נקבע כי על המוסד לביטוח לאומי להמשיך לשלם למבוטח קצבת נכות שנשללה ממנו בשל טעות ראשונית בבדיקת זכאותו

השופטת יעל אנגלברג שהם

ערעור זה עניינו בדבר האפשרות הנתונה למוסד לחזור בו מהכרה שהכיר במערער כנפגע בעבודה, וכפועל יוצא מכך להפסיק לשלם לו תשלומים הנובעים מהכרה זו. בית הדין האזורי (ב"ל 37382-04-10; השופטת הבכירה מיכל לויט) קבע כי בנסיבות המקרה אין המוסד רשאי לגבות מן המערער תשלומים ששולמו לו עד למועד בו בוטלה ההכרה. עם זאת קיבל בית הדין האזורי את עמדת המוסד לביטוח לאומי לפיה בדין בוטלה ההכרה במשיב כנפגע בעבודה, וכי אין הוא מחויב בנסיבות המקרה להמשיך ולשלם למשיב את גמלתו. על קביעה זו של בית הדין האזורי סב הערעור שלפנינו.

רקע עובדתי

1.         המערער, יליד 1951 הועסק כמאמן כושר בשני מקומות עבודה שונים. האחד, כשכיר במועדון הקאנטרי קלאב בראשון לציון והשני כעצמאי בקריית הממשלה ברמלה.

2.         ביום 21.4.02 בעת שהיה המערער רכוב על אופנוע בדרכו לעבודה, נפגע בתאונת דרכים (להלן: "התאונה"). פגיעת המערער הייתה קשה ורב מערכתית, נכותו הרפואית נקבעה על שיעור של 91% נכות ובצירוף תקנה 15 הועמדה נכותו על שיעור של 100%. 

במועד זה, היה המערער רשום אצל המוסד כשכיר ואילו בגין עבודתו כעצמאי, לא נרשם המערער במוסד. המערער נרשם כעצמאי רק לאחר התאונה, ביום 18.8.04.

3.         ביום 15.6.03 הכיר המוסד במערער כנפגע בעבודתו כשכיר והוא החל לקבל קצבת נכות מעבודה וקצבת שירותים מיוחדים (בשיעור של 50%).

4.         בהליך נפרד, הגיש המערער תביעה כנגד חברת הביטוח שבה היה מבוטח בביטוח רכב מנועי וביום 17.6.07 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה שאליו הגיעו המערער וחברת הביטוח באותו הליך (להלן: "הסכם הפשרה") שבמסגרתו קיבל סך של כ-250,000 ₪ (כולל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד). סכום הפשרה נקבע בין היתר בהתחשב בקצבאות להן זכאי המערער כנפגע בעבודה.

במסגרת הסכם הפשרה, הצהיר המערער כי נפגע בדרכו לעבודה כעצמאי.  משנתקבל מידע זה בפני המוסד, נבדק בשנית תיקו של המערער, בוטלה הכרת המוסד במערער כנפגע עבודה, הופסק תשלום קצבתו ביום 19.3.10 ונוצר למערער חוב בסך של 614,147 ₪ בגין הקצבאות ששולמו לו ובסך של 8,677 ₪  בגין התשלום שקיבל כדמי פגיעה.