נצח נ' דגן ואח'

פסק דין

1.ביום 8.11.12 בתחנת הכוח בחדרה, ארעה תאונת דרכים בין משאית רכינה מסוג וולוו

מ.ר. 93-996-59 השייכת לתובע, לבין משאית רכינה מסוג וולוו מ.ר. 51-833-00 השייכת לנתבע.

2.לטענת התובע, בהגיעו אל עמדת שטיפת המשאיות במקום, עמדה שם משאיתו של הנתבע כשהיא פורקת אפר, על אף שהמקום המיועד לפריקה נמצא במרחק של כ- 20-30 מ' משם. התובע טוען כי במהלך הפריקה ובעוד רכינת משאיתו של הנתבע ניצבת זקופה, החל הנתבע בנסיעה פתאומית לאחור ובתוך כך פגע בדלת הימנית קדמית של תא הנסיעה במשאיתו שלו.

3.הנתבע, המכחיש מכל וכל את הטענה בדבר נסיעתו לאחור, מאשר כי הוא אכן עמד במקום אלא שלגרסתו היה זה התובע שהגיח לפתע משמאלו עם משאיתו במטרה לעקפו בתור לשטיפה ובתוך כך פגע בצדו השמאלי של ארגז משאיתו (ר' שרטוט שנערך על ידו – נ/2).

בטופס דיווח אודות התאונה, אותו העביר הנתבע אל חברת הביטוח שלו ביום 12.11.12 (נ/3) נכתב על ידו התיאור הבא:

"בזמן שהייתי בעצירה מוחלטת בעמדת שטיפת משאיות בתחנת הכח

בחדרה, במרווח ביו ערימה של חומר לעמדת שטיפה, משאית צד ג'

הגיעה מכיוון מערב מכיוון אתר שפיכה, השתפשף עם חלק ימני שלו

בארגז של משאיתי בעמוד הארגז. יש שריטה לכל אורך משאית צד ג'

הווה אומר שמשאית צד ג' שיפשפה את עמוד הארגז. אני הייתי

בעצירה מוחלטת".

4.בעדותו בבית המשפט טען התובע כי לנוכח סירוב הנתבע ליתן לו את פרטיו, הוא דיווח על התאונה לסדרן העבודה וזה הנחה אותו לפנות אל המשטרה, אלא שאז חזר בו הנתבע ונאות לתת לו את פרטיו. סדרן העבודה שיתכן ויכול היה לשפוך מעט אור על המחלוקת בין הצדדים, לא זומן על ידי התובע לעדות בבית המשפט.

לתמיכת טענותיו צרף התובע חוות דעת שמאי אשר בדק את משאיתו ומצא בה פגיעות בדלת הימנית של תא הנהג. בתצלום הנזק שהוגש דווקא על ידי הנתבע (נ/1) נראית פגיעת מעיכה וחריץ לאורך חלקה העליון של דלת תא הנהג (מעט מתחת לחלון הדלת).

5.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם אני מחליטה לדחות את התביעה. ואלה נימוקי:

מצאתי את גרסת הנתבע מהימנה יותר מגרסתו של התובע אשר יכול היה לתמוך ולו במעט את גרסתו לו היה מזמין לעדות את סדרן העבודה המוכר לו ממקום עבודתו, אך הוא נמנע מלעשות כן. גרסת הנתבע מתיישבת גם עם אופי ומיקום הנזק שנגרמו למשאיתו של התובע, מה עוד שאת תצלום הנזק שנגרם לה הציג בפני דווקא הנתבע, ולא התובע עצמו.

לדעתי, לו מדובר היה בפגיעה של משאית הנתבע במשאיתו של התובע במהלך נסיעת הראשון לאחור, לא היה מופיע על משאית התובע סימן חריץ כה ארוך המתאים יותר לאפשרות של חיכוך דלתה הימנית של משאיתו במשאית הנתבע, במהלך נסיון עקיפה.

6.התוצאה היא אפוא שהתביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבע הוצאות משפט בסך 400 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.