נטר עוף הכפר 2003 בעמ נ' מחאמיד מוסטפה עפן ואח'

פסק דין

1.התובעת היא חברה שעוסקת בעיבוד ובשיווק בשר ולאורך תקופה ארוכה היא מכרה לנתבע מס' 1 (להלן: "מוסטפה"), מוצרי בשר ואפרוחים.

הסחורה שהוזמנה ע"י מוסטפה הייתה נמסרת לו באמצעות אחיו – הנתבע מס' 2 (להלן: "פראס"), שהוא שהיה מבצע את ההזמנות בפועל מול התובעת, הוא שהיה מגיע ליטול את המוצרים שהוזמנו, לעיתים מאת המגדלים עצמם, והוא שביצע בפועל את ההובלות.

אין מחלוקת על כך שלאורך תקופה, ועד ליום 8.8.07 רכש מוסטפה סחורה מהתובעת.

2.החוב נשוא תביעה זו הוא חוב שמקורו בסחורה שסופקה החל מיום 8.8.07 ועד למועד שבו חדלה התובעת לספק סחורה לנתבעים.

גם לאחר יום 8.8.07 מכרה התובעת סחורה וזו הוזמנה ע"י פראס וסופקה לידיו, ממש באותה דרך שבה נהגו הצדדים עד לאותו מועד. לפיכך, טוענת התובעת כי על מוסטפה לשלם עבור הסחורה. לטענת הנתבעים, החל מיום 8.8.07 לא היה מוסטפה זה שרכש את הסחורה, שכן פראס רכש את הסחורה בעצמו ולעצמו ומוסטפה אינו אחראי לכן לסחורה זו.

3.על כך שלאורך תקופה ארוכה היה פראס שלוח של מוסטפה, העידו הן עד התובעת (עמ' 20 שו' 5, עמ' 15 שו' 5, עמ' 16 שו' 22) והן מוסטפה עצמו (עמ' 47 שו' 16, עמ' 48 שו' 22). מאחר שהטענה היא כי השליחות הופסקה ביום 8.8.07, ממילא חלות בענייננו הוראות סעיף 15 לחוק השליחות הקובע:

"15 (ב) לא ידע הצד השלישי על סיום השליחות, זכאי הוא לראותה כנמשכת. ואם השלוח ידע על סיומה, זכאי הצד השלישי גם לברירה הנתונה לו בסעיף 6 (ב)".

4.סעיף 6 (ב) קובע , בין היתר, כי אם לא ידע הצד השלישי בשעת הפעולה שהשלוח פועל ללא הרשאה או בחריגה מהרשאתו, הברירה בידו לראות את השלוח כבעל דברו.

5.המחלוקת היחידה שיש להכריע בה, לכן, האם ידעה התובעת על הפסקת השליחות, היינו האם ידעה כי ביום 8.8.07 אין פראס פועל עוד כשלוח של מוסטפה וכי ממועד זה הוא פועל בשם עצמו ורוכש סחורה שהוא עצמו מחויב לשלם עבודה, ולא מוסטפה.

6.התובעת טענה כי מעולם לא נמסרה לה הודעה כלשהי על הפסקת השליחות. למעשה טענה התובעת כי לא היה שום הבדל באופן הפעולה לפני יום 8.8.07 ולאחריו. לכל אורך התקופה היה פראס זה שביצע את ההזמנות וזה שנטל אותן בפועל והכול כשהוא פועל כשלוחו של מוסטפה ומוסטפה מחויב לכן כלפי התובעת לשלם עבור הסחורה שנלקחה ע"י פראס.

7.מאחר שאין מחלוקת על כך שפראס היה שלוח של מוסטפה, הנטל על פראס ומוסטפה, לפי העניין, להוכיח כי השליחות הסתיימה ביום 8/8/07 וכי הודעה מתאימה נמסרה לתובעת במועד.

נטל זה לא עלה בידי הנתבעים להרים.

8.הנתבעים לא הציגו כל מסמך כתוב שבו נשלחה לתובעת הודעה מתאימה על הפסקת השליחות. גם לא הוצג על ידם מסמך המלמד על כך שעד ליום 8.8.07 עבד פראס אצל מוסטפה וממועד זה הופסקה עבודתו. אמנם, הוצג טופס 106 לשנת 2007 – אך עפ"י הרשום בו – הטופס נערך רק בשנת 2009 - לאחר הגשת התביעה. לא הוצגו תלושי שכר או דיווחים אחרים לרשויות – שהוצאו בזמן אמת. גם לא הוצגה כרטסת הנה"ח, או מסמך דומה אחר, שיכול היה, אולי, לסתור את טענות התובעת לפיהן נעשתה משיכת סחורה ע"י מוסטפה ועבורו, גם לאחר 8.8.07.

9.הנתבעים הסתפקו בטענות בעל פה ובעדויות של בני משפחה קרובים בלבד, ונמנעו מלהביא ראיות טובות אחרות, אף שלכאורה אלה היו בהישג ידם.

מחדל זה של הנתבעים פועל לחובתם וההלכות בעניין זה ידועות.

10.לכאורה, לא צריך היה להיות כל קושי לנתבעים, ולמוסטפה בפרט, להמציא ראיות מהנהלת החשבונות על כך שפראס פוטר ו/או הפסיק את עבודתו באוגוסט 2007.

מוסטפה טען כי יש מכתב פיטורים שנמסר לפראס (עמ' 48 שו' 23) אך מסמך כזה לא הוצג לבית המשפט, וכבר ציינתי כי טופס 106 שהוצג – נערך רק לאחר שהוגשה התביעה!

11.העד – מר עבד ג'בארין, שלטענת הנתבעים נכח בפגישה שהייתה בחודש אוגוסט 2007 בין מוסטפה לבין מנהל התובעת – מר אמנון טל, פגישה שבה הבהיר כביכול מוסטפה למר טל כי הוא מפסיק את קשרי המסחר שהיו קיימים עד לאותו מועד בינו לבין התובעת, עד זה לא הובא להעיד מטעמם של הנתבעים.

מחדל זה של הנתבעים פועל באופן מובהק לחובתם.