נידאל נ' גזית ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה שהוגשה ע"י התובע (הנתבע שכנגד) לעיכוב הליכים ולביטול פסק דין שניתן ביום 08.07.2003 בשל אי-התייצבות התובע לדיון שהיה קבוע בעניינו באותו מועד.

2.ראשיתו של ההליך שלפניי בתביעה קטנה שהגיש התובע כנגד הנתבעות לתשלום פיצויים בגין נזקי רכוש שנגרמו, לטענתו, לרכבו עקב פגיעתו ע"י רכב הנתבעים. הנתבעות 1 ו- 3 הגישו בתורן שתי תביעות שכנגד נגד התובע, האחת בגין נזקים עקיפים והשנייה כתביעת שיבוב בגין כספים ששולמו על ידן לתיקון רכב הנתבעת 2.

3.משלא התייצב התובע לדיון אשר היה קבוע ביום 08.07.2003 ניתן פס"ד המורה על דחיית התביעה העיקרית, קבלת התביעה שכנגד וחיוב התובע (הנתבע שכנגד) לשלם לנתבעות 1 ו- 3 סך של 6,682 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

4.ביום 22.06.2009 הגיש התובע את הבקשה דנן, במסגרתה עתר לביטול פסה"ד שניטל בהעדר וכן עיכוב הליכי ההוצל"פ שננקטו נגדו ע"י הנתבעות לביצוע פסה"ד.

5.בבקשה טען התובע, כי מעולם לא קיבל זימון לדיון וכי לא ידע כלל על קיומו. לטענתו, הופתע לגלות עם קבלת פסה"ד לידיו, כי התקיים דיון בהעדרו. עוד טען התובע, כי התביעות שכנגד הוגשו בחוסר תום לב בניסיון מצד הנתבעות להתעשר שלא כדין על חשבונו וכי מדובר בתביעות סרק קנטרניות. התובע הוסיף וטען, כי ייגרם לו עיוות דין באם פסה"ד יישאר על כנו ותמנע ממנו ההזדמנות לברר את התביעה ולהשמיע את טענותיו לגופן.

6.הנתבעים התנגדו נחרצות לביטול פסק הדין.

לטענתם, לא נפל פגם בפסק הדין נשוא הבקשה, שכן ההזמנה לדיון הומצאה כדין לידי התובע. הנתבעים ציינו, כי פסה"ד ניתן רק לאחר שכבוד השופטת ג' בסול ווידאה, כי קיים אישור מסירה כדין. הנתבעים טענו, כי התובע נמנע מלציין בבקשה את המועד בו נמסר פסה"ד, ובכך הוא מנסה להעלים מביהמ"ש את העובדה כי הבקשה הוגשה באיחור לאחר שחלף המועד החוקי להגשתה, מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד ומבלי להצביע על טעמים המצדיקים הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסה"ד. עוד הדגישו הנתבעים את הזמן הרב (6 שנים) שעבר ממועד מתן פסק הדין בתאריך 08.07.2003 ועד למועד הגשת הבקשה לביטול פסה"ד ביום 22.06.09, כאשר די בשיהוי האמור כדי להביא לדחיית הבקשה. הנתבעים הוסיפו וטענו, כי התובע ישב בחיבוק ידיים, לא עשה דבר ולא נקט בפעולה כלשהי משך 6 שנים מאז שניתן פסה"ד כנגדו. עוד נטען, כי פסה"ד הפך לחלוט וכי חידוש ההליך עשוי לגרום עיוות דין וקיפוח זכויות הנתבעות.

7.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, ולאחר שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מן הטעמים שלהלן:

8.עיון בתיק מעלה, כי פסק הדין נשוא הבקשה ניתן כדין, באשר כבוד השופטת ג' בסול קבעה בפסה"ד כי קיים אישור מסירה כדין לידי התובע. לפיכך ביטול פסה"ד מתבקש מכוח שיקול דעתו של ביהמ"ש ולא מחובת הצדק.

9.עפ"י תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי בקשה לביטול פס"ד שניתן בהעדר תוגש תוך 30 יום מיום המצאת פסה"ד למבקש. מדובר במועד שנקבע בחיקוק ולכן רשאי ביהמ"ש להאריכו רק בהתקיימם של "טעמים מיוחדים שיירשמו". אם הבקשה מוגשת לאחר שחלפו 30 הימים ממועד המצאת פסה"ד, על המבקש לציין בבקשתו את המועד בו הוא קיבל את פסה"ד או נודע לו על דבר קיומו. אם המבקש אינו מפרט בבקשתו את המועד בו קיבל את פסה"ד מניחים, כי הבקשה לביטול פסה"ד הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה (ראו: ברע"א 8467/06 לובנא אבו עסקה נ' בית הברזל טנוס בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים)].

10.בענייננו, פסק הדין ניתן בתאריך 08.07.2003 ואילו הבקשה לביטולו הוגשה בתאריך 22.06.2009, כעבור 6 שנים מיום נתינתו. התובע אינו מפרט בבקשתו ובתצהיר התומך בה את המועד שבו נמסר לו פסה"ד ואף לא את המועד שבו נודע לו אודותיו. לאור זאת, אני קובעת, כי התובע הגיש את הבקשה לביטול פסה"ד לאחר שחלף המועד להגשתה. לא זאת אף זאת, התובע לא ביקש להאריך לו את המועד להגשת בקשת הביטול ואף לא הצביע בבקשתו על טעם, לא כל שכן טעם מיוחד, אשר לא היה בשליטתו ואשר בגינו לא היה בידו להגיש את הבקשה או לבקש הארכת מועד, בזמן.

11.בחלוף זמן סביר ממועד סיומו של הליך משפטי מתגבשת צפייתו של הצד שכנגד, כי ההתדיינות המשפטית אשר הוא היה צד לה הסתיימה ותהפוך לנחלת העבר. עקרון סופיות הדיון מחייב קביעת מועדים להתמשכותם של ההליכים המשפטיים. כפי שנקבע בפסיקה, צד זכאי לכלכל את ענייניו מבלי שחרב הערעור תהא תלויה על צווארו משך זמן רב. דברים אלה יפים אף לגבי הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר. צד זכאי לדעת, כי בחלוף זמן מסוים ההכרעות השיפוטיות אשר ניתנו בעניינו הינן סופיות. לא נעלמה מעיניי זכותו של צד כי יהיה לו יומו בביהמ"ש אך מנגד ניצב עקרון סופיות הדיון וזכותו של הצד שכנגד לדעת, כי העניין המשפטי אשר הוא צד לו, הגיע לסיומו. לתובע ניתן יומו בביהמ"ש, ניתנה לו האפשרות להופיע לדיון ולהשמיע את טענותיו לגופן. אך הוא בחר מטעמים השמורים עמו שלא לעשות זאת, ופעל תוך זלזול במועדים הקבועים בחוק באשר להגשת הבקשה לביטול פסה"ד, ועל כן אין לו אלא להלין על עצמו.

12.לאור כל הנימוקים שמניתי לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול פסה"ד ומותירה את פסה"ד שניתן כנגד התובע ביום 08.07.203 על כנו.

13.התובע יישא בהוצאות הנתבעים בגין בקשה זו בסך של 1,000 ₪.

14.המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"א, 22 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: