ס. נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

א - ההליך

בפניי בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף. ואלה העובדות הצריכות לעניין:

בתביעתו עותר התובע לפיצויים בגין תאונת דרכים, המהווה גם תאונת עבודה, שאירעה ביום 27.8.2010 (להלן: "התאונה"). ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות רפואית צמיתה בתחום האורטופדי בשיעור 10%, בגין הגבלה קלה בתנועות צוואר ועמוד שדרה מותני. לאחר הגשת התביעה הגישה הנתבעת לבית המשפט בקשה להתיר לה להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה לתובע על פי סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

בהחלטתו מיום 14.7.2016 קבע בית המשפט כי מדובר במקרה חריג, המצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי וזאת בשל שתי סיבות, שדי בכל אחת מהן כדי להצדיק קבלת הבקשה: שינוי מהותי במצב התובע וחוסר התייחסות של הוועדה הרפואית למסמכים וממצאים רפואיים מהותיים.

לאחר שהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר זהות המומחה שימונה מטעם בית המשפט מינה בית המשפט בהחלטתו מיום 14.8.2016 את פרופ' חיים צינמן כמומחה בתחום האורטופדי מטעמו (להלן: "המומחה"). בהחלטתו הורה בית המשפט למומחה לקבוע האם נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה ואם כן מה שיעורה והאם ניתן לצפות לשיפור או להחמרה במצבו בעתיד.

בחוות דעתו מיום 16.11.2016, אשר הוגשה לבית המשפט ביום 14.2.2017, קבע המומחה כדלקמן:

"מר ח. ס. נפגע בת.ד. ביום 27.8.2009, כאשר בעת שהאט בפקק תנועה נפגע על ידי רכב מאחור. הועבר לבית חולים כרמל ונבדק בחדר המיון. לא נמצאו סימני חבלה חיצוניים. נמצאה רגישות דיפוזית במישוש ותנועות בעמוד שדרה צווארי וגב תחתון, ללא קיפוח נוירולוגי. בצילומים של עמוד שדרה צווארי, מותני ועצם הבריח לא נראה שבר. בעמוד שדרה נמצאו שינויים ניווניים. הומלץ על מנוחה ליומיים. המשיך במעקב במסגרת קופת חולים.

ביום 11.11.2009 בוצע CT של עמוד שדרה מותני: בגובה L3-L4 – נמצא בלט אנולוס דיפוזי שטוח שזה ממצא פיזיולוגי ולא נגרם על ידי חבלה.

ביום 3.1.2011 אושפז במחלקת שיקום בבית חולים בני ציון למשך כ-10 ימים, לא נמצא ממצא פתולוגי שחייב טיפול אורתופדי אלא קיבל טיפול סימפטומטי על ידי צוות שיקום רב תחומי.

CT חוזר ביום 29.8.2011 לא הדגים ממצא טראומטי אלא שינוי ניווני המתאים לגילו.

לאור החומר הרפואי שעמד לרשותי, לא נמצא קשר סיבתי בין מצבו והתאונה מיום 27.8.2009 אלא מדובר בשינויים ניווניים קונסטיטוציונליים." (להלן: "חוות הדעת")

ביום 1.1.2017 הגיש התובע הודעה על משלוח שאלות הבהרה למומחה, תוך שהודיע כי המומחה נוקט באסכולה מסוימת שאינה מכירה בבלט דיסק כממצא חבלתי, בעוד מומחים רבים אחרים מכירים בקשר סיבתי בין הממצא לחבלה, במיוחד מקום בו תיקו הרפואי של התובע אינו מלמד על קיומן של תלונות רלבנטיות עובר למועד התאונה.

ביום 30.1.2017 הגיש התובע בקשה למשלוח שאלות הבהרה נוספות למומחה. בהחלטתי מאותו יום הוריתי לתובע להגיש לאישור בית המשפט את השאלות הנוספות שברצונו לשלוח למומחה. ביום 5.2.2017 הגיש התובע לבית המשפט בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף ולחילופין בקשה לשלוח שאלות הבהרה נוספות אשר פורטו בבקשה. בהחלטתי מיום 6.2.2017 התרתי לתובע לשלוח למומחה את שאלות ההבהרה הנוספות.

ביום 22.3.2017 הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף (להלן: "הבקשה").

ב – הבקשה

לטענת התובע, תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה הנוספות מיום 26.2.2017 (להלן: "שאלות ההבהרה הנוספות") עומדות, בחלקן, בסתירה לחוות דעתו ו/או לתשובותיו לשאלות ההבהרה מיום 13.1.2017 (להלן: "שאלות ההבהרה"), הן מתחמקות, לא מפורטות ומשרות תחושה עמוקה של קיבעון ואף זלזול.

מוסיף התובע וטוען כי הבסיס העובדתי עליו השתית המומחה את חוות דעתו (מכניזם הפגיעה) אינו נכון, ולפיכך נשמט הבסיס העובדתי עליו מבוססת חוות הדעת.

ביום 18.4.2017 הוגשה תגובת הנתבעת. ביום 23.4.2017 הוגשה תשובת התובע לתגובת הנתבעת. ביום 24.4.2017 הוגשה בקשה להשלמת טיעון מטעם התובע.