נעים נ' פרנקל את קורן - חברת עורכי דין (2002) ואח'

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובע הגיש תביעה לתשלום סך של 29,500 בטענה כי הנתבעות ביקשו לגבות ממנו תשלומים שלא כדין. כתב התביעה נוסח באופן בלתי ברור. בדיון שהתקיים ביום 5.2.13 אפשרתי לתובע לתקן את כתב התביעה, תוך הבהרה כי לא הצליח להוכיח את התביעה ככל שהיא נוגעת לדוחות החניה שבוטלו, ובגינם בוצעו הליכי הוצל"פ.

במהלך הדיון הסבירו נציגות הנתבעות כי לגבי אחד המקרים, נשלחה לתובע הודעת התנצלות, שכן דרישת החוב נשלחה אליו בטעות. לגבי דרישה נוספת – הסבירה גב' מנשה כי אכן הדו"ח שולם, אלא שהודעת התשלום נשלחה אל התובע לפני שדבר התשלום התעדכן במשרדי הנתבעת 2, ולאחר מכן נאמר לתובע שיראה את דרישת החוב כמבוטלת.

התובע הגיש ביום 14.4.13 כתב תביעה מתוקן, על סך של 29,500 ₪ בטענה כי הנתבעות שלחו אליו הודעות לתשלום שלא כדין. בגין הודעות אלה נאלץ הוא לעזוב את מקום עבודתו, על מנת לפנות למשרדי הנתבעת. התובע עותר לפיצוי הן בגין הפסד הכנסה (בעת שהשחית את זמנו במשרדי הנתבעת) והן בגין צער ועגמת נפש.

עוד טוען התובע כי על הנתבעות 2 ו-3 להשיב לו כספים אשר שולמו על ידו בגין גביה שלא כדין עבור פינוי אשפה.

טענה נוספת מתייחסת למעקלים, שהגיעו לביתו על מנת לגבות חוב אשר בוטל.

מכתב התביעה עולה כי בחודש מרץ 2007 נשלחה אל התובע דרישה לתשלום קנסות, אשר הוטלו עליו בשנת 2005. לטענתו הוטלו הדוחות שלא כחוק.

התובע צירף לכתב התביעה מכתב, אותו שלח אל הנתבעת ובו טען כי לא עבר את העבירות המיוחסות לו וכי הדוחות נרשמו שלא כחוק. במכתב לא נטען כי התובע לא קיבל את הודעות תשלום הקנס בשנת 2005, אלא רק כי לא ביצע את העבירות וכי הודעות תשלום הקנס נשלחו שלא כחוק.

לדברי התובע, הוחלט לבטל דוחות אשר נרשמו על ידי פקח בלתי מסמך, ומשכך הוצאו בחוסר סמכות. למרות היותם של הדוחות מבוטלים, כך לטענת התובע, הגיעו לביתו מעקלים על מנת לגבות את החוב.

הנתבעת 1 היא משרד עורכי הדין הפועל מטעם העיריה, היא הנתבעת 2, ואילו הנתבעת 3, עובדת העירייה.

בדיון שהתקיים ביום 27.10.13 הודיע התובע כי הוא חוזר בו מהטענה לפיה אין משיבים לו כספים אשר שולמו על ידו כאגרת איסוף אשפה, תוך שמירה על זכותו לפנות לבית המשפט המתאים, אם ימצא נכון לעשות כן. התובע טען כי מעקלים הגיעו לביתו, על מנת לגבות תשלום בגין חוב, אשר היה על העירייה לבטל, שכן נרשם שלא כדין.

לטענת נציגות הנתבעות, לא בוטלו הדוחות, ולפיכך היו הן רשאיות לבצע הליכי גביה.

התובע צירף לכתב התביעה מסמך מתוך דו"ח מבקר העירייה לשנת 2006, ממנו עולה כי תוקף תעודות מפקח הנמצא בידי מנהל הפיקוח העירוני פג.

התובע זימן מטעמו את מר חנן בנימינוב, אשר היה לדבריו עובד העירייה (הנתבעת 2) בין השנים 2003-2007, וממונה על פיקוח עירוני, תיק הספורט רישוי עסקים רווחה וקליטה. לדבריו היו טעויות בקשר עם הפקח מי יוסי נמר, המינוי לא היה בתוקף ולכן הוחלט לבטל חלק מהדוחות.

העד לא התייחס להודעות התשלום אשר נשלחו אל התובע, ובגינן נשלחו לביתו של התובע מעקלים, ולא יכול היה להעיד שהודעות מסוימות אלה אכן בוטלו.

הנתבעות התייחסו לתוקף מינויו של הפקח וטענו כי הוא עובד עירייה החל משנת 2004. עוד טענו כי לבית המשפט אין סמכות לדון בטענות כנגד חוקיות דוחות החניה, שכן סמכות זו נתונה לבית המשפט לעניינים מקומיים בלבד, והפנו לעניין זה לע"א 8080/99 נפתלי וקס נ' עיריית תל אביב ואח'.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים השונים שצורפו לתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.

למרות החלטתי, בפרוטוקול הדיון מיום 5.2.13, לפיה לא הצליח להוכיח את תביעתו בכל הנוגע לדוחות שבוטלו, ואשר לגביהם נשלחו אליו הודעות תשלום, שב התובע על טענותיו, בכתב התביעה המתוקן, אשר הוגש על ידו.