נעאמנה נ' אוזיאס ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין נזקי גוף.

התובע יליד 25/9/61, בעליו של דוכן לממכר ירקות ופירות, טוען כי ביום 5/1/12 בשעות הצהריים נפגע בתאונת דרכים, כאשר גלגל מכוניתו של הנתבע 1 עלה על רגלו וכתוצאה מכך נגרמה לו חבלה ברגל. רכבו של הנתבע 1 היה מבוטח אותה העת אצל הנתבעת 2. לטענת התובע, באמצעות העדים מטעמו, ניתן על הנקלה להוכיח כי המדובר בתאונת דרכים ובהתאמה לחשב את הפיצוי המגיע לתובע ולבסס אחריות הנתבעים. עוד טוען התובע כי אין לנכות סכומים אשר עתיד היה לקבל מהמל"ל נוכח העובדה כי תביעתו כנגד המל"ל התיישנה זה מכבר, בעוד התובע לא פנה ואף לא יפנה אל המל"ל בתביעה. התובע טען כי נגרמו לו הפסדי שכר בעבר היות ונדרש להביא פועל נוסף לעסקו על מנת שימלא את מקומו ועשה זאת, בין היתר, על מנת להקטין נזקו, בהתאם להוראות החוק. עוד טען התובע כי העובדה שנעדר מעסקו ונאלץ להסתמך על עבודת אי מי מטעמו הסבה לו הפסדי הכנסה. התובע הציג דו"חות רווח והפסד לשנים הרלבנטיות על מנת להמחיש טענותיו. התובע טען כי יש לפצותו בגין כאב וסבל על בסיס קביעה של 7.5% אחוזי נכות וכן ביקש להתחשב בעובדה כי אף המומחה מטעמו של בית המשפט, אשר קבע כי לא נותרה לו נכות צמיתה ואין כל קשר סיבתי לתאונה דנן, אישר נכות זמנית בכל תקופת אי הכושר בה שהה התובע. לטענת התובע, הוא נדרש לעזרת בני משפחתו, סובל עד היום מכאבים ומתקשה בנעילת נעליים סגורות ונהיגה ממושכת במשאית ואף שינה מאורח חייו טרם התאונה, בעקבותיה.

הנתבעים הכחישו כי מדובר בתאונת דרכים. הנתבעים טענו כי עת העמיס התובע עגלה כבדה על משאיתו, עבר התובע באיטיות ברכבו בנתיב הנסיעה, מכובד משקלה של העגלה, הלך התובע לאחור ונתקל בפינת רכבו של הנתבע 1. לטענת הנתבעים, נגרמה הפגיעה ברגלו של התובע כתוצאה ממשקל העגלה וגרסה זו מופיעה אף בהודעת הנתבע 1 במשטרה, כמו גם נתמכת בעובדה כי התובע עצמו מציין, שכבר בבית החולים ביקש הנתבע 1 שירשם ברישומים הרפואיים כי מדובר בתאונת עבודה ולא תאונת דרכים. לטענת הנתבעים, ככל שאכן היה גלגל רכבו של הנתבע 1 עולה על רגלו של התובע, היו נגרמים לתובע שברים וכך לא קרה. הנתבעים טענו כי מדובר בפגיעה מינורית ולטעמם מאדיר התובע את נזקיו הנטענים והפסדיו מעסקו. בהתאם לדו"חות הרווח וההפסד, טוענים הנתבעים כי רווחיו של התובע אך גדלו. מעבר לכך, טוענים הנתבעים כי היה על התובע למצות את ההליך מול מל"ל ומשלא עשה כן, יש לבצע ניכוי רעיוני. לטענת הנתבעים היה על התובע לפנות למל"ל על מנת לצמצם את נזקיו. הנתבעים טוענים כי נזקו של התובע בגין כאב וסבל הינו פעוט, החבלה אינה מצדיקה עזרה מאחרים כנטען בידי התובע, לא נגרמו לתובע כל הוצאות ונסיעות ונעשה ניסיון בידי התובע להאדיר נזק אשר כלל לא נגרם בפועל. משכך עתרו הנתבעים לפסוק לתובע סכום של 1,500 ₪ בלבד.

הצדדים מילאו ידיי להכריע בסכסוך על דרך הפשרה.

לאחר ששמעתי את הצדדים ושקלתי טענותיהם, אני מחייבת את הנתבעים 1-2 ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 9000 ₪.

כן יישאו הנתבעים 1-2 בהוצאות התובע בסך 700 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 1,200 ₪.

פסק הדין ניתן לאחר שקילת טענות הצדדים ללא נימוקים כפי המקובל והראוי בפסיקה על דרך הפשרה.

נוכח אופן סיום ההליך ניתן בזאת פטור מתשלום יתרת האגרה.

ניתן היום, כ"ט אדר ב תשע"ד, 31 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: