נשר נ' כבהא

פסק דין

התובע הינו עורך דין במקצועו.

במהלך החודשים אוקטובר-נובמבר 2012 הכין התובע עבור הנתבע שני מכתבי התראה לתשלום בגין נזקים שנגרמו לרכבו של הנתבע בתאונת דרכים.

בהמשך, ביום 6.12.12, הכין התובע עבור הנתבע תביעה קטנה אותה הגיש האחרון לבית המשפט לתביעות קטנות בחדרה בגין נזקי אותה תאונה.

לטענת התובע, גם עובר לדיון בתביעה הנ"ל סייע הוא לנתבע בהיערכותו לדיון זה.

בתביעה המונחת בפני עותר התובע לחיוב הנתבע בשלום שכר טרחתו אשר לא שולם לו על ידי הנתבע בגין כל הפעולות שפורטו לעיל, בסך של 2,500 ₪.

להגנתו טוען הנתבע כי לנוכח היכרות מוקדמת ביניהם על רקע עבודות ותיקונים שהוא ביצע בעבר עבור התובע, היה זה התובע שהציע לו לטפל בנושא תביעת הפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו בתאונה הנ"ל אשר אף במהלכה שהו הם יחדיו.

הנתבע טוען כי משפנה אל התובע ושאל אותו מה יהא גובה שכר טרחתו בגין טיפול זה, השיב לו התובע: "מה אכפת לך, אני אקח שכ"ט שלי מחברת הביטוח או מהצד השני, אתה לא תשלם גרוש בכל מקרה". אלא שבהמשך, כך לטענת הנתבע, המליץ בפניו התובע לדחות הצעת פשרה שהוצעה לו עוד בטרם הוגשה התביעה הקטנה והגיש בשמו תביעה לתשלום פיצוי בסך 11,000 ₪ בהבטיחו לו כי יזכה בתביעה ויקבל לידיו סכום זה.

מכיוון שבסופו של דבר פסק בית המשפט לזכותו של הנתבע פיצוי בסך של 3,252.60 ₪ (ללא הוצאות ו/או שכ"ט עו"ד), טוען הוא כי התובע אינו זכאי לתשלום שכר טרחה כלשהו, הן לאור "טיב עבודתו" והן לנוכח "הסכמתו והצהרתו כי לא יקבל ממנו שכר טרחה כלשהו".

בדיון שהתקיים בפני אישר התובע כי לא ערך הסכם שכר טרחה עם הנתבע, אך טען כי לאור מערכת יחסי האמון שהיתה ביניהם עד אז (ואשר במסגרתה הוא שילם לנתבע בעבר סכומי כסף גבוהים בעד עבודות שהלה ביצע עבורו, מבלי שנחתם ביניהם הסכם כלשהו), סיכמו הם גם הפעם בעל פה כי הנתבע ישלם לו עבור טיפולו באותו מקרה סכום של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ.

את טענות הנתבע בכל הנוגע לויתור מצידו על תשלום שכר טרחה ועל הבטחתו לזכיית הנתבע במלוא סכום התביעה, דחה התובע מכל וכל. יחד עם זה אישר כי לאחר שניתן פסק הדין הוא המליץ בפני הנתבע לבקש רשות ערעור עליו, אלא שהאחרון לא קבל את הצעתו.

בתשובה לטענות התובע טען הנתבע כי הלה אכן דרש ממנו סכום של 1,500 ₪ בגין שכר טרחתו ואמר בין השאר:

"...אמרתי לו שאני אשלם לו אבל לא 1,500 ₪ אלא 1,000 ₪. שמתי את הסכום

במעטפה, הלכתי לאשתו לבית. אשתו היתה בבית ואמרה שאדון נשר לא פה אלא

בבית חולים ושהיא לא לוקחת כסף... אני מוכן לשלם לו מה שבית המשפט מחליט

אבל אני לא חושב שמגיע לו עכשיו 1,000 ₪. אני חושב שמגיע לו 10%...".

לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים על נספחיהם, שמעתי את עדויותיהם ומצאתי כי אכן בכתב התביעה שהוגש מטעמו לבית המשפט לתביעות קטנות דרש הנתבע בין השאר פיצוי בגין 1,500 ₪ בתוספת מע"מ שלטענתו עליו לשלם לתובע אשר הכין עבורו את שני מכתבי ההתראה שקדמו לתביעה, דעתי היא כי דין התביעה להתקבל בעיקרה.

דרישתו של הנתבע לפיצוי בגין הרכיב הנ"ל, יש בה בעיני כדי לאשר את טענת התובע בכל הנוגע לגובה סכום שכר הטרחה עליו סיכמו הצדדים ונראה כי החלטת הנתבע בשעתו לשלם לו סך של 1,000 ₪ בלבד, נעוצה היתה בתוצאה המאכזבת של אותה תביעה מבחינתו, ובכך בלבד.

לכן סבורני כי יש מקום לחייב את הנתבע בתשלום סכום זה בתוספת מע"מ, דהיינו בתשלום סך של 1,770 ₪ והוצאות בסך 250 ₪ נוספים.