ניימן נ' קובייסי

החלטה

1.בפניי בקשה לסילוק על הסף, בשל חוסר עילה.

2.על פי כתב התביעה, התובע פעל לבקשת הנתבע להקמת אתר אינטרנטי חכם לשימוש מתפללי בית הכנסת. התמורה לבניית האתר, שנקבעה בין הצדדים היתה על סך של 3,000 ₪.

3.התובע צירף לכתב התביעה טופס, שעל גביו צוין: "יוסי, ברכות! נבחרת על ידי אבי שלום כמומחה הזוכה בפרויקט – דרוש פרילנסר לפיתוח תוכנה כדף אינטרנטי". כמו כן, צורפו תכתובות "אימייל" שהוחלפו בין "משה"- הנתבע לבין התובע, במהלך כל שלבי העבודה על הקמת התוכנה, שמהן ניתן להסיק, כי הנתבע הוא זה אשר הזמין את השירות מידי התובע.

התובע טען, כי בניית האתר אמנם ארכה זמן וידעה תקלות, אך היענותו לתיקון התקלות היתה מהירה ויעילה והתקלות טופלו, לכל המאוחר, מספר ימים לאחר שנודע לו עליהן. התובע טוען כי בשלב מסוים, לקראת סיום השלמת בניית התוכנה ותיקון התקלות, הנתבע ניתק עמו כל קשר ונותר חייב לו תשלום עבור העבודה שביצע, בסך של 3,000 ש"ח.

4.בכתב ההגנה, הנתבע טען, ושב וטען, כי התביעה מתבססת על נתונים שקריים, מתוך ניסיון "לזרות מלח בעיניי ביהמ"ש", אך לא מצאתי שהנתבע סיפק הסבר כלשהו, או גרסה המניחה את הדעת ביחס לטענות התובע.

5.בבקשה לסילוק על הסף, הציג הנתבע שתי טענות עובדתיות חלופיות, הסותרות אחת את רעותה.

האחת: בהיעדר חוזה, או זיכרון דברים מפורט שנערך בין הנתבע לבין התובע, הרי שאין כל התקשרות ועל כן, במקרה דנא, לא מתקיימים התנאים להיווצרות חוזה שהינם – הצעה, קיבול, גמירות דעת ומסוימות . כמו כן, הנתבע טען, שכל ההתכתבויות שלכאורה התנהלו בינו לבין התובע , הנם פרי עטו של התובע, שכל מטרתן היתה ליצור "מציאות מדומה" לפיה נוצר ביניהם חוזה, אולם בפועל- לא היתה כל התקשרות בניהם.

השנייה: טענה של טעות, או הטעייה מכוונת מצד התובע, שאילו היה הנתבע יודע עליה , לבטח לא היה מתקשר בחוזה. עוד טען הנתבע, כי תוצאתה של אותה טעות הינה ביטול החוזה. הטעות אותה טען הנתבע הינה, שהתובע פעל בניגוד גמור לנדרש ממנו בהיבט המקצועי של פיתוח התוכנה.

6.מכל המקובץ יוצא אפוא , כי מחד, טוען הנתבע כי מעולם לא נקשר עם התובע בחוזה או בהסכם כלשהו ושמדובר בתחבולה שהקים התובע על מנת לעשות עושר על גבו של הנתבע, ומאידך, שהנתבע אכן התקשר עם התובע לצורך הקמת האתר, ואולם בסיס ההתקשרות של הנתבע עם התובע, היה מבוסס על טעות או הטעייה ועל כן, דין החוזה להבטל לאור הפגם שבהליך כריתתו.

7.תקנה 72 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984 נוקטת בלשון הבאה-

"בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין, טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו; אין באמור בתקנה זו כדי למנוע טענות משפטיות חלופיות".

8.הוראות סדר הדין האזרחי מחייבות את בית-המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שהוא מחליט למחוק תובענה על ספה. תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 מסמיך את בית-המשפט לצוות על מחיקת כתב-התביעה כאשר זה אינו מראה עילת תביעה. בית-המשפט יפעיל את סמכותו על-פי תקנה זו אך ורק כאשר "...ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (י' זוסמן: "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית- 1995, בעמ' 384). בית-המשפט, בבואו למחוק כתב-תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג אפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על-ידיו כדי שבית-המשפט יימנע ממחיקת התביעה על הסף (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג' (3) 124.

8.לא התרשמתי מכך שכתב התביעה לוקה בחוסר עילה. עם זאת, התרשמותי הברורה הנה שבתיק זה, רב הנסתר על הגלוי ועל כן, מן הראוי שהעובדות תתבררנה.

9. לפיכך, ולאור המקובץ לעיל, אני דוחה הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

10.לא מצאתי, בשלב זה, לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ג, 04 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: