצהרתו לפיה "לא היתה כל הקלטה" אינה נכונה ומוטב שלא היתה נטענת.
133.עוד עלה מפרוטוקול השימוע, כי לאחר שהובהר לגבע שהשימוע אינו מוקלט, הוא כתב על גבי פתק סכום (40,000 ₪) והעביר אותו ליצחק חורי, כהצעה לסיום המחלוקת בין הצדדים. החברה דחתה את ההצעה, בטענה כי סכום החוב גבוה יותר, אך גבע הכחיש את הטענות שפעל שלא כדין (ר' תיאור הדברים בחקירתה הנגדית של עו"ד סרבי, עמוד 8 לפרוטוקול שורות 5-7, 14-15).
134.איננו מקבלים את טענתו של גבע כי פרוטוקול השימוע אינו משקף את הדברים שהוחלפו באותו מעמד. כפי שכבר צוין, עדותו של גבע לא היתה מהימנה בעינינו. התרשמות זו עולה גם מתשובותיו לגבי תוכנה של ישיבת השימוע, כאשר התבקש לתאר במילותיו מה היה באותה ישיבה (בהמשך לטענתו כי הפרוטוקול שהוצג, אינו משקף את השימוע; עמוד 58 לפרוטוקול, שורות 5-30):
ש.אם איציק אומר שלא הסכימו לסגור איתך באותו יום בארבעים, כי עדים לא ידעו אם זה קצה הקרחון, אז הוא משקר.
ת.תשאל את איציק. כשאני נשאל שוב – כן.
ש.מה שהיה בפרוטוקול השימוע משקף את מה שהיה שם?
ת.ממש לא.
ש.למה לא רשמת בתצהיר מה כן היה בשימוע?
ת.אני מחפש בתצהיר מה כתוב לגבי הנושא הזה, אני חושב שזה מופיע בכתב ההגנה. מפנה לסעיף 17 לתצהירי.
ש.זו לא היתה השאלה שלי.
...
ת.מפנה לסעיף 19 לתצהיר.
ש.אני שאלתי על השימוע עצמו.
ת.מפנה לסעיף 21, פסקה שנייה, זה השימוע. מקריא.
ש.איפה הנוסח הנכון של ישיבת השימוע, של מה נאמר שם אתה טוען שהם משקרים והפרוטוקול לטענתך מפוברק, מה כן נאמר בשימוע? את הישיבה הזו הקלטת?
ת.לא, ניסיתי להקליט, לא הצלחתי, המכשיר פעל באמצע הניסיון שלי להקליט. הם ראו את זה, הנחתי את זה על השולחן, הלוואי והיתה לי הקלטה כי הייתי מראה פה כמה הם שיקרו.
ש.כשיצאת משם זה היה טרי לך בראש, למה לא רשמת כלום?
ת.אתה לא יודע איך יצאתי משם.
ש.מה כן נאמר בשימוע?
ת.יש התייחסות בתצהיר, אני מפנה לסעיף 27 לתצהירי.
ש.סימנת על גבי הפרוטוקול מה נכון ומה לא נכון?
ת.לא זכור לי."
135.לסיכום האמור בסעיפים האחרונים, גבע הוזמן לשימוע, למרות שהוא עצמו היה מוכן לוותר עליו, בשימוע הוצגו טענות החברה, על פי המידע שהיה בידיה באותו מועד, גבע השיב לטענות, הציע לפנות למשטרה (הצעה שהחברה דחתה) וביקש לסיים את העניין בתשלום סכום של עשרות אלפי שקלים לחברה.
136.ביחס להליך השימוע, גבע טען כי זה היה פסול משני טעמים - ראשית, לא נמסרו לו מלוא הטענות בעטיין זומן לשימוע, כך שהחברה העלתה טענות חדשות שלא נזכרו במכתב הזימון לשימוע וגבע לא נערך להתמודד עמן כראוי. שנית, לא התאפשר לו להיערך לשימוע נוכח סמיכות הזמנים בין מועד הזימון לבין מועד קיום השימוע, ולא התאפשר לו להיוועץ בעורך דין (סעיפים 27-28 לתצהיר גבע).
כפי שעולה מתיאור ההשתלשלות העובדתית לעיל וכפי שיפורט בסעיפים הבאים, איננו סבורים שנפל פגם בהליך השימוע לפני פיטוריו של גבע.
137.מצליח חזר בעדותו באופן עקבי ומשכנע כי השימוע התקיים לאחר שגבע כבר הודה במיוחס לו, בהתאם לנתונים הראשוניים שעמדו בפני החברה באותו מועד. כך למשל בעמוד 15 לפרוטוקול, שורות 5-7:
"אתה צריך להבין שהיתה סיטואציה שהוא כבר הודה. הוא חיפש דרך איך משלמים את התשלומים ועל זה התווכחנו, כבר לא היתה שאלה אם הוא לקח או לא."
וכן בעמוד 16 לפרוטוקול, שורות 9-1:
"ש.אז אתה, איציק ודנה, מצפים שבשימוע שתערכו לו הוא יזכור מה הוא מכר לפני שנתיים בלי להציג לו שום דבר?
ת.אני ממש לא מצפה, הוא סיפר לנו את הכל והכל היה פשוט וברור.
ש.בתחילת השימוע ניר לא מודה בדברים. זה נראה לך כמו הודאה?
ת.אבל אני דיברתי על הישיבה הראשונה שהזמנה לשימוע... ששם הוא הודה בפנינו בקול והבטיח שהוא יחזיר את הכל, הוא ביקש את הרכב לעוד יום וזה מה שנעננו לבקשתו והבטחנו שנקנה לו רמה של דיסקרטיות וכך היה. הוא אמר לנו שהוא בכלל לא רוצה שימוע. לאחר מכן הוא כנראה קיבל עצות כאלה ואחרות, הוא הגיע עם מכשיר הקלטה שהתחיל לעבוד לו באמצע השימוע, ואמרנו לו שישים אותו על השולחן ואנחנו נגיד את הכל בדברים ברורים."
ור' גם בעמוד 17, שורה 26 עד עמוד 18, שורה 4:
"ש.מה היתה מטרת השימוע ?
ת.מה עושים עם מישהו שגנב ?
ש.האם היית פתוח להקשיב לו ולשמוע ולתת לו הזדמנות להוכיח שהוא לא גנב ?
ת.בהחלט אבל הוא הודה ורשם על פתק את הסכום שהוא מוכן לשלם, אז מה רצית שאתן לו זכות.
ש.אתה אמרת שהוא הודה בגניבה עוד בזימון, בשביל מה ערכת שימוע?
ת.זה החוק. כל עובד שעומדים לפטר אותו עורכים לו שימוע. דרך אגב, ניר בזימון לשימוע אמר 'אני אחתום לכם מה שתירצו, אני מודה בכל, אין צורך בשימוע'. אנחנו התעקשנו שיהיה שימוע.
ש.למה לא שלחתם מכתב פיטורים מיד לאחר שהוא הודה ?
ת.השימוע על פי הצעת עורך הדין ומשהו שמחוייב בחוק. ידענו כבר שהוא גנב, הוא הודה שהוא גנב וזה חלק מהתהליך שחשבנו לעשות.
ש.איפה בכל הפרוטוקול שערכתם איפה ניר אומר שגנב?
ת.אני יכול להגיד שדברים שהיינו אני ואיציק אחי שמענו זאת ממנו וזה היה ברור שלא היינו אמורים לדון בו, כי זה היה ברור שהוא עשה. אפילו לא התעכבנו על זה לרגע וגם מבחינת ניר זה היה ברור שהוא הולך לשלם את כל הבעיות הקטנות שאמר שהיו בהתחלה. מפנה לתצהיר בסעיף 16. הוא ביקש מאיתנו לערוך את השימוע בו במקום ואנחנו אמרנו לו שעל פי חוק הוא צריך להתארגן ולא רצינו לעשות דברים לא נכון.
ש.איזה חומר נתתם לו?
ת.הוא הודה בביצוע המעילה, אני לא צריך להראות לו איך הוא עשה את זה."
עדות זו מתיישבת גם עם עדותה של עו"ד סרבי, לפיה במועד הזימון לשימוע החברה היתה מודעת לאי סדרים ביחס ללקוח "היפר חדד" בלבד, ורק בהמשך, לאור דבריו של גבע במעמד הזימון לשימוע, התבררו עובדות נוספות ביחס ללקוחות נוספים (ר' תרשומת שיחה שפורטה לעיל).
138.לאור עדויות אלה, המתיישבות עם תרשומת השיחה ועם פרוטוקול השימוע, נדחית הטענה לפיה החברה לא יידעה את גבע לגבי הטענות העומדות כנגדו.
החברה הבהירה לגבע באופן מפורט מהן הטענות כנגדו, פירטה את חשדותיה בעטיים הוא זומן לשימוע וברור מהתרשומות שהוצגו, לרבות פרוטוקול ישיבת השימוע, כי מהות הטענות העומדות כנגדו עניינה אי סדרים כספיים. אמנם בתחילה החברה ציינה בפני גבע רק שם אחד של לקוח לגביו נחשד במעילה, אולם אין פירוש הדבר כי נפל בכך פגם - שכן כאמור, טענתה המרכזית בעטיה זומן לשימוע נשטחה בפניו במפורש. מה עוד, שהעובדה שהיקף מעשיו של גבע לא התגלה מיד, אלא לאחר חקירה מדוקדקת של החברה, לא אמורה לעמוד לה לרועץ. בנוסף, כבר במועד הזימון לשימוע גבע הודה בפני מנהליו כי נפל פגם בהתנהלותו ואף התייחס ללקוחות שונים כנזכר בתרשומת שיחה שפורטה לעיל, ובנסיבות אלה סברו מנהליו כי הצדדים אינם חלוקים בנושא.
139.גם דין הטענה לפיה לא התאפשר לגבע להיוועץ בעורך דין וכי השימוע נערך בסמיכות למועד זימונו לשימוע, להידחות. מלכתחילה נקבע השימוע ליום 21.12.10. גבע ביקש לדחותו מסיבות אישיות - העדר אפשרות להגיע, לאחר שהרכב נלקח ממנו והצורך לטפל בבתו (סעיף 26 לתצהיר גבע, סעיף 30 לתצהיר יצחק חורי, סעיף 24 לתצהיר מצליח). למרות שבהזמנה לשימוע נרשם במפורש שיוכל להיעזר באחרים, הוא לא טען שהוא זקוק לזמן נוסף על מנת להיערך לשימוע כנדרש או לקבל יעוץ משפטי.
למעשה, מפרוטוקול השימוע ומעדותו של גבע עולה שבמעמד השימוע הוא לא העלה כל טענה בנושא.
רק במסגרת חקירתו הנגדית, גבע טען לראשונה כי לפני השימוע פנה טלפונית לעו"ד סרבי ומסר לה כי הוא זקוק לייצוג משפטי (עמוד 59 לפרוטוקול, שורות 3-4). על פי עדותה של עו"ד סרבי, ממועד הזימון לשימוע ועד לישיבה עצמה, גבע לא דרש לקבל לידיו מסמכים או מידע נוסף ולא ציין בפניה כי מבקש להיוועץ בעורך דין (עמוד 5 לפרוטוקול שורות 8-21, עמוד 8 לפרוטוקול שורות 8-13). טענתו של גבע נטענה לראשונה במסגרת דיון ההוכחות, לא הובהר מדוע נזכרה בתצהירו, היא מהווה שינוי בגרסתו העובדתית ונוכח התרשמותנו הכללית מעדותו, איננו מקבלים אותה.
140.לסיכום, במעמד הזימון לשימוע שטחה החברה טענותיה כלפי גבע, גבע ביקש לקיים את השימוע על אתר והחברה סירבה לכך. השימוע נדחה לבקשת גבע (מסיבות אישיות) והתקיים שלושה ימים לאחר המועד שנקבע מלכתחילה. בשימוע ניתנה לגבע האפשרות לטעון טענותיו באופן חופשי. לאור כל האמור, מצאנו כי לא נפל כל פגם בשימוע שנערך לגבע.
נוסיף כי עד לפיטוריו, שילמה החברה את שכרו של גבע כסדרו ונוכח הטענות כבדות המשקל שעמדו כנגדו, בדין לא העסיקה אותו בפועל.
