החלטה
התובעת הגישה תביעה למתן צו עשה, צו מניעה קבוע וסעד כספי כנגד הנתבעים 1,2 ו – 4.
ביום 16/10/12, ניתן צו מניעה זמני על ידי כב' השופט צימרמן, האוסר על הנתבעים לפתוח את העסק ברח' ניצנה 11, בתל אביב עד למתן החלטה אחרת.
ביום 07/04/13, דן כב' השופט צימרמן בבקשה לביטול צו מניעה זמני, וקבע כי דין הבקשה להידחות, מהנימוקים שפירט בהחלטתו.
1.הנתבעים 2 ו – 4 (להלן: "המבקשים") הגישו בקשה לביטול צו המניעה הזמני, וטענו כי צו המניעה ניתן על בסיס הטענה שהשימוש המבוקש לבית קפה איננו מותר על פי התב"ע, מאחר ומדובר בשימוש חורג, וטענה זו הינה טענת סרק, מאחר והתב"ע קובעת כי השימוש המדובר איננו שימוש חורג, והוועדה המקומית לתכנון ובנייה אישרה את הבקשה וקבעה כי לא מדובר בשימוש חורג.
לטענת המבקשים, החלטת הוועדה המקומית מיום 02/10/13, לאשר את הבקשה וקביעתה בעניין העדר מטרד, מהווה שינוי נסיבות, שלא היה בפני בית המשפט בעת דונו בבקשה, ועל כן, שינוי הנסיבות מצדיק את ביטול הצו.
לטענת המבקשים, התקיים דיון בהתנגדויות, והן נדחו, ובכל תחנות הרישוי נמצא הסטטוס הרישוי בטיפול, ולא קיימים סירובים.
המבקשים טוענים כי החלטת הוועדה המקומית לאשר את הבקשה, וקביעתה שלא מדובר בשימוש חורג, ולא מדובר במטרד, מהווה שינוי נסיבות מהותי, והעובדה שטרם ניתן רישיון עסק, איננה מצדיקה את קיומו של צו המניעה.
עוד טוענים המבקשים כי התביעה מבוססת על הטענה שמדובר בשימוש חורג, ולאור קביעת הוועדה, אין בסיס לתביעה, ואין עילה לקיומו של צו המניעה.
המבקשים טוענים כי המשיבה פועלת במכוון ובמזיד לסכל את הליכי הרישוי, ולאור חוסר תום הלב מצידה ,אין לאפשר לה סעד זמני של צו מניעה.
המבקשים טוענים כי מאזן הנוחות נוטה לטובתם, לאור העובדה שהמבקש 1 השקיע במושכר זמן וכסף ניכרים.
2.המשיבה התנגדה לביטול צו המניעה הזמני, וטענו כי צו המניעה שניתן ביום 16/10/12, ניתן בהסכמת הצדדים ותוך הצהרה של ב"כ המבקשים כי אין להם כוונה לפתוח את בית העסק, כל עוד לא נתקבלו האישורים הנדרשים.
עוד טוענת המשיבה כי עמדת העירייה הינה כי על המבקשים לקיים את ההליכים הנדרשים לרישיון עסק ו/או היתר זמני, והמבקשים מציגים מצג שווא לפיו הינם מצויים שלב אחד לפני היתר זמני, והמכשול היחידי הוא צו המניעה.
המשיבה מפנה לפרוטוקול הדיון שהתקיים במסגרת עת"מ 4707/07/13, שהגיש בעל נכס, הנתבע 1, וכן לעדותו של מר אדלשטיין, בדיון מיום 05/01/14, וטוענת כי הנסיבות לא השתנו, והמצב נותר אותו מצב כפי שהצהירה העירייה בדיון ביום 16/10/12, באופן שהעירייה איננה יכולה להוציא היתר זמני או רישיון עסק.
המשיבה מפנה לסטטוס הרישוי מיום 02/02/14, וטוענת כי לעסק אין אישורים נדרשים, והוא אינו קרוב לקבלת רישיון או היתר זמני.
המשיבה טוענת כי אין לאשר הפעלת העסק בהעדר הרישיון או היתר הזמני, כנדרש בסעיף 4 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968.
עוד מציינת המשיבה את התנגדות בעל הנכס לפתיחת בית העסק, ואת העובדה שבעל הנכס הגיש תביעת פינוי כנגד המבקשים.
3.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובסיכומי הצדדים, אני קובעת כי דין הבקשה להידחות.
המבקשים הציגו את מצב הרישוי בעיריית תל אביב (מב/1, מב/2) ומעיון בסטטוס הבקשות, עולה כי קיימים גורמי רישוי, אשר אמורים ליתן את תשובותיהם.
אמנם, ביקורת הנדסה לעסקים אישרה את השימוש במקום בהתאם לתב"ע שחלה במקום, והוועדה המחוזית אישרה בסייגים מסוימים את השימוש, אולם אגף ביקורת עסקים קבע כי העסק עדיין איננו מוכן לתת שירות ללקוחות, ונדרש להשלים עבודות גמר, כולל שיפוץ קירות, השלמת קרמיקה וניקיון יסודי.