נטלייה אפנסייב נ' חב' דואר ישראל

פסק דין

התובעת הגישה תובענה זו ע"ס 15,000 ₪ כנגד חברת דואר ישראל בע"מ (להלן: "הדואר"), בגין חמש חבילות בגדים ששלחה התובעת לרוסיה, שלא הגיעו ליעדן.

מכתב ההגנה עלו העובדות הבאות:

חבילה שמסתיימת בספרות 98 הוחזרה עקב משקל יתר. התובעת פוצתה בדמי המשלוח.

חבילה שמסתיימת בספרות 67 התעכבה במכס ביעד והוחזרה לאחר שלא נדרשה ביעדה.

חבילה שמסתיימת בספרות 84 התעכבה במכס ביעד והוחזרה לאחר שלא נדרשה ביעדה.

חבילה שמסתיימת בספרות 75 שוגרה בטעות לגרמניה. החבילה הוחזרה ודמי המשלוח הושבו לתובעת.

חבילה שמסתיימת בספרות 53 שוגרה בטעות למולדבה. החבילה הוחזרה ודמי המשלוח הושבו לתובעת.

בדיון בבית המשפט ביום 28.3.10, הסכים נציג התובעת, כי אין לו טענות כלפי הנתבעת בקשר לחבילות שעוכבו במכס, שמספריהן מסתיימים בספרות 67 ו- 84 (ע' 2 ש' 6-7 לפרוטוקול), ומיקד את טענותיו בשקילה המוטעית של החבילה המסתיימת בספרות 98, ובמשלוח ליעד שגוי של שתי החבילות שמספריהן מסתיימים בספרות 75 ו- 53.

נציג הנתבעת הסביר, כי על פי החוק אחריות הדואר היא רק לנזק ישיר, וכיוון שהחבילות לא אבדו אלא הוחזרו לתובעת, אין מקום לפיצוי בגין עגמת הנפש והוצאות נוספות שציינה התובעת.

סעיף 78 לחוק רשות הדואר תשמ"ו 1986 (להלן: "חוק הדואר"), קובע הגנה לבעל רשיון כללי, לנזק שנגרם בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית.

סעיף 81 לחוק הדואר מוסיף וקובע כי אין בעל רשיון אחראי בפיצויים אלא כדי שווי הנזק לדבר הדואר, או כדי ערכו, אם נגנב או אבד. לגבי דבר דואר בשירות בינלאומי, מפנה סעיף 82 לחוק לעניין ההודעה שפורסמה ברשומות.

סעיף 78א' לחוק הדואר קובע כי השר רשאי לקבוע באישור הועדה, הוראות לעניין אחריותו של בעל הרשיון לנזק, וכן את שיעור הפיצויים. בהתאם לסעיף 83 לחוק הדואר, הדואר יהא אחראי לחבילה הנשלחת מישראל בהגבלות ובתנאים שפורשו לעניין אחריות מינהל דואר באמנת הדואר העולמית. בהתאם לסעיף 10 בהודעה האמורה, אחריות הדואר לדבר דואר הנשלח בשירות מהיר תהיה בהתאם להוראות מדריך הדואר.

מדריך הדואר התשס"ג - 2003 אשר פורסם לפי הסמכות שבסעיף 120 לחוק הדואר (המפורסם גם באתר הנתבעת באינטרנט), קובע כך:

"13.1 פיצויים עבור אבדן או נזק של פריט שנשלח בדואר בין-לאומי מהיר ישולמו לפי התנאים והסכומים הנהוגים לגבי חבילות כמפורט בסעיף 12 לעיל.13.2 פיצויים ישולמו גם עבור דואר מהיר שנשלח לארצות שאינן משלמות פיצויים עבור חבילות.13.3 כן יוחזרו דמי המשלוח במקרה שהפריט נמסר לתעודתו לאחר המועד שנקבע בטיב השירות עם ארץ היעד וכן במקרה של אבדן דבר הדואר.13.4 עם זאת לא יוחזרו דמי המשלוח, אם האיחור או האבדן נגרמו בנסיבות שמחוץ לשליטתם של מינהלי הדואר. ביחוד אין הרשות אחראית לאיחורים שייגרמו כתוצאה מהחלטות המכס בארץ או בחו"ל, או בגין מען בלתי מספיק או בלתי מדוייק ועוד.13.5 אין הרשות אחראית לנזקים עקיפים העלולים להיגרם לשולח בגין אי מסירתו או איחור במסירתו של דבר דואר בשירות דואר בין-לאומי מהיר.13.6 לא יוחזרו דמי המשלוח ולא ישולמו פיצויים, אם החקירה לא הוגשה במועד הקבוע בסעיף 3 לעיל".

כאמור, מפנה סעיף 13.1 לסעיף 12 הקובע:

"12.2 סכום הפיצויים שישולם הוא כדי שווי הנזק שנגרם, אך לא למעלה מהסכומים המרביים המפורטים להלן: עד 10 ק"ג ועד בכלל - 403.00 ש"ח. עבור כל ק"ג נוסף או חלק ממנו - 21.50 ₪.12.3 במקרה שהחבילה אבדה כולה או ניזוקה בשלמותה, יוחזרו לשולח גם דמי המשלוח ששולמו..."

התביעה הנ"ל איננה בגין ערך החבילות, שהרי החבילות הוחזרו לתובעת, אלא בגין נזקים עקיפים שנגרמו לתובעת עקב אי הגעת החבילות ליעדן במועד. דא עקא, סעיף 13.5 הנ"ל מונע תביעה של "נזקים עקיפים". בנסיבות אלה, די בהגנה זו כשלעצמה כדי להביא לדחיית התובענה, גם מבלי להתייחס לשאר טענות ההגנה.

בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ענבר) קבע בעניין החסינויות הנ"ל כדלקמן:

על פי ההלכה הפסוקה, במסגרת סעיף 77 לחוק רשות הדואר ביקש המחוקק לתת חסינות לרשות הדואר בפני תביעות בגין אבדן, גניבה או נזק של דבר דואר ולצמצמן למקרים ולתנאים העונים על האמור שם (ע"א (ת"א) 742/93 אזולאי נ' רשות הדואר, פ"מ תשנ"ה (1) 467, 471). תביעת פיצויים נגד רשות הדואר בגין אבדן, גניבה או נזק של דבר דואר, אינה יכולה להתבסס אלא על סעיף 77 לחוק רשות הדואר ועל המבקש למלא אחר כל התנאים המוקדמים המפורטים באותו סעיף (שם). ממילא שעל תביעת הפיצויים חל גם הסייג בדבר היקף האחריות, הקבוע בסעיף 81 לחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, שלפיו מוגבל סכום הפיצוי לנזק הישיר אך לא למעלה מהסך של 455 ₪ לכל דבר דואר..." (בר"ע (מחוזי יר') 653/05 הרוש אברהם נ' רשות הדואר, תק-מח 2005(2), 751 , 752 (2005)).