ניאזוב נ' קליין

החלטה

1)התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע. בכתב התביעה עותר התובע להורות על פינויו של הנתבע ממחסן הנמצא ברח' חזקיה שבתאי 81 ירושלים וכן סעד כספי לתשלום בסך של 18,400 ₪.

2)לבקשת התובע ניתן ביום 19.12.2011 פסק דין בהעדר הגנה. לבקשה צורף אישור מסירה ותצהיריהם של המוסרים לפיהם לאחר שלושה ביקורים ולאחר שהנתבע לא נמצא במעונו הודבק כתב התביעה על דלת דירתו.

3)הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין וכן עיכוב הליכים עד למתן החלטה בבקשה. בתצהירו טוען הנתבע כי נודע לו על קיום פסק הדין רק עם קבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל וכי לפני מועד זה הוא לא קיבל את כתב התביעה ו/או מי מבני משפחתו.

עוד טוען הנתבע כי התובע כלל אינו בעליו של הנכס נשוא כתב התביעה וכי לטובתו רשומה רק הערת, כמו כן טוען הנתבע כי בסיכום בינו לבין התובע נקבע כי סכום רכישת המחסן יקבע בידי שמאי מקרקעין מוסכם. כמו כן טען כי השקיע במחסן כ- 20,000 ₪.

4)ב"כ התובע מתנגד לבקשה. ראשית, הבקשה הוגשה באיחור בלא שהנתבע קיבל ארכה מבית המשפט. על פי אישור המסירה שצורף לבקשה נמסרה האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל ביום 8.1.2012 ואילו הבקשה הוגשה רק ביום 5.3.2012, דהיינו איחור של כחודשיים. בגין איחור זה לא ניתן כל הסביר סביר.

כמו כן נטען כי אין בפיו של הנתבע כל גירסת הגנה ראויה.

5)לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות מהסיבות הבאות:

המצאה באמצעות הדבקה הינה אחת מדרכי ההמצאה המוכרות בתקנות סדר הדין האזרחי והיא מוסדרת בתקנה 489.

הנתבע אינו מכחיש כי הינו מתגורר בנכס שבו בוצעה ההדבקה.

בסיבות אלה אמנם בית המשפט רשאי מכוח שיקול דעתו שלא לראות בדרך זו כהמצאה אך בנסיבות העניין אין לפסול את המצאת כתב התביעה ומכאן שאין לבטל את פסק הדין מחמת פגם בהמצאת כתב התביעה.

שנית – הנתבע מאשר כי קיבל את האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל בחודש ינואר, אך מנימוקי לא טרח לצין את המועד המדויק בו קיבל את האזהרה, וזאת בניגוד לתובע אשר המציא את אישור מסירת האזהרה מיום 8.1.2012. אף הנתבע לא הכחיש את האמור באישור המסירה.

מנגד, הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה רק כעבור כחודשיים מיום קבלת אזהרה. אין בפי הנתבע כל הסבר לאיחור בהגשת הבקשה. הנתבע אף לא טרח להצטייד באורכה מבית המשפט להגשת הבקשה לאחר חלוף המועד ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

שלישית – הנתבע לא הציג כל הגנה אשר ככל שתוכח תביא לדחיית הבקשה.

הנתבע אינו מכחיש את האמור בהסכם מיום 27.1.2008 ולפיו הוא קיבל את החזקה במחסן לאור רכישתו ואף שילם 1,000 דולר ע"ח הרכישה. בניגוד לטענתו כי מחיר המחסן אמור הי ה להיקבע על ידי מאי מוסכם הרי שבהסכם הנ"ל אין כל הסדר שכזה וכי המחיר המופיע בו הינו של 16,000 דולר.

הטענה כי השקיע במחסן סכום של 20,000 ₪ לא נתמכה בשום ראיה ולפיכך הינה בבחינת טענה סתמית.

אף הטענה כי התובע אינו הבעלים של הנכס דינה להידחות. העלאת טענה זו כאשר הנתבע מחזיק נכון להיום במחסן הינה בבחינת התנהלות שלא בתום לב.

6)לאור האמור לעיל הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל 03-30497-11-2.