הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ח.ס.

התובע טוען כי ביום 27/8/09, נפגע בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה. וועדה רפואית של המל"ל קבעה לתובע נכות בתחום האורתופדי בשיעור 10% בגין הגבלה קלה בתנועות צוואר ועמוד שדרה מותני.

הנתבעת מבקשת להתיר לה להביא ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה לתובע על פי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

על פי ההלכה, יש לאפשר הבאת ראיות לסתור במקרים חריגים בלבד. בעיקר במקרים בהם מתקיימת פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי או כאשר חל שינוי מהותי במצבו של התובע לאחר שנקבעה דרגת הנכות [רע"א 1193/90 מ"י נ' הפול חברות הביטוח הישראליות בע"מ, מה(4) 230 (1991); בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505 (1985); וע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה, פ"ד מה (4) 77 (1991)].

בנסיבות המקרה שבפני, הגעתי למסקנה כי מדובר במקרה חריג, המצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור בגין שתי סיבות, שדי בכל אחת מהן כדי להצדיק זאת.

שינוי מהותי במצב התובע

הוועדה הרפואית אשר קבעה לתובע את הנכות כאמור, בדקה את התובע ביום 27/7/2010.

התובע הגיש ערר על קביעות הוועדה הרפואית הנ"ל בטענה שמצבו מצדיק קביעת נכות בדרגה גבוהה יותר. וועדת הערר בדקה את התובע ביום 17/7/2011 ובפירוט הממצאים הרפואיים שמצאה נרשם בין השאר:

"תנועות עמ"ש מותני: יישור מלא, הטייה לצדדים ללא מגבלה, תנועה סיבובית תקינה ... הגבלה בכיפוף מסויימת בשל עודף משקל. תנועות עמ"ש צווארי ללא הגבלה כלל כיפוף יישור הטייה לצדדים ותנועה סיבובית"

העורר משך את הערר בשלב ולכן לא ניתן להתסמך על מסקנותיה. עם זאת, האמור לעיל מצביע על שינוי מהותי במצב עמוד השדרה של התובע, במהלך השנה שחלפה מאז נבדק על ידי הוועדה הרפואית מדרג ראשון (שקבעה את דרגת נכותו) ועד שנבדק על ידי ועדת העררים - ממצב של קיום מגבלות בעמ"ש צווארי ובעמ"ש מותני, למצב של היעדר מגבלות כלל בשני המקומות.