ניומן סוליש נ' סטרמן

פסק דין

1.על פי כתב התביעה, ביום 19.2.08 חתם הנתבע על ערבות בהסכם שבין התובע לבין נכדו של הנתבע מר נחמיה שאול (להלן – נחמיה).

על פי ההסכם האמור, מכר התובע לנחמיה 50% ממניות של חברת פוטופסייל בע"מ וכן 50% ממניות של חברת נ.ג.י. טכנולוגיות בע"מ (להלן – המניות). הן התובע והן נחמיה היו שותפים בחברות אלה.

הואיל ונחמיה ברח מהארץ, מכר התובע שני כלי רכב שהיו משועבדים לבנק ירושלים על מנת לכסות את חובות החברה, ולאחר המכירה נותר עדיין חוב לבנק ירושלים בסך של 27,821 ₪ אותו שילם התובע מכיסו הפרטי.

2.התובע דורש מהנתבע, כערב, סכום של 29,999 ₪ המורכב כדלקמן:

27,821 ₪ - החוב לבנק ששולם ע"י התובע;

1,647 ₪ - דמי ביטוח;

381 ₪ - הוצאות העברת בעלות;

150 ₪ - מילוי דלק חד – פעמי בכלי הרכב.

3.לטענת הנתבע בכתב ההגנה, הסכמתו לערוב להתחייבויות החברות (שבהן כאמור הן התובע והן נחמיה היו בעלי מניות) נבעה ממצג שהציג התובע לפיו מדובר בחברות פעילות אשר תוכלנה לעמוד בכל התחייבויותיהן והלוואותיהן.

בדיעבד התברר לנתבע כי נפל קורבן להטעיה מכוונת על ידי התובע לגבי עסקיה של חברת פטופסייל , אשר התובע היה שותף מלא לפעולות המרמה שנעשו בחברה, הצגת תזרים מזומנים כוזב וזיוף.

כתוצאה מכך, דורש הנתבע את ביטול הערבות ושחרור הנתבע מערבותו.

לענין סכום התביעה טוען הנתבע, כי התובע מכר את כלי הרכב בסכום נמוך בהרבה משוויים האמיתי עקב רשלנות, ואילו היה מוכרם תמורת שוויים האמיתי – לא היתה נותרת יתרת חוב כלפי הבנק.

4.בדיון שהתקיים בפני ביום 20.6.10 הגיש התובע מחירון (ת/1) ממנו עולה, לטענתו, כי כלי הרכב נמכרו במחיר הוגן.

מאידך, הנתבע הגיש מחירון (נ/1) וכן מסמכים (נ/2) אשר לדעתו קשורים לערבותו, וביניהם חשבוניות אשר לגביהן נטען כי הן פיקטיביות והודעות זיכוי שהוצאו באותו יום, וכן הסכם בין חברת פטופסייל לבין התובע סכום של 750,000 ₪ הזהה לסכום שהשקיע המשקיע "התמים" בחברה.

5.התובע נתבקש להגיש תגובה למסמכים שהוגשו על ידי הנתבע.

בתגובתו, שהוגשה ביום 20.6.10, טוען התובע כי המסמכים שהוגשו אינם קשורים לעצם ערבותו של הנתבע, וכי המחירון שהוגש על ידי הנתבע אינו לוקח בחשבון קילומטראז' של כלי הרכב שנמכרו על ידו, תאונות בעבר, שימוש על ידי חברה, פגיעות בשאסי, פח וצבע – נתונים אשר יש בהם כדי להפחית משווי הרכב.

6.על פי סעיף 8 לחוק הערבות, התשכ"ז – 1967 (להלן –חוק הערבות), הערב (הנתבע במקרה דנן) והחייב (נחמיה) אחראים כלפי הנושה (התובע) ביחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש מן החייב תחילה, אלא אם כן החייב נמצא מחוץ לישראל (ראה סעיף 8 (3) לחוק הערבות).

הואיל ובמקרה דנן ברח נחמיה לחו"ל – רשאי היה התובע לדרוש את סכום החוב מהנתבע כערב, מבלי שדרש אותו תחילה מנחמיה.

7.על פי סעיף 9 לחוק הערבות, זכאי הערב לחזור על החייב ולהיפרע ממנו מה שנתן למילוי ערבותו, ועל פי סעיף 7 (א) לחוק, כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיובו – עומדת גם לערב.