ניכוי הפסדים של החברה המשפחתית מהכנסות ממשכורת של הנושים

רקע ותיאור המחלוקת

1. המערער 2 (להלן – ארז) הוא בעלים של חברה העוסקת בטקסטיל בשם "ברייטקס" (להלן – ברייטקס), ממנה הוא מושך משכורת.

            בשנת 2005 הקים ארז את החברה המערערת 1 (להלן – דימא), העונה להגדרה של "חברה משפחתית" לפי סעיף 64 א לפקודת  מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן – הפקודה), ובשנת 2006 הגישו ארז ודימא בקשה למשיב לרשום את דימא כחברה משפחתית, שארז הוא הנישום המייצג שלה.

            על פי האמור בדו"חות שהוגשו על ידי דימא (למשל ביאור 1 בעמ' 6 בנספח 2 של תצהיר ארז): "החברה עוסקת בהשכרה של מבנה למטרות תעשיה משרדים ומסחר".

            אין חולק (עדות ארז, עמ' 25 לפרו'), שבשנים הנדונות דימא רכשה והשכירה מבנה אחד בלבד: מבנה בשטח של כ-400 מ"ר ברחוב אחווה 10 שבשכונת נווה צדק תל-אביב (להלן – המבנה).

2. במשך השנים 2006-2009 הנדונות כאן הגישו ארז ודימא דו"חות שנתיים, בהם קוזזו הפסדיה של דימא ממשכורתו של ארז.

            המשיב סירב להכיר בקיזוז זה.

            כן סירב המשיב להכיר בחלק מההוצאות שהוצהרו בדו"חות דימא לשנים הנדונות.

            לאחר קיום הליכי השגה, שנדחתה, הוציא המשיב שומות בצו לפי סעיף 152(ב) לפקודה לשנים הנדונות, במסגרתן הוספו הפסדי דימא שקוזזו מהכנסותיו של ארז על הכנסתו החייבת באותן שנים, וכן הוספו סכומי ההוצאות שלא הוכרו להכנסותיה של דימא.

            בכך דנים שני הערעורים הללו.

3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא בשאלה, האם הכנסותיה של דימא הן הכנסות "עסק" לפי סעיף 2(1) לפקודה, שאז ניתן לקזז את הפסדיה באותן שנים מהכנסותיו ממשכורת של ארז, או שהכנסותיה של דימא הן דמי שכירות לפי סעיף 2(6) לפקודה, שאז לא ניתן לקזז את הפסדיה מהכנסותיו של ארז, לפי סעיף 28 לפקודה?

4. המשיב טוען עוד, שבכל מקרה ניתן היה להכיר בדימא כחברה משפחתית רק משנת 2007 ואילך, ואילו המערערים טוענים שיש להכיר בכך כבר משנת 2006. אעמוד על כך להלן.

5. מחלוקת נוספת, נוגעת, כאמור, לסירובו של המשיב להכיר בחלק מהוצאות דימא כפי שהוצהרו על ידה בשנים הנדונות. אפרט להלן.