ניכור כלפי הורה משמורן והתניה של שינוי משמורת בתנאים מתלים

ובעניין הקטין:                            נ. יליד 15/4/09 (כיום בגיל 9)

השאלה שעל הפרק:האם יש לאשר, לסרב או להתנות העברת משמורת של קטין בגיל 9 שנים לאביו לאמו בשל ניכור הורי כלפי האם המשמורנית אצלה הוא גר?
א. הרקע והשתלשלות דיונית קודמת בתמצית:1. מאז שמוניתי לתפקיד שיפוטי, אני מלווה את המשפחה שבכותרת בסכסוכי משמורת והסכסוכים אינם פוסקים.
2. הצדדים הינם בני זוג לשעבר שלא נישאו זה לזה אך חיו תקופה משותפת יחדיו, במהלכה נולד להם בנם המשותף נ. , יליד 15/4/09. לשני הצדדים היו מערכות יחסים קודמות וילדים מקשרים קודמים וגם כיום הם מצויים במערכות יחסים חדשות. האם הינה **** מומחית המתגוררת עם הקטין בXXX ואילו האב הינו *** המתגורר בXXX.
3. סמוך לאחר פרידתם של הצדדים לפני כשמונה שנים וחצי הוגשו על ידם תביעות הדדיות בעניין משמורת בנם המשותף וכל זאת אך מעט לאחר שמלאו לו 6 חודשים בלבד. כל צד ביקש לאחוז בקטין ולקבל משמורת זמנית, משל היה זה "משפט שלמה".  אותו "משפט שלמה" ממשיך גם כיום, אך ניכר כי בעוד עמדת האם הינה גמישה ומתחשבת ברצון הילד מחד גיסא כמו גם חוששת מפני ניכור וניתוק של הילד ממנה מאידך גיסא (ככל שיעבור לאב), עמדת האב היא מאבק נטול פשרה על העברת הקטין למשמורת פיזית שלו כאן ועכשיו ללא כל המתנה או התנייה תוך ראיית עצמו כהורה טוב ומתאים יותר עבור הקטין ואת האם כהורה נחות ממנו מכל הבחינות.4. לאחר שנפרדו הצדדים (בהיות הילד בגיל 6 חודשים בלבד), המשיכו שניהם להתגורר באותה עיר – XXX וקיימו הסדר של משמורת משותפת לכל דבר ועניין (האב החזיק בילד מדי יום בין השעות 14:00 – 20:00 ובכל סוף שבוע שני, החל מיום ו' ועד ליום א' (כולל לינה) ובשבוע שבסופו שוהה הקטין עם האם, הוא לן אצל אביו ביום ה'. מדי יום למעט ימי הלינה אצל האב גודל וטופל הקטין על ידי האם. בסוף חודש מאי 2011 העתיקה האם את מגוריה עם הקטין, באופן חד צדדי למרכז הארץ (XXX), ללא הסכמת האב וללא קבלת אישור שיפוטי מבית המשפט ואף רשמה הקטין למעון באותה עיר. בעקבות כך ניתנה החלטתי ביום 26/6/11 המורה על השבת הקטין לXXX ובקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת נדחתה בשעתו על ידי כב' הנשיא דוד חשין. בסופו של יום לא חזרה האם להתגורר בXXX, אלא למגורים זמניים במקומות שונים אחרים בצפון (XXX) ובמסגרת דיון בלתי פורמלי שנערך ביום 18/1/2012 הגיעו הצדדים להסדר דיוני ולהסכמות זמניות שקיבלו תוקף של החלטה שיפוטית כדלהלן:
א. משמורת הילד תמשיך להיות משותפת עד להכרעה אחרת.ב. הילד ישהה שבוע אצל האם ושבוע אצל האב וחוזר חלילה לסירוגין (ממוצאי שבת עד מוצאי שבת). בכל שבוע שהילד נמצא אצל אחד ההורים יתבצעו מפגשים עם ההורה האחר פעמיים בשבוען בימים ב' ו-ד'.ג. שני הצדדים לא ירשמו הקטין למסגרת חינוכית עד להכרעה אחרת.ד. עם הגיעו של הקטין לגיל 4 שנים (15/4/2013) ימונה מומחה נוסף על ידי בית המשפט שימליץ לעניין המשמורת והמסגרת החינוכית ומקום מגוריו של הילד.
