ס' נ' מדינת ישראל

השופט י' עמית:

1. עניינה של הבקשה שבפנינו בשאלה מה משמעות הביטוי "ושהוא עדיין חולה" בסעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א-1991 (להלן גם: החוק)?

           במוקד הדיון ניצבת סמכותו של בית המשפט לכפות אשפוז או טיפול מרפאתי על נאשם שזוכה מחמת אי שפיות. סמכות זו מעוגנת בסעיף 15(ב) לחוק, ולענייננו חשובה בעיקר הסיפא:

"הועמד נאשם לדין פלילי ובית המשפט מצא כי הוא עשה את מעשה העבירה שבו הואשם, אולם החליט, אם על פי ראיות שהובאו לפניו מטעם אחד מבעלי הדין ואם על פי ראיות שהובאו לפניו ביזמתו הוא, שהנאשם היה חולה בשעת מעשה ולפיכך אין הוא בר-עונשין, ושהוא עדיין חולה, יצווה בית המשפט שהנאשם יאושפז או יקבל טיפול מרפאתי".

2. טרם נגיע לדיון המשפטי, נתאר בקליפת אגוז את הרקע להגשת הבקשה שבפנינו: במהלך חודש דצמבר 2014, המבקש שבר מכשיר טלויזיה, וכשבוע לאחר מכן היכה את בת זוגו. בגין מעשים אלה הוגש נגדו כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת בת-זוג והיזק לרכוש במזיד. בהסכמת הצדדים, קבע בית משפט השלום בכפר-סבא כי המבקש ביצע את המעשים, אך זיכה אותו מחמת אי שפיות (ת"פ 46494-01-15).

           [במאמר מוסגר: בעבר, משנמצא כי הנאשם חוסה תחת סייג אי השפיות לפי סעיף 34ח לחוק העונשין, התשל"ז-1977 הוא היה מוכרז כמי שאינו בר-עונשין. כיום, בעקבות פסק הדין בעניין וחנון, התוצאה היא של זיכוי (רע"פ 2675/13 מדינת ישראל נ' וחנון (3.2.2015); דנ"פ 1237/15 מדינת ישראל נ' וחנון (5.7.2015))].

           במסגרת הכרעת הדין, התייחס בית משפט השלום למסוכנותו של המבקש, למצבו הרפואי ולהמלצת הפסיכיאטר המחוזי, ועל בסיס נתונים אלו נדחתה בקשת התביעה להורות על טיפול מרפאתי כפוי (הכרעת דין מיום 24.11.2015). על כך ערערה המדינה לבית המשפט המחוזי. בפסק הדין בערעור, נסקרו חוות הדעת הפסיכיאטריות, שעל פיהן המבקש סובל מהפרעה אקטיבית וזקוק לטיפול תרופתי במסגרת אמבולטורית (כלומר במרפאה או בליווי של גורם רפואי). בנוסף, הודגש כי התדרדרות במצבו של המבקש הובילה אותו לבצע עבירות; כי לפני האירוע המתואר בכתב האישום הוא הפסיק על דעת עצמו את הטיפול התרופתי; וכי התמיכה המשפחתית לא מנעה את ביצוע העבירות. בשים לב לנסיבות אלה, הורה בית המשפט המחוזי על מתן צו לטיפול מרפאתי כפוי לתקופה של שלוש שנים (פסק דין מיום 13.12.2016 בעפ"ג 60514-12-15).

           על הוראה זו מלין המבקש בבקשה לרשות ערעור.

           יצויין כי ביום 26.9.2017 שיחררה הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית את המבקש מהצו שניתן בעניינו. הבקשה לרשות ערעור נותרה אפוא תיאורטית בלבד, אך המבקש, המיוצג על ידי הסניגוריה הציבורית, ביקש להותיר את הבקשה על כנה ולקיים דיון בשאלה העקרונית.