נפסל מינויו של עובד עירייה בכיר, שנבחר במכרז פנימי, בשל פגיעה בכללי מנהל תקין

1.     מר יצחק לוי, הוא  הנתבע מס' 2, נבחר ביום 9/11/04 על ידי וועדת קבלה של עיריית ירושלים לתפקיד הממונה על רישוי עסקים ופיקוח תברואתי בעירייה. על פי החלטת הוועדה, נקבעה לו תקופת נסיון של חצי שנה ממועד הבחירה. ביום 10/11/04 הוציאה לו הנתבעת 1 כתב מינוי.

התובעים, שניהם חברי מועצת עיריית ירושלים, הגישו עתירתם שבפנינו ליתן פסק דין הקובע כי החלטת הנתבעת 1 (להלן: עיריית ירושלים) למנות את מר לוי לתפקיד, היא חסרת סבירות באופן קיצוני ומנוגדת לכללי המנהל התקין, עד כדי פסילתה. בהתאמה לכך אנו מתבקשים ליתן צו המבטל את מינויו של מר לוי לתפקיד.

2.         2.         בד בבד עם התביעה, הגישו בשעתו התובעים בקשה לסעד זמני כנגד המינוי. בהחלטת בית הדין שניתנה ביום 16/1/05. הבקשה התקבלה. על פי ההחלטה, הושעה מינויו של מר לוי לתפקיד עד לתום הדיון בהליך העיקרי.

3.         3.         בעיקרו של דבר נסמכים התובעים בתביעתם על הרשעה שהורשע מר לוי בדין משמעתי לפי סעיפים 9(1) ו-9(3) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח - 1978, בגין שימוש שעשה בסמכותו, כעובד עירייה בכיר, ביחס לעסק שאליו היתה לו זיקה פרטית, ובכך פעל במצב של ניגוד אינטרסים. העותרים סבורים כי בנסיבות אלו, אין מר לוי כשיר להתמנות לתפקיד הבכיר של הממונה על רישוי עסקים, ובמינויו לתפקיד יש משום חוסר סבירות קיצוני.

4.         4.         העירייה, כמו גם מר לוי, טוענים שלא נפל בהחלטה כל פגם המצדיק את פסילתה. מר לוי כבר נתן את הדין  בקשר למעשים המיוחסים לו, ואל לו לבית הדין להחליף את שיקול דעתה של וועדת הקבלה, בשיקול דעתו. עוד נעמוד על עיקרי טענות הצדדים ביתר פירוט בהמשך.

5.         5.          על העובדות הרלבנטיות כפי שהן עולות מן התיק, וברובן אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים, עמדנו בהרחבה במסגרת החלטתנו שניתנה בבקשה למתן סעד זמני. אלו הן העובדות, כמפורט להלן:

א.         מר לוי שימש במשך שנים רבות בתפקיד סגן הממונה על רישוי עסקים ופיקוח תברואתי בעירייה.

ב.         בשנת 2000 נפתחה חקירה פלילית כנגד מר לוי בחשד שהעניק רשיון זמני להפעלת מפעל בטון באתר בניה, לחברה שאליה היתה לו זיקה פרטית. עם פתיחת החקירה הושעה מתפקידו. מר לוי היה מושעה במשך תקופה של שנתיים ימים.

ג.          לאחר סיום החקירה והעברת התיק לפרקליטות, נמסרה עמדת הפרקליטות כי אם יועמד מר לוי לדין משמעתי, ויודה בעבירה, לא יוגש נגדו כתב אישום פלילי. משלוי הסכים, לא הוגש כתב אישום נגדו (ראה בחוו"ד היועץ המשפטי לעירייה, נספח ה' לבקשה לסעד זמני).

ד.         כנגד מר לוי הוגשה תובענה משמעתית בבית הדין למשמעת של עובדי עיריית ירושלים (תיק 1.02). המעשים בגינם הוגש כתב האישום מפורטים בכתב האישום, כדלקמן:

            "אישום:

    העובדות:

א.      א.       מאז שנת 1990 משמש הנאשם סגן הממונה על רישוי עסקים.

ב.       ב.        הנאשם היה בשנת 1996 בעל זכויות שימוש במגרז הנמצא באזור הר טוב (להלן: המגרש). ביום 14.3.96 השכיר הנאשם את המגרש לחברת דגן אלעד תעשיות בטון בע"מ (להלן: החברה). ההשכרה היתה לתקופה של ארבע שנים בדמי שכירות קבועים מראש עד ליום 13/3/00, עם אפשרות להארכה בשלוש שנים נוספות, החל מיום 14/3/00. מטרת השכירות היתה הקמת מפעל בטון במגרש.

ג.        ג.         ביום 27/7/98 הגישה החברה לעירייה בקשה לקבלת רשיון עסק למפעל בטון זמני באתר בניה בהר חומה. בקשה זו נדחתה על ידי הנאשם משום שהמפעל הזמני לא עמד בתנאים הנדרשים.

ד.       ד.        ביום 6/10/99 הגישה החברה בקשה שניה לקבלת רשיון עסק למפעל בטון נייד באתר הבניה בהר חומה.

ה.      ה.        הנאשם טיפל בעצמו בבקשה השנייה אותה הגישה החברה ופנה אישית לעובדים בעירייה בבירורים ובהתייעצויות הכרוכים בהענקת רשיון העסק לחברה.

ו.        ו.         המפעל הנייד לא עמד בתנאים הדרושים לשם קבלת רשיון מאחר ולא קיבל אישור של משרד איכות הסביבה כנדרש.

ז.        ז.         ביום 9/1/99 הורה הנאשם לעובדת עירייה, מזל סויסה, פקידה במחלקת רישוי עסקים, להנפיק לחברה רשיון זמני למפעל אשר יהיה תקף עד סוף שנת 2000 ואולם צויין ברשיון כי הוא בכפוף לתנאי איכות הסביבה.