נקיטת לשון ברורה בפס''ד והימנעות מהטלת דופי בנתבע אף ללא הוראה מעשית

בפנינו ערעור הבעל על החלטת בית הדין האזורי מיום כ"ב במרחשוון תשע"ז (23.11.16) שקבעה כדלהלן:

בפנינו תביעת האישה לגירושין.

הצדדים פרודים, לאישה טענות על אלימות – דבר שלא הוכחש, ואף הייתה הודאה מכללא שהבעל היה עצור מספר ימים על אלימות.

לדברי הבעל, האישה טמנה לו מלכודת.

הבעל נמצא רוב הזמן בצרפת.

כמו כן האישה שומרת מצוות והבעל לא, ויש חילוקי דעות קשים ביניהם.

לאחר העיון, בית הדין פוסק כי על הצדדים להתגרש, ועל הבעל לתת גט לאשתו ולא לעגן אותה.

יש לקבוע תאריך לסידור גט בהתאם.

בית הדין קובע כי אין לכרוך את הרכוש עם תביעת סידור הגט.

פרטי התיק בקצרה

מדובר בזוג – שניהם אזרחי צרפת שנישאו זה לזו כדת משה וישראל בשנת 1996 בצרפת. לבני הזוג שלושה ילדים – שניים מהם קטינים. הצדדים התגוררו במשך שנים בצרפת, בשנת 2014 עלו הצדדים וילדיהם לישראל, ומאז גרו בירושלים.

ביום ד' בתמוז תשע"ו (10.7.16) הגישה האישה תביעת גירושין בבית הדין הרבני האזורי, וכן תביעה להחזקת הילדים. ביום ח' בתמוז תשע"ו (14.7.16) הגישה האישה תביעת מזונות אישה וילדים לבית המשפט.

בכתב התביעה לגירושין שהגישה האישה לבית הדין הרבני ביססה האישה את תביעתה על שתי עילות. עילה מס' 1: אי־קיום יחסי אישות במשך שמונה חודשים. עילה מס' 2: הודעת הבעל שברצונו להישאר בצרפת. בכך, לטענתה, יש חשש עגינות.

ביום ו' בתמוז תשע"ו (12.7.16) הוצא, לבקשת האישה, צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הבעל.

ביום י"ג בתמוז תשע"ו (19.7.16) ניתנה החלטת בית הדין שעיכוב היציאה יבוטל אם יפקיד הבעל 50,000 דולר כערבות. ביום כ' באב תשע"ו (24.8.16) הוסיף בית הדין תנאי נוסף לביטול עיכוב היציאה – שהבעל יפקיד גט בבית הדין.

בפועל הפקיד הבעל הרשאה לגט – "כתבו ותנו" וכן 50,000 דולר, ובית הדין ביטל את עיכוב היציאה.

ביום כ"ב במרחשוון תשע"ז (23.11.16) התקיים דיון בבית הדין הרבני בתביעת הגירושין של האישה. בדיון זה העלתה האישה כעילת גירושין טענה על אלימות של הבעל נגדה: היה אירוע מסוים בסוף חודש יולי הנ"ל, בין הצדדים, שבסופו הזמינה האישה משטרה והתלוננה כנגד הבעל. הבעל נעצר ליומיים, ושוחרר בכפוף להרחקתו. ביום כ"ו בתשרי תשע"ז (28.10.16) הגישה האישה בקשה לצו הגנה, והבעל הורחק למשך ארבעים וחמישה יום.

דיון זה היה הדיון היחיד שהתקיים בתביעת הגירושין ומיד לאחר הדיון באותו יום ניתנה החלטת בית הדין נשואת הערעור, שהובאה לעיל במלואה.