נישואי מינקת שהתעברה מתרומת זרע

להחלטה מיום י"ח כסלו תשע"ט (26.11.2018) בהיתר נישואי מינקת

בירור העובדות

הופיעה המבקשת, רווקה כבת ארבעים, אשר ילדה בת לפני כשבעה חודשים מתרומת זרע. כיום היא מעוניינת להינשא לרווק כבן ארבעים. לדבריה, ניסתה להניק את התינוקת עם לידתה, אך לא הצליחה מפאת מחסור בחלב. הופיע הבעל המיועד והצהיר כי הוא משתכר בשכר גבוה, וקיבל על עצמו בקנין לזון ולפרנס את הבת ע"ס של 2,000 ₪ לחודש עד הגיעה לגיל שנתיים.

בירור הדין

• נישואי מינקת שפסק חלבה, וכלל לא הניקה

חכמים אסרו על מעוברות ומיניקות להינשא עד שימלאו לוולד כ"ד חודש, זאת כדי להבטיח תזונה מלאה לוולד באמצעות הנקה, דבר העלול להיפגע במקרה בו אמו תתעבר, כמובא בברייתא ביבמות (מב ע"א):

"תניא: לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו, ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית. גזרה שמא תעשה עוברה סנדל [...] אלא, משום דחסה [...] אלא, סתם מעוברת למניקה קיימא, דלמא איעברה ומעכר חלבה וקטלה ליה." עיי"ש.

בדברי הרא"ש (כתובות פרק ה סימן כ) מצינו התייחסות למי שנבצר ממנה להניק את בנה מסיבות פיזיולוגיות, וז"ל:

"והיכא שגמלתו בחיי בעלה נראה שמותרת לינשא דליכא למיגזר מידי ולא גזרינן אטו לא גמלתו בחייו... וכן משמע הלשון מינקת שמת בעלה שהיתה מניקתו כשמת בעלה, ומטעם זה נמי נראה להתיר אשה שדדיה צמקו ואינה רגילה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה."

לדברי הרא"ש, כאשר התינוק נגמל או ששכרו לו מינקת טרם פטירת האב, אין האשה נכללת בהגדרת "מינקת חבירו", שהרי אינה מניקה בזמן הפטירה. לאור זאת כתב להתיר אשה שדדיה צמקו או שאינה רגילה להניק לעולם או שפסק חלבה בחיי הבעל (ועיין במ"ש הריב"ש סימן שס).

הדברים הובאו להלכה בשולחן ערוך (שם), וז"ל:

"אם גמלתו בחיי בעלה, או שאינה חולבת לעולם, שיש לה צימוק דדים, או שפסק חלבה בחיי בעלה ושכרו לו מינקת בחיי בעלה, או שנתנה בנה למניקה שלשה חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקה כלל תוך הג' חדשים, מותרת לינשא."

בשו"ת יביע אומר (חי"א, אה"ע מא) כתב דאין לחלק בין מצב בו אין לה חלב כלל או שיש לה חלב מעט, דבאין לה חלב מספיק, דמי לצימוק דדים שלא גזרו חז"ל, וכמו שכתב ג"כ בשו"ת נטע שעשועים (סימן נה) שיש לסמוך בזה על הגאון שב יעקב (אה"ע סימן ט).

נעיר כי בנדונו של היבי"א מדובר באשה שהניקה בחודש הראשון ולא היה לה מספיק חלב, כך שהוצרכה להוסיף חלב תינוקות וכדומה, ואילו בנדו"ד לא הצליחה כלל להניק.

נציין, כי המצבים שנמנו לעיל, בהם מי שהניקה בזמן התאלמנותה - רשאית להינשא, הינם מקרים בהם החלב פסק מסיבה רפואית, כגון: צימוק דדים או אינה חולבת לעולם, ולא כאשר התינוק נגמל בשל החלטה של האשה להימנע מהנקה.