141.גבע טען כי בשימוע ועוד קודם לכן, במעמד הזימון לשימוע, מנהלי החברה איימו עליו שיפנו למשטרה, אם לא יגיע להסדר עימם וכי "יתפרו לו תיק" העולה כדי פי 3 מהסכום שנדרש לשלם לחברה (כ - 60,000 ₪ - שכר אחרון בצירוף פיצויי פיטורים, סעיפים 3, 19-20 לתצהיר גבע).
כפי שציינו לעיל, ממצאי החברה היו חמורים והם התבססו, בין השאר, על הודאתו של גבע. באותו שלב הערכת החברה לגבי גובה החוב היתה בסדר גודל של כ 60 עד 70 אלף ₪. העובדה שהחברה ביקשה להגיע עמו להסדר שיניח את דעתם של שני הצדדים, אינה פסולה בעינינו, מה גם שלגרסת מצליח, גבע עצמו הסכים להגיע להסדר והמחלוקת שנותרה בין הצדדים היתה בעניין אופן הסדרת התשלום. נוסיף, שבהתחשב בכך שעל פי פרוטוקול השימוע, גבע הוא שהציע שהצדדים יפנו למשטרה (הצעה אותה החברה דחתה), טענתו לגבי איומים בנושא, מעוררת תמיהה. בכל מקרה, בשים לב לחומרת החשדות, הצגת האפשרות של פניה לרשויות אכיפת החוק היא לגיטימית בנסיבות העניין.
142.במסגרת הטענה לאוירה מאיימת בזמן השימוע, גבע התייחס לשימוש בביטוי "סלט מטבוחה", על ידי מצליח. מקריאה חוזרת של פרוטוקול השימוע, איננו רואים את הביטוי שנאמר כאיום המופנה לגבע. נהפוך הוא. הדברים נרשמו בעמוד 5 לפרוטוקול השימוע, כאשר בחלק זה של השיחה, גבע טען כי המשכורת שלו אצל חורי נמוכה ("אני היום הייתי צריך להיות עם שני בתים, בגלל חורי אני עם בית אחד"), מצליח העביר נושא ושאל כמה לקוחות עם סדרנות היו לו ובתשובה, גבע הביא כדוגמה לקוח בשם שקרוקה וטען כי לפני יצחק חורי, עבד עם מנכ"ל אחר (לא ברור אם הכוונה לאשר חורי ז"ל) וכשהיו הפרשים, החזיר מכיסו את הכסף. בתשובה לכך השיב יצחק חורי שהוא מעביר את הבעיה לחורי (כלומר אינו מתמודד עם הטענות כלפיו) ואז מצליח אמר לגבע את הדברים הבאים:
"אתה שואל אותנו אם אנחנו מקליטים, אם אנחנו מקליטים ואתה בעצמך מקליט את השיחה? במקומות אחרים היו עושים לך על זה סלט מטבוחה".
בשלב זה הוסיפה עו"ד סרבי שגבע רשאי להקליט, גבע הסביר כי קיבל ייעוץ שעליו להקליט את השיחה וכל הנוכחים מטעם חברה אישרו שאין מבחינתם בעיה שהוא יקליט אותה.
בראות עיננו, אין מדובר באיום ועל פי הקשר הדברים, נראה כי מצליח הביע את מורת רוחו מכך שגבע מנסה להקליט בסתר ואינו פועל בצורה גלויה עם הנוכחים. זאת ועוד, מצליח נחקר בחקירה נגדית על תצהירו, ולבד משאלה כללית, שבה מוזכר הביטוי, לא נשאל מה היתה כוונתו בביטוי. מעדותו של מצליח עולה כי בניגוד לטענת גבע, השיחה בין השניים התנהלה על מי מנוחות (עמוד 14 לפרוטוקול, שורות 11-25, ר' גם בעדותה של עו"ד סרבי, בעמוד 7 לפרוטוקול, שורות 9-14, 18, עמוד 6, שורה 32 עד עמד 7, שורה 4).
אפילו אם היה איום מרומז בדברים, הרי שמיד לאחר שהביטוי "סלט מטבוחה" נאמר, עו"ד סרבי הבהירה שגבע רשאי להקליט ושני מנהלי החברה אישרו זאת. כלומר, ההדורים בנקודה זו יושרו. תימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה כי סופה של שיחת השימוע נסב סביב המשך קשריה של חורי עם החנות בבעלות אשתו של גבע.
143.לסיכום האמור בפסקאות האחרונות, לא מצאנו כי נפל פגם בהליך פיטוריו של התובע ומשכך יש לדחות התביעה לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
כפי שנפרט להלן, בנסיבות שהביאו לפיטוריו של גבע, הוא אינו זכאי לתמורת הודעה מוקדמת או לפיצויי פיטורים.
144.מאחר שלא הובהר האם חלות על הצדדים הוראות הסכם קיבוצי או צו הרחבה כלשהו, סעיפי החוק הרלוונטיים בענייננו הם סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) וסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, תשס"א – 2001 (להלן – חוק הודעה מוקדמת).
בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים נקבע:
"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".
בסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת נקבע -
"הוראות סעיפים 2 עד 7 לא יחולו –
(2)על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי."
נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת מוטל על המעסיק (דב"ע ל/6- 3 שמואלי – שרייר, פד"ע א 69 (1970); דב"ע שן/119- 3 עיתונות מקומית בע"מ - בן עמי, פד"ע כב 303 (1990)).
עוד נפסק כי "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי 'שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר' (עע 1126/00 מלון עציון בע"מ – אביעזר שרוני, ניתן ביום 22.10.02); באשר 'הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש' [דב"ע לא/3-3 רים בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219]. התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו 'מהתנהלותו הפסולה של העובד' [עע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) - צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ,30.10.06]." (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – צ'רניאקוב, (31.5.07)).
145.כפי שפורט לעיל בהרחבה, הוכח כי גבע מעל באמון החברה, לא העביר כספים במזומן שלקוחות החברה נתנו בידו על מנת שיעבירם לחברה ולקח לידיו סחורה שלא סופקה ללקוחות, אף שהונפקו בגינה חשבוניות מתאימות (ותוך חיוב הלקוחות). מעשים אלה עולים כדי הפרת משמעת חמורה במדרג החמור ביותר, ואנו סבורים כי בנסיבות אלה גבע אינו זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת. לדעתנו, נוכח חומרת המעשים, כאשר מדובר בעובד שמידת האמון שניתנת לו היא גבוהה, בהיותו איש הקשר מטעם חורי, בכל נושא הסחורה והכספים בין הלקוח ובין החברה, לא נפל פגם בפיטורי התובע לאלתר ואיננו סבורים כי היה על החברה ליתן לתובע הודעה מוקדמת לפיטוריו. אשר לפיצויי פיטורים, אין זה המקרה המתאים לענישה בדרך של פיטורים בלבד או שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים.
החוק מאפשר שלילת פיצויי פיטורים במקרים המתאימים ואנו סבורים כי הנסיבות שהוכחו בהליך זה מהוות את אותן נסיבות חריגות שבהן פיצויי הפיטורים ישללו מהעובד. במיוחד כאשר אין מדובר במקרה חד פעמי, אלא בהתנהלות שיטתית של עובד. נזכיר כי גבע הכחיש את כל המעשים המיוחסים לו, לרבות במסגרת הליך זה ואף אין מדובר בעובד בעל ותק משמעותי במקום העבודה. אף נתונים אלה שוקלים לחובתו ומצדיקים, לדעתנו, את התוצאה אליה הגענו.
146.סוף דבר - תביעת החברה מתקבלת באופן חלקי ואילו תביעתו של גבע נדחית.
גבע ישלם לחברה את הסכומים הבאים:
א.197,876 ₪ בגין סכומים שהיה על גבע להעביר לחברה (שהתקבלו מלקוחותיה) וכן סחורה שהוציא ממחסני החברה, שלא כנגד הזמנה של לקוח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הפיטורים – 2.1.11 ועד התשלום בפועל.
ב.הוצאות החברה בסך 15,000 ₪ ועוד שכ"ט עו"ד לרבות מע"מ בגינו, בסך 20,000 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
ניתן היום, י"ז אלול תשע"ה, (01 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים.
|
|
|
|
|
עודי שינטל, נציג ציבור (מעסיקים)
|
|
דגית ויסמן, שופטת
|