נעימה ואח' נ' מנליס ואח' - פסקדין

החלטה

לפני בקשת התובעים לביטולו של פסק הדין, במסגרתו נמחקה תביעתם.

1.ביום 9.3.09 הגישו התובעים תביעה למתן פסק דין הצהרתי, בו ביקשו להצהיר -

"כי התובעים מעולם לא תפסו חזקה ו/או הניחו כל גרוטאות במגרש הידוע כגוש 10864 חלקות 24-25. כמו כן מבוקש ליתן צו הצהרתי כי הגבול בין מגרש מנליס [הנתבעת – ר.ב.] למגרש נעימה [התובעים – ר.ב.] הוא עפ"י תשריט המודד הלוטה בזה"

(סע' 11 לכתב התביעה; ההדגשה במקור).

יאמר מיד, כי בכל הנוגע לסעד בדבר קו גבול המגרש, הרי שהמבוקש משמעותו קביעת בעלויות במקרקעין, סעד אשר כלל אינו בסמכותו העניינית של בית משפט שלום. יודגש, כי אין מדובר בסעד שבגררא, אלא בהצהרה מפורשת בדבר בעלויות, הנתונה לסמכות בית המשפט המחוזי.

2.ביום 28.6.09 הגישה הנתבעת בקשה לסילוק על הסף. הנתבעת טענה, כי בין הצדדים מתנהל מאז שנת 2004 הליך, בו הנתבעת כאן היא התובעת, והתובעים כאן הם בין הנתבעים (ת.א. 18376/04, להלן – "ההליך המקביל").

בהליך המקביל נתבעו התובעים כאן לסלק ידם מהמקרקעין הידועים כחלקות 24-25 בגוש 10864, הם המקרקעין בהם עסקינן אף בתובענה זו (להלן – "המקרקעין").

3.הבקשה לסילוק על הסף לא נדונה מעולם במסגרתו של תיק זה. יחד עם זאת, מהחלטות שניתנו ע"י המותב הקודם שדן בו (כב' השופט ד. פיש) עולה, כי המותב הקודם המתין לתוצאותיו של ההליך המקביל לשם קביעת ממצאים גם במסגרתו של הליך זה.

כך, בהחלטה מיום 31.12.09 שניתנה בתיק זה נקבע, כי בקשת הנתבעת לסילוק על הסף תידון לאחר סיום ההליכים בתיק המקביל.

4.ביום 8.7.12 ניתן פסק דין בהליך המקביל, במסגרתו ניתן לתובעים הסעד המבוקש בתביעתם דנן. על כן, ולאחר שנתתי לשני הצדדים האפשרות להגיש כל בקשה מתאימה בעניין (החלטה מיום 12.7.12 בבקשה מס' 1), הוריתי ביום 27.7.12 על מחיקתה של תביעה זו.

פסק הדין, אשר ביטולו מבוקש כעת, ניתן חרף התנגדותם של התובעים, אשר עמדו על ניהולו של הליך זה.

בפסק הדין שניתן בתיק זה, כתבתי, בין היתר -

"אין מקום לניהולם של הליכים כפולים, בוודאי שאין צורך במתן פסקי דין כפולים, ומשקיבלו התובעים מלוא סעדם בהליך המקביל, אין מקום למתן כפל-סעד בתיק זה; לאחר שעיינתי בכתבי הטענות בתיק זה, כמו גם בפסק הדין שניתן בהליך המקביל, ניראה לי, כי מלכתחילה לא היה כל מקום להגשתה של תובענה זו, נוכח ההליך המקביל, אשר החל עוד בשנת 2004, כאשר תובענה זו הוגשה בשנת 2009"

(ש' 9-13 לפסק הדין).

5.כאמור, פסק הדין המורה על מחיקתה של תביעה זו ניתן עוד ביום 27.7.12.

5.1ביום 6.1.14, כשנה וחצי לאחר שניתן פסק הדין האמור, הגישו התובעים בקשה לביטולו, בטענה כי ניתנו פסקי דין המבטלים את פסק הדין בהליך המקביל, וזאת בבית המשפט המחוזי (תיק ע"א 20451-10-12, פסק דין מיום 15.4.13, להלן – "פסק הדין בבית המשפט המחוזי") ובבית המשפט העליון (החלטה מיום 10.6.13 ברע"א 3487/13, להלן – "פסק הדין בבית המשפט העליון").

5.2בהחלטה מיום 6.1.14 הוריתי לתובעים להסביר מדוע הוגשה בקשתם רק כעת, וכן צוין שלא צורפה כל אסמכתא לנטען בה.

5.3התובעים הגישו בקשה נוספת לביטול פסק הדין ביום 12.1.14 (בקשה מס' 10), לה צירפו את פסקי הדין שניתנו בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון, אך לא נתנו הסברש של ממש (בהבהרה שהוגשה על ידם ביום 15.1.14 בבקשה מס' 11), מדוע הוגשה בקשתם לביטול פסק הדין בתיק זה בחלוף יותר מחצי שנה מהמועד בו ניתן פסק הדין בבית המשפט העליון, למרות שניתנה להם האפשרות לכך (בהחלטה מיום 13.1.14).

למרות זאת, הוריתי לתובעים להעביר בקשתם לתגובת הנתבעת.