נילי שמאי ואח' נ' עיריית תל אביב - השירות המשפטי

1. לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (כב' השופטת העמיתה מ' סוקולוב), בעפ"א 35515-11-17, מיום 20.12.2017. בגדרו של פסק הדין נדחה ערעורן של המבקשות על החלטתו של בית משפט לעניינים מקומיים בתל אביב – יפו (להלן: בית המשפט לעניינים מקומיים) (כב' השופטת ר' אופיר), בתיק מספר 01/15/0004717, מיום 07.11.2017, אשר במסגרתה נדחתה בקשתן של המבקשות למתן ארכה בת 12 חודשים, טרם כניסתו לתוקף של צו הפסקת השימוש החורג שהוצא נגדן.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המבקשות הוגש כתב אישום מתוקן לבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב – יפו (כב' השופט ע' מסארווה), אשר ייחס להן עבירה של שימוש חורג בלא היתר, לפי סעיפים 145 ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבניה).

3. מכתב האישום המתוקן עולה, כי "בדרך בגין מנחם מס' 7 (54-007) גוש חלקה 7443/5, באזור עיריית תל אביב – יפו ובמרחב התכנון המקומי שלה קיים בניין בן 3 קומות וקומת ביניים" (להלן: הבניין). בקומה ג' בבניין, קיימת יחידה בשטח של כ-165 מ"ר, אשר לפי היתרי הבניה הותר להשתמש בה "לצרכי משרדים" בלבד (להלן: היחידה). ביום 22.01.2015, ביצעו המבקשות ביחידה שימוש "לצרכי מגורים", שהינו שימוש שלא ניתן עבורו היתר, המהווה שימוש חורג. יצוין, כי במועדים הרלוונטיים היו המבקשות בעליה של היחידה, והאחראיות לשימוש החורג שנעשה בה.

4. במסגרת הליך גישור שנערך בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם, לפיו המבקשות יודו ויורשעו במיוחס להן. כמו כן, הוסכם על גובה הקנסות שיושתו על המבקשות. ביום 07.12.2016, הורשעו המבקשות, על פי הודאתן, בעבירה שיוחסה להן בכתב האישום המתוקן. בו ביום, נגזר דינן של המבקשות בבית המשפט לעניינים מקומיים. בפתח הדיון שהתקיים בפני בית המשפט לעניינים מקומיים, ביקשו בעלי הדין כי בשל "הנסיבות המיוחדות של המקרה", יכבד בית המשפט את ההסדר עליו הוסכם במסגרת הליך הגישור. לאור האמור, קיבל בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת בעלי הדין, בקובעו כי ההסדר שאליו הגיעו הצדדים הוא הסדר "ראוי, מאוזן וסביר". בית המשפט לעניינים מקומיים הורה למבקשות, בין היתר, "להפסיק השימוש החורג בנכס"; וכן, "להחזיר את המצב לקדמותו על פי ההיתר" (להלן: צו הפסקת השימוש החורג). בית המשפט לעניינים מקומיים הבהיר, כי "אשר לעתיד לבוא, הרי שכפי שנאמר להגנה במהלך הליך הגישור, תינתן ארכה במהלכה ינסו הנאשמות [המבקשות] להסדיר ולהכשיר את השימוש בנכס כאשר אם תוגש בקשה במהלך התקופה ויעלה ביד הנאשמות [המבקשות] להצביע על מאמצים משמעותיים שנעשו ועל עיכוב שלא באשמתן, ככל שיהא בכך צורך, בית המשפט יטה לקבל בקשה לארכות נוספות". לאחר זאת, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי הצו להפסקת השימוש החורג ייכנס לתוקפו ביום 07.09.2017.

