ניסני נ' אדרי ואח'

החלטה

בפני תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, בה הוגשה בקשה לדחיית התביעה על הסף.

בתביעה נטען, כי הנתבעים פגעו בשמה הטוב של התובעת והוציאה דיבתה במסגרת הליכים משפטיים שהתנהלו ביניהם לבין אביה של התובעת, הן במסגרת ועדת בניין עיר וועדת ערר והן במסגרת בית המשפט, אשר עניינן חריגות בניה שנטען כי ביצע אביה של התובעת.

התובעת הינה עובדת בכירה בעיריית רעננה והנתבעים טענו במסגרת ההליכים הנ"ל כי אביה של התובעת ניצל את קשריו בעירייה באופן בלתי כשר.

בנסיבות אלה הוגשה תביעה בעילת פרסום לשון הרע ע"י הנתבעים.

הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי הפרסום המיוחס להם חוסה תחת הגנת חוק לשון הרע, תשכ"ה- 1965 הקובע בסעיף 13 (5) כי-

לא ישמש עילה למשפט פלילי או אזרחי –

...

(5)פרסום ע"י שופט, חבר של בית דין דתי, בורר, או אדם אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית על פי דין, שנעשה תוך כדי דיון בפניהם או בהחלטתם, או פרסום על ידי בעל דין, בא כוחו של בעל דין או עד, שנעשה תוך כדי דיון כאמור;

ביום 10.11.13 ניתנה החלטת בית המשפט לפיה –

"לאחר עיון בטענות הצדדים, מוצע לתובעת להסכים לדחיה על הסף של התביעה, מאחר שמדובר באמירות שנאמרו או נכתבו במסגרת הליכים משפטיים, ואין נפקא מינה שהתובעת לא היתה צד להם. התובעת מופנית לפסיקה העדכנית שצוטטה ע"י הנתבעים. הסכמה כאמור תילקח בחשבון לעניין ההוצאות שיוטלו.

התובעת תיתן עמדתה תוך 5 ימים".

התובעת ביקשה ארכה להגשת עמדתה, וביום 1.12.13 הוגשה מטעם התובעת "בקשה להפסקת תובענה ו/או לחילופין לתיקון כתב התביעה".

התובעת טענה כי יש בידה להוכיח שחלק מהאמרות המיוחסות לנתבעים ומוזכרות במכתבה של היועמ"ש של עיריית רעננה לא נאמרו במסגרת הדיון, וכי מכתב זה תוייק בתיק הבניין ובמחלקה המשפטית של העירייה, ועל כן אין לראותו כחוסה תחת הגנת החוק.

התובעת עותרת לתקן את כתב התביעה באופן שתוכל להוסיף עילות תביעה נוספות, שכן לטענתה מעשיהם של הנתבעים הינם אף בגדר העלבת עובד ציבור, והיא אף הגישה תלונה במשטרה בהקשר לכך.

לאור זאת ביקשה התובעת לאפשר לה להפסיק את התובענה כך שתוכל להגישה שוב בעילות תביעה נוספות או לחילופין לאפשר לה לתקן את כתב התביעה ולהוסיף העילות הנוספות.

הנתבעים התנגדו לבקשה, בטענה שהתובעת לא העבירה עמדתה בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 10.11.13 ותחת זאת הגישה בקשה חדשה ובה טענות שאין בהן כדי להתמודד עם טענות הנתבעים בבקשתם המקורית לסילוק על הסף.

לאחר עיון בבקשה לסילוק על הסף ובתגובות וכן בבקשה לתיקון כתב התביעה ובתגובות, אני מוצאת כי יש לקבל את הבקשה לדחיית התביעה על הסף, ואין מקום לקבלת בקשתה החדשה של התובעת להפסקת/תיקון התביעה.

כתב התביעה כפי שהוגש מתייחס כולו לאמרות של הנתבעים במהלך הליכים משפטיים (סעיף 8 – כתב תביעה שהוגש לבית משפט השלום ע"י הנתבעים, סעיף 9 – פרוטוקול דיון בוועדה המקומית, סעיף 10 – ערר שהוגש לוועדת ערר מחוז מרכז). גם הודעתה של ב"כ הועדה המקומית, עו"ד עירית גל, המצוטטת בסעיף 18 לכתב התביעה, על כך שלאור חומרת הטענות כנגד הועדה המקומית הועברו תיקי הבניה לבדיקת אדריכל חיצוני, אינה אלא בקשת דחיה שהוגשה לוועדת הערר מחוז מרכז במסגרת ההליך המשפטי. אין במכתב זה התייחסות כלשהי לאמירה משמיצה של הנתבעים מחוץ להליכים הדיוניים, אלא הפניה כללית לכתבי הטענות ולפרוטוקול הדיון בוועדה המקומית.

ברי כי אילו היתה התובעת מודעת לאמירות משמיצות כלשהן שנאמרו ע"י הנתבעים בגנותה בעל פה או בכתב מחוץ להליכים המשפטיים דנן, היה עליה לציינן במפורש, והשתיקה בעניין זה מהווה הודאת בעל דין על העדר כל ידיעה על אמירה כזו.