5. הסדר זה עלה יפה והחזיק מעמד כשנה ומחצה (מאז ינואר 2012 ועד אפריל 2013 שאז שבו הצדדים לבית המשפט בהתאם לאותו הסדר וביקשו מינוי מומחה נוסף. בית המשפט מינה את המומחה מר מנחם אופיר ואף פעל לפי המלצתו שקבעה, כי יש להעדיף הותרת הקטין במשמורת פיזית של האב בXXX מאשר העברתו למשמורת פיזית אצל האם. עם זאת, קבע  כי 3 מתוך 4 סופי שבוע ישהה הקטין עם אמו. בין השאר קבע בית משפט זה קביעותיו לאור החשש שהאם עסוקה מדי בעבודתה הקרייריסטית ולא תוכל לשהות עם הקטין כפי שהאב מציע לשהות ולטפל בו וזאת בנוסף לדברים נוספים שנרשמו בחוות דעת המומחה לעניין עדיפותו של האב (ראה פסק דיני בתמ"ש 23494-01-10 מיום 29/8/2013).
6. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת שהתקבל בחיוב והעניין הגיע עד לבית המשפט העליון שקבע בבע"מ 1858/04 כי על יסוד חזקת הגיל הרך שקבועה בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 יש להותיר הקטין במשמורת אמו ולא במשמורת אביו. העניין חזר לפתחי בשאלות שנודעות להסדרי שהות בסופ"ש חופשות, ענייני חוגים ועוד וניתן פסק דין נוסף על ידי בתמ"ש 23494-01-10 ביום 30/12/14 עליו לא ערערו הצדדים.
7. אלא שהאב לא השלים עם רוע הגזירה מבחינתו של משמורת הקטין אצל האם, המתין עד ליום הולדתו השישי של הקטין (שאז אין תחולה עוד לחזקת הגיל הרך) והגיש תביעה נוספת להעברת הקטין למשמורתו, היא התביעה שבכותרת.
ב. טענות האב בתביעה הנוכחית:
8. טוען האב בתביעתו, כי הוא הדמות המשמעותית ביותר בחיי הילד, כי יש לו כישורי הורות טובים יותר מאלה של האם וכי לילד רצון עז מאוד לעבור לגור עמו, רצון שיש להתחשב בו וביתר שאת לאור גילו וכשריו ההתפתחותיים הייחודיים של הילד. עוד הוא טוען, כי בשעה שחזקת הגיל הרך הסטטוטורית אינה חלה, הרי כל אלה (ובעיקר רצון הילד) יש בהם כדי להצדיק שינוי משמורתו של הקטין והעברתו למגורים עמו.
9. האב הוסיף, כי הקטין מגלה סימני מצוקה במגוריו אצל אמו, הרטבה, נדודי שינה, ניבולי פה והילד פשוט מתחנן לעבור לגור עמו. 
10. האב טען עוד, כי בתה של האם מנישואין קודמים עברה לגור אצלה וצרכה סמים באופן שעלול לסכן את הקטין.
11. כן טען האב, האם חרף הצהרותיה בבית משפט זה ובערכאות הערעור, מקדישה כל זמנה לעיסוקיה הפרטיים ו/או התעסוקתיים וכלל אינה פנויה לטיפול בקטין.
ג. טענות האם בכתב ההגנה ובסיכומים:
12. האם הכחישה מכל וכל את טענותיו העובדתיות של האב והוסיפה כי האב מסית את הקטין נגדה, מערב אותו עמוקות בסכסוך ומבצע מניפולציות בנפשו השברירית כדי לגרום לו לעבור לגור אצלו.
13. לדברי האם, העובדה שהאב מכפיש ללא הרף את כישוריה כהורה ואותה עצמה לעומת הרסון שהיא נוהגת להבדיל ממנו מלמדת על כך שהוא נעדר הכישורים החשובים ביותר עבור גידול הילד. לצורך כך היא הפנתה לחוות דעת קודמות ולכתבי טענות המדברים בעד עצמם.
14. האם הסבירה עוד, כי האב אינו מפנים ומקבל את המלצות גורמי הטיפול כי יש להניח לסכסוך ולאפשר לנ.  לגדול בשקט ושלווה ללא המאבקים ההוריים ואף התנהלות זו מדברת בעד עצמה ומלמדת כי האב לא באמת פועל לטובת הקטין, אלא לטובתו שלו.