5. ביום 05.09.2017, הגישו המבקשות לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה להארכת המועד לביצוע צו הפסקת השימוש החורג, ב-12 חודשים. ביום 02.10.2017, דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ר' אופיר) את הבקשה בקובעו, כי "גזר הדין ניתן לאחר שהצדדים הגיעו להסדר טיעון בהסכמתן של המבקשות. חרף הארכה המשמעותית שניתנה למבקשות במסגרת גזר הדין, לא חלה התקדמות משמעותית בהליך הסדרת והכשרת השימוש בנכס, וגם כעת ההיתר לשימוש חורג בנכס אינו בהישג יד". בית המשפט לעניינים מקומיים הבהיר, כי "הנסיבות המיוחדות" אותן ציינו המבקשות בבקשתן, נלקחו בחשבון על ידי בית המשפט עת כיבד את הסדר הטיעון; וכי גזר הדין שניתן בעניינן שיקלל בחובו את מכלול הנסיבות. בהמשך, הטעים בית המשפט לעניינים מקומיים, כי "משלא פירטו המבקשות מהן המאמצים המשמעותיים שננקטו על ידן החל ממועד גזר הדין, ממילא גם לא עלה בידן להצביע על 'עיכובים' שחלו 'שלא באשמתן'. משהשתהו המבקשות לפעול להסדרת והכשרת השימוש בנכס במהלך הארכה שכבר ניתנה להן במסגרת גזר הדין, אין הן יכולות להלין אלא על עצמן". בית המשפט לעניינים מקומיים הוסיף עוד, כי "פסקי דין של בית משפט יש לקיים במועד, ואין לדחות את ביצועם לאין סוף". לאחר זאת, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי "לפנים משורת הדין, ובשל תקופת החגים, ניתנת למבקשות ארכה קצרה לשם התארגנות, כך שהצו ייכנס לתוקף ביום 01.11.2017".

6. ביום 29.10.2017, הגישו המבקשות בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, ולחילופין בקשה להארכת מועד ביצוע הצו. ביום 07.11.2017, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי אין מקום לסטות מההחלטה שניתנה ביום 02.10.2017, שכן הבקשה לא מעלה "עובדות חדשות או שינוי נסיבות" מאז מתן ההחלטה. בית המשפט לעניינים מקומיים חזר והבהיר, כי "גזר הדין ניתן במסגרת הסדר טיעון, בהסכמתן של המבקשות, אשר שיקלל בחובו את מכלול הנסיבות".  לאחר זאת, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי גם לגופו של עניין דין הבקשה להידחות, שכן לא עלה בידי המבקשות להוכיח כי הן "עשו 'מאמצים משמעותיים' או הצביעו על 'עיכוב שלא באשמתן". בית המשפט לעניינים מקומיים הטעים, כי "המבקשות משיקוליהן הן, בחרו שלא לפנות ולהסדיר את השימוש בנכס מיד עם מתן גזר הדין, אלא המתינו ופנו לאדריכל רק בחודש מאי, ורק ביום 16.08.2017 אושרה פתיחת תיק המידע. משכך, לא התקיימו התנאים שנקבעו בגזר הדין ודין הבקשה להידחות". לצורך התארגנות, קבע בית המשפט לעניינים מקומיים, כי צו הפסקת השימוש החורג ייכנס לתוקפו ביום 21.11.2017.

7. שישה ימים לפני כניסתו של צו הפסקת השימוש החורג לתוקף, הגישו המבקשות ערעור ובקשה להארכת מועד ביצוע הצו לבית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו. ביום 20.12.2017, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור בקובעו, כי בדין דחה בית המשפט לעניינים מקומיים את בקשת המבקשות. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי "אנחנו נמצאים עתה כשנה לאחר מתן צו הפסקת השימוש החורג וההיתר לשימוש חורג איננו נמצא כלל בהישג יד. האמור בגזר הדין של בית משפט קמא, עליו מסתמך ב"כ המערערות [המבקשות], איננו משמש היתר למתן דחיות וארכות ללא סוף בכניסת צו הפסקת השימוש לתוקפו. אף יש במתן דחיות ממושכות לאין את צו בית משפט קמא מתוכנו". בית המשפט המחוזי הוסיף עוד, כי בהתאם לתיקון 116 לחוק התכנון והבניה, הגם שאינו חל במקרה דנן, "לא ניתן ליתן ארכה של יותר משנה בכניסת צווי הריסה ואיסור שימוש חורג לתוקף, וגם זאת רק מטעמים מיוחדים שירשמו". על יסוד האמור, דחה בית המשפט המחוזי את ערעורן של המבקשות, וקבע כי לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר למבקשות להתארגן, צו הפסקת השימוש החורג יכנס לתוקפו ביום 15.02.2018.

הבקשה לרשות ערעור