נעים(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מרצה מאסר עולם בגין עבירת רצח ועבירות נוספות, עותר כנגד סירוב המשיב להתיר לו להכניס ספר תורה אותו הוא כתב לבית הכנסת באגף בו הוא שוהה.

בשל חוסר בהירות נדרש המשיב לכתב תשובה משלים, בהמשך לדיון מיום 29/1/2013 ,במסגרתו פרט המשיב את נימוקי התנגדותו.

לאחר בחינה נוכחתי כי החלטת המשיב סבירה ובוודאי שאין בסיס להתערבות שיפוטית בהחלטת המשיב.

כתב התשובה על מערך השיקולים וההבטים הרחבים שהוא פורס, מלמד מדוע ההנחה הראשונית לפיה אין פסול או מניעה לאפשר לאסיר להעמיד לרשות השב"ס, ספר תורה לרווחת האסירים, הינה הנחה שגויה ופשטנית.

מההיבט הבסיסי, אין זה ראוי ואין זה נכון לאשר לאסיר להעמיד לרשות או אף לתרום למשיב חפץ השייך לו, כשהדברים נכונים ביתר שאת עת עוסקים בחפץ יקר ערך וייחודי.

מערכת היחסים המורכבת והרגישה הקיימת ,וצריך ותתקיים ,בין המשיב לאסירים שבאחריותו, מחייבת את ההפרדה המוחלטת העומדת בבסיס התנגדות המשיב.

התרת המבוקש בעתירה אף יכול ויצור פתח ליצירת פרובוקציות, ניצול לרעה ומטרות שליליות אחרות ,העלולים בין השאר להביא לחוסר שוויוניות בין אסירים, להגביל את צעדי המשיב דוגמת לשאלת ניוד האסיר וליצור תקדימים שליליים לעתיד.

גם ההיבטים ההלכתיים/דתיים שהוצגו בחוות דעת הרב הראשי של שב"ס, הינם בעלי משקל ממשי לענייננו;

בלשונו המרומזת והעדינה של הרב הראשי הובהר כי קיים ספק הלכתי באשר לכשרותו של ספר תורה הנכתב ע"י מי שאינו ראוי. כמו כן יש בסימני השאלה בנדון, כמו גם הנגזר מההכרות והנגיעה האישית ביחס לכותב הספר ,כדי להוות כר פורה למחלוקות, אי שוויון ועימותים בין האסירים באי בית הכנסת.

ההיבטים ההלכתיים הנוגעים לאיסור לנייד ספר תורה, רלבנטיים גם הם לענייננו.

לצורך ההכרעה בעתירה זו, אף לא ראיתי להידרש לטענות הפרטניות הנוגעות לעותר עצמו, על ההיבטים האישיותיים שלו, הפועלים גם הם לחובתו.

לסיכום מורה על דחיית העתירה.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: