ס' נ' קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השיקום

1.המערער יליד 1953 (היום כבן 61). לאחר שירותו הצבאי שירת במשטרה כנהג פרשים עד יולי 1999. בשנת 1998 הגיש בקשה להכיר בפגיעה בגב התחתון בגין שירותו תוך שהוא מייחס זאת לאירוע הרמת אבן משנת 1988. המערער הוכר בדרגה של 10%.

2.בשנת 2013 (25 שנים לאחר הפגיעה הנטענת) ביקש להכיר בהחמרה בנכותו בעמוד שדרה תחתון וכן בפגיעה רדיקולרית לפי תקנה 9. ועדה מחוזית מיום 5.1.14 קבעה כי אין החמרה בהגבלת תנועות בעמוד שדרה מותני, אך יחד עם זאת מצאה פגיעה שורשית בצורה קלה מותנית משמאל, ללא הפרעה בהליכה ובעמידה וקבעה בגין זאת דרגת נכות של 5%.

3.המערער ערער לועדה רפואית עליונה כשהוא מציין בערעורו שהועדה המחוזית לא העריכה נכון את דרגת נכותו של המערער בעמוד שדרה מותני ובפגיעה השורשית. נטען כי קיבל 5% בגין פגיעה שורשית משמאל ולא נקבעה לו דרגת נכות בגין הפגיעה מימין, שגם שם יש לקבוע דרגת נכות של 5%. עוד נטען, כי המערער סובל מהגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני ולכן יש לקבוע לו דרגת נכות של 20%.

המערער הסתמך על שני מכתבים של רופאים מטפלים. מכתב ד"ר שטרקר מיום 28.4.14 ומכתב ד"ר כספי מיום 22.7.14.

4.ועדה רפואית עליונה התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 17.9.14. הועדה שמעה את דברי בא כוחו של המערער. וכן שמעה את תלונות הנבדק עצמו, אשר התייחס להקרנת כאבי הגב לשתי רגליו. הועדה בדקה את המערער ורשמה את ממצאי בדיקתה בפירוט בפרוטוקול. כמו כן עיינה הועדה בבדיקת C.T מיום 13.5.12 וציינה את ממצאיה וכן עיינה בבדיקת MRI מיום 27.9.13 וגם שם ציינה את הממצאים. כמו כן עיינה הועדה בבדיקת EMG מיום 28.9.13 שבה הודגמה דנרבציה כרונית ללא סימני דנרבציה פעילה של שורשים מותניים תחתונים. כמו כן עיינה הועדה במכתבם של ד"ר שטרקר וד"ר כספי.

הועדה ציינה כי מצאה בבדיקה הקלינית שההגבלה המותנית בעמוד השדרה היא קלה , כמו כן ציינה שלא מצאה כל עדות קלינית לפגיעה רדיקולרית (שורשית) וציינה כי גם בדיקת ה- EMG אינה מראה פגיעה עם דנרבציה פעילה. לפיכך, קבעה את נכותו בגין הגבלת תנועה בדרגה קלה בעמוד שדרה מותני (10%) וביטלה את הפגימה בגין הפגיעה השורשית "מכיון שאין עדות לפגיעה שורשית היום קלינית או מעבדתית פעילה" .

5.נימוקי הערעור 

המערער טוען כי על הועדה היה להזהיר את המערער בטרם תבטל את הנכות. נטען כי הערעור התייחס להשפעת הפגיעה השורשית על רגל ימין ואילו הועדה התייחסה להשפעת הפגיעה השורשית גם על רגל שמאל. עוד נטען כי בדיקת EMG מלמדת על כך שיש פגיעה בעצב ולכן על הועדה היה להסביר מדוע הבדיקה הקלינית עדיפה על ממצאי בדיקת ה- EMG. הועדה לא נימקה את החלטתה. עוד נטען כי הועדה לא התייחסה באופן מקיף, יסודי ומנומק למכתב ד"ר שטרקר מיום 28.4.14, אלא הסתפקה בעיון בו בלבד.

6.לטענה לגבי ממצאי בדיקת ה-EMG – בדיקת ה- EMG לימדה על כך שבבדיקת שרירים נראו סימנים של דנרבציה כרונית בשרירים מעוצבבים משורשים פרוקסימאליים ללא שינויים של דנרבציה אקוטית. הועדה מצאה בבדיקה הקלינית כי אין עדות קלינית לפגיעה השורשית וציינה כי גם ממצאי ה- EMG אינם מדברים על דנרבציה פעילה. בועדה ישבו 4 רופאים מהם מומחה אורטופד ומומחה נוירוכירורג. קביעה זו שמורה לשיקול הדעת המקצועי הנתון להם, לרבות המשקל שניתן לבדיקה הקלינית לעומת המשקל של ממצאי ה- EMG.

ראו רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון (04.07.05) –