ניסימוב(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

עתירת אסיר המכוונת כנגד סירובו של משיב 1 ("שב"ס") לאפשר לו לצאת לחופשה.

העותר נשפט למאסר של עשרים חודשים והוא החל את ריצוי עונשו בחודש יוני 2012.

לטענת העותר, פניותיו לקבל חופשה סורבו בנימוק שעליו להשתלב במסגרות טיפוליות והוא טוען שכך עשה. הוא טוען עוד שהתנהגותו בין כותלי הכלא היא תקינה וכי אינו צורך סמים.

בכתב התשובה נטען על ידי שב"ס כי עניינו של העותר נבחן בחודש פברואר 2013 והעמדה השלילית התבססה על תוכנו של מידע מודיעיני עדכני ומוצלב שהיה שלילי ואשר ממנו ניתן להסיק הן התנהגות שלילית בין כותלי הכלא והן כוונות פגיעה ומסוכנות. המידע המודיעיני הוצג לעיוני במהלך הדיון.

בדיון שהתקיים ביום 4/3/13 חזר העותר על טענותיו תוך שהוא מבקש לשים את הדגש על תקינות התנהגותו בין כותלי הכלא.

שקלתי את טענות הצדדים והחלטתי לדחות את העתירה.

אין חולק שלאסיר אין זכות קנויה לקבל חופשה (רע"ב 623/12 רועי צאפאנא נ' מדינת ישראל (14.3.12)). בצד זאת קיימות נוהל המסדירות את נושא מתן חופשות לאסירים והן נקבעו בפקודת נציבות בתי הסוהר מס' 04.40.00 ("הפקודה"). בהתאם לכך, וכל עוד נוהג שב"ס בהתאם לנוהל כשהוא מחליט בעניין מתן חופשה לאסיר, אזי, בהיעדר נימוקים אחרים, לא ניתן לקבוע שהחלטתו אינה סבירה ואין עילה להתערבות בה.

סעיף 1 של פרק ד' של הפקודה קובע כי בגדר שיקולי מתן אפשרות חופשה לאסיר יובא בחשבון תפקוד חיובי שלו אשר משמעו "כי אין מידע הקושר את האסיר למעורבות שלילית בתוך בית הסוהר, המהווה עבירת בית סוהר או עבירה פלילית ...".

כאמור, עיינתי במידע המודיעיני המתייחס לעותר והגעתי למסקנה שהעמדה המובעת בתשובת שב"ס, על יסוד מידע מודיעיני זה, אינה משוללת יסוד ויש בה כדי לתמוך את המסקנה שהעותר אינו עומד בתנאי הקבוע בסעיף 1 של פרק ד' לפקודה. המידע המודיעיני הוא אכן עדכני והוא משקף התנהלות שלילית של העותר בין כותלי הכלא ונוכח תוכנו לא אוכל לקבוע כי סירוב שב"ס לאפשר את החופשה הוא בלתי סביר, או מבוסס על שיקולים בלתי רלבנטיים, במידה המצדיקה להתערב בו.

העתירה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ג, 06 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.

הוקלד על ידי חגית רבינוביץ